פסוק א:קדשוהו. קדשו אותו בפה להיות קדוש בקדושת העיר:
פסוק א:ועד מגדל המאה. בנו החומה עד מגדל המאה וקדשוהו ומשם והלאה עד מגדל חננאל:
פסוק ב:ועל ידו. אצל מקומו של בנין אלישיב וסמוך לו:
פסוק ג:קרוהו. נתנו התקרה:
פסוק ג:מנעוליו. שם כלי עשוי לסגור בו דלתות השער ובריחיו. כעין מטה מבריח מאחורי הדלתות לרוחב הדלת לבל יפתח:
פסוק ד:ועל ידם. סמוך למקום בנין בני הסנאה:
פסוק ד:החזיק. חיזק מלאכת הבנין:
פסוק ד:ועל ידם. סמוך למקום בנין הראשונים:
פסוק ה:התקועים. אנשי תקוע והוא שם עיר:
פסוק ה:ואדיריהם. עשירי העיר:
פסוק ה:לא הביאו צורם. למשוך בעול משא עבודת הבנין שהוא עבודת האדון ה׳ כי הבנין הזה למצוה יחשב:
פסוק ז:לכסא. עד למקום מושב הכסא של פחת עבר הנהר:
פסוק ח:צורפים. מן הצורפים:
פסוק ח:ויעזבו. עזיאל וחנניה מלאו עפר עד החומה הרחבה ועשו כן לחזק החומה:
פסוק ט:שר חצי פלך. היה שר על חצי מחוז של ירושלים:
פסוק י:ונגד ביתו. מלבד מה שבנה סמוך להנזכרים הוסיף עוד לבנות החומה שכנגד ביתו:
פסוק יא:מדה שנית. ר״ל גם הם בנו כפי המדה שבנה חטוש הנזכר:
פסוק יא:ואת מגדל. ומלבד המדה ההיא הוסיפו עוד לבנות מגדל התנורים:
פסוק יב:הוא ובנותיו. המה יחד החזיקו:
פסוק יג:ואלף אמה. מלבד בנין השער בנו עוד בחומה אלף אמה:
פסוק טו:ואת חומת. גם את חומות של ברכת השלך הסמוך לגן המלך ומשם והלאה עד המעלות וכו׳:
פסוק טז:ועד הברכה העשויה. ר״ל ומנגד קברי דוד והלאה עד הברכה העשויה בידי אדם שהביאו בה המים ומשם והלאה עד בית הגבורים:
פסוק יז:לפלכו. את פלכו ר״ל עם אנשי פלכו:
פסוק יח:אחיהם. חבריהם של הלוים הנזכרים:
פסוק יט:מדה שנית. כפי המדה שבנה בוי הנזכר:
פסוק יט:מנגד. התחלת הבנין היה נגד המקום שעולים בה לבית הנשק העומד במקצוע:
פסוק כ:החרה. התחמם בזריזות רב והחזיק שוב כפי המדה שבנה עזר הנזכר והתחלת הבנין היה מן המקצוע ובנה עד פתח וכו׳:
פסוק כא:מרמות וגו׳. עם כי כבר החזיק פעם כמ״ש למעלה חזר עתה והחזיק שוב כפי המדה שבנה ברוך הנזכר והתחלת הבנין היה מפתח וכו׳:
פסוק כג:אחריו. ר״ל אחר המקום הבנוי:
פסוק כד:עד המקצוע ועד הפנה. והמה היו זה אצל זה:
פסוק כה:מנגד. התחיל הבנין מנגד המקצוע ובנה גם המגדל היוצא מבית המלך העומד בעליונות ההר אשר הוא סמוך לחצר המטרה:
פסוק כה:אחריו פדיה. אחריו החזיק פדיה:
פסוק כו:היו יושבים. ר״ל אשר היו יושבים בעופל החזיקו עד נגד שער המים הפונה למזרח וגם המגדל היוצא מן החומה ולחוץ:
פסוק כז:התקועים. עם כי כבר החזיקו פעם כמ״ש למעלה חזרו עתה והחזיקו שוב כפי המדה שבנו הנתינים והתחלת הבנין היה מנגד המגדל וכו׳:
פסוק כח:מעל שער הסוסים. משער הסוסים ולמעלה אל גובה ההר:
פסוק כח:איש לנגד ביתו. כי שם עמדו בתי הכהנים:
פסוק כט:צדוק. לא היה מן הכהנים ולזה זכרו לעצמו:
פסוק ל:הששי. בן הששי של צלף:
פסוק ל:נשכתו. כמו לשכתו כי דטלנ״ת מתחלף:
פסוק לא:נגד וגו׳. ר״ל ומבית הנתינים והרוכלים ולהלאה עד נגד שער המפקד ומשם והלאה עד המקום שעולים בה אל הפנה:
פסוק לב:לשער הצאן. כי שם היה התחלת הבנין כמ״ש למעלה והיו בונים בהקף עד באו אל מקום ההתחלה:
פסוק לג:ויכעס וגו׳. הראה כעסו:
פסוק לד:מה וכו׳. ר״ל מה תועלת במעשיהם:
פסוק לד:היעזבו. וכי יחזקו את החומה לעצמם במלוי העפר כאומר וכי יש חזוק מה אל החומה:
פסוק לד:היזבחו. וכי יזבחו זבחי שמחה במלאות הבנין כאומר וכי בנין חלוש כזה ראוי לשמוח בו:
פסוק לד:היכלו ביום. וכי ישלימו הבנין ביום אשר יחשבו להשלימו כי דבריו היה בעת החילם לבנותו וכאומר הלא בוני החומה מועטים המה ומתי ישלימו הבנין:
פסוק לד:היחיו. וכי יוכלו לחזק את האבנים אשר המה לקוחים מערמות העפר הנעשים מצרורות אבני החומה הנפולה:
פסוק לד:והמה. הלא האבנים האלה המה שרופות באש וחוזק מה להם:
פסוק לה:אצלו. עמד אצלו בדברו הדברים האלה:
פסוק לה:ויאמר גם. ר״ל גם הוא אמר דברי לעג כסנבלט וכה אמר הבנין אשר הם בונים אם שועל יעלה בו יפרוץ הוא חומת אבניהם כי הוא בנין חלש מאד:
פסוק לו:שמע. ואמר נחמיה שמע אלהינו כי היינו לבזיון:
פסוק לו:והשב. מה שמחרפין אותנו השב עליהם ותנם לבזיון כאשר יהיו בארץ שביה:
פסוק לז:ואל תכס. ר״ל עונם יהיו מגולים ונראים להעלות חמה ולנקום נקם:
פסוק לז:כי הכעיסו. בעת לעגם הראה כעס מול בוני החומה בחושבם שעי״ז ירפו ידיהם מן המלאכה:
פסוק לח:ונבנה. עם כל דברי הלעג והכעס לא הנחנו הבנין:
פסוק לח:ותקשר. כי בעוד שהיה בה פרצות לא היתה החומה דבוקה וקשורה זה בזה וכאשר סתמו הפרצות נתקשר זה בזה:
פסוק לח:עד חציה. עדיין לא סתמו הפרצים כ״א עד חצי החומה (ולמעל׳ אמר דרך כלל שבנו כל החומה מסביב ועתה בא לספר מה אשר נעשה במשך הבנין):
פסוק לח:ויהי לב וגו׳. בראותם כי נבנה החצי שמחו וחפצו בבנין: