פסוק א:המה קדשוהו - הקדושה בלשונינו היא מעלה גדולה, על כן נקראה קדושה וכן יקדיש את ביתו קדש.
פסוק ג:המה קרוהו - שמו קורותיו.
פסוק ג:ועל ידו - כענין איש על ידו לדגליהם, כטעם בעבור וכן ובעבור יד הבונים, החזיקו ידם פלוני ופלוני לבנות.
פסוק ה:ואדיריהם לא הביאו צוארם בעבודת אדניהם - האדון והשר הממונה עליהם ממשפחתם.
פסוק ו:הישנה - שם התאר והמתואר חסר.
פסוק ז:אנשי גבעון - חסר וי"ו והנכון ואנשי גבעון או מלטיה וידון אנשי גבעון והמצפה.
פסוק ז:לכסא פחת עבר הנהר - הנהר יתכן להיות לכסא שם איש, והלמ"ד היא המורה על העצם והטעם החזיקו לבנות לעצם כסא המכונה פחת עבר הנהר, וכמוהו פחת מואב, או לכסא שם מקום סמוך ומלת פחת עבר שם איש והטעם אלה הנזכרים החזיקו ידם לבנות עד לכסא פחת עבר הנהר והוא הנכון:
פסוק ח:ויעזבו ירושלם - מלשון חכמים מעזיבה. ויש אומרים: כי כן: עזוב תעזוב עמו.
פסוק ט:חצי פלך - כטעם מחוז ותרגום שלשת הנפת תלתא פלכין לנפת דור אחד לפלך דור חד.
פסוק י:ונגד ביתו - חסר החזיק.
פסוק יב:בן הלוחש - יתכן להיות שם תואר בעבור ה"א הדעת, כי לא יכנס על שם עצם אדם.
פסוק יג:השפות - כמו האשפות ונמשך האל"ף בקמצות הה"א.
פסוק טו:כל חוזה - שם איש.
פסוק טו:הוא יבננו - עתיד תחת עבר או פירוש החזיק פלוני שהוא יבננו.
פסוק טו:ויטללנו - מתרגום בצל קורתי בטלל שירותי.
פסוק יט:עלות הנשק - שם מקום כטעם קצה.
פסוק כ:החרה החזיק - מלשון חרון והטעם החרה אפו על עצמו על עכוב המלאכה והחזיקו ידו במדה שנית.
פסוק כ:והחרה - פועל יוצא מבנין הכבד הנוסף, וכן: ויחר עליו אפו.
פסוק כו:בעפל - מבצר גבוה וכן: עפל בת ציון ויעפילו ויגביהו ומלת אשר חסר מן הפסוק, וכן הוא והנתינים אשר יושבים בעפל, החזיקו עמהם.
פסוק כז:מדה שני - כמו שנית וכן אל בית הנשים שני.
פסוק ל:נגד נשכתו - כמו לשכתו, זה אומר בכה וזה אומר בכה.
פסוק לד:האמללים - חברו: כי אומלל אני והם לשון כריתה ושברון הגוף מרוב סבל.
פסוק לד:היעזבו - הראשון ענין מעזיבה.
פסוק לד:היזבחו - כמו לזבח חנכת הבית והטעם היקריבו זבח חנכת הבית.
פסוק לד:היכלו - הישלימו בנינם ביום הידוע שהם משערים להשלים.
פסוק לד:היחיו את האבנים - כי האבן השרופה כמת היא נחשבת.
פסוק לו:בוזה - שם דבר על משקל נומה שוחה והטעם לבזיון.
פסוק לו:לבזה - מן להם בזזו.
פסוק לח:ותקשר - כי הפרוצים נסתמו.