פסוק א:וַיָּקָם אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים וַיִּבְנוּ אֶת־שַׁעַר הַצֹּאן, שנקרא כך כנראה משום שדרכו הביאו את הצאן אל המקדש. הֵמָּה קִדְּשׁוּהוּ, הכינו את השער הזה וסיפחו אותו לעיר הקודש, וַיַּעֲמִידוּ דַּלְתֹתָיו, וְעַד־מִגְדַּל הַמֵּאָה קִדְּשׁוּהוּ, ובנו הלאה עַד מִגְדַּל חֲנַנְאֵל. הכהנים קיבלו על עצמם את הקטע הזה בחומה.
פסוק ב:וְעַל־יָדוֹ – ליד החלק בחומה שבנו אלישיב ואחיו הכהנים בָנוּ אַנְשֵׁי יְרֵחוֹ, וְעַל־יָדוֹ של אלישיב בָנָה גם זַכּוּר בֶּן־אִמְרִי, שהיה כנראה בן למשפחה חשובה.
פסוק ג:וְאֵת שַׁעַר הַדָּגִים בָּנוּ בְּנֵי הַסְּנָאָה משפחה משבט בנימין. הֵמָּה קֵרוּהוּ – את השער, וַיַּעֲמִידוּ דַלְתֹתָיו, מַנְעוּלָיו וּבְרִיחָיו. בניית שער הייתה מסובכת יותר מאשר בנייתה של חומה פשוטה ודרשה השקעה ואומנות יתרה.
פסוק ד:וְעַל־יָדָם, בקטע הסמוך להם הֶחֱזִיק, תיקן את החומות מְרֵמוֹת בֶּן־אוּרִיָּה בֶּן־הַקּוֹץ, וְעַל־יָדָם הֶחֱזִיק מְשֻׁלָּם בֶּן־בֶּרֶכְיָה בֶּן־מְשֵׁיזַבְאֵל, וְעַל־יָדָם הֶחֱזִיק צָדוֹק בֶּן־בַּעֲנָא.
פסוק ה:וְעַל־יָדָם הֶחֱזִיקוּ הַתְּקוֹעִים, אנשי העיר תקוע, שהייתה עיר פעילה ופטריוטית. האנשים הפשוטים הצטרפו לבנייה, וְאילו אַדִּירֵיהֶם, העשירים והנכבדים שבהם לֹא־הֵבִיאוּ את צַוָּרָם, צווארם בַּעֲבֹדַת אֲדֹנֵיהֶם, לא השתתפו במלאכה.
פסוק ו:וְאֵת שַׁעַר החומה הַיְשָׁנָה, כך נקרא השער, הֶחֱזִיקוּ יוֹיָדָע בֶּן־פָּסֵחַ וּמְשֻׁלָּם בֶּן־בְּסוֹדְיָה. הֵמָּה קֵרוּהוּ וַיַּעֲמִידוּ דַּלְתֹתָיו וּמַנְעֻלָיו וּבְרִיחָיו.
פסוק ז:וְעַל־יָדָם הֶחֱזִיק מְלַטְיָה הַגִּבְעֹנִי וְיָדוֹן הַמֵּרֹנֹתִי שהיו אַנְשֵׁי גִבְעוֹן וְהַמִּצְפָּה, והם הודיעו שאת חלקם בבנייה עשו לְכִסֵּא, לכבוד שלטונו של פַּחַת עֵבֶר הַנָּהָר אולי משום שהוא תמך בהם. ייתכן שייחדו שם מקום לכיסאו של הפחה בבואו לירושלים. אף שאנשי גבעון היו שייכים לכאורה לנתינים, כנראה הם לא הרגישו דחויים ומושפלים אלא ראו עצמם שותפים מלאים עִם ישראל.
פסוק ח:עַל־יָדוֹ הֶחֱזִיק עֻזִּיאֵל בֶּן־חַרְהֲיָה ששניהם היו צוֹרְפִים, וְעַל־יָדוֹ הֶחֱזִיק חֲנַנְיָה בֶּן־הָרַקָּחִים, וַיַּעַזְבוּ, חיזקו, או: בנו שכבה אוטמת לעיר יְרוּשָׁלִַם עַד הַחוֹמָה הָרְחָבָה.
פסוק ט:וְעַל־יָדָם הֶחֱזִיק רְפָיָה בֶן־חוּר, שהיה שַׂר חֲצִי פֶּלֶךְ, מחוז יְרוּשָׁלִָם. היקף תפקידו היה מוגבל שהרי אוכלוסיית העיר לא הייתה גדולה.
פסוק י:וְעַל־יָדָם הֶחֱזִיק יְדָיָה בֶן־חֲרוּמַף, שם פרטי, או: כינוי שמשמעו חרום-אף – מי שאפו שקוע מעט. וְהייתה החזקתו נֶגֶד, מול בֵּיתוֹ. וְעַל־יָדוֹ הֶחֱזִיק חַטּוּשׁ בֶּן־חֲשַׁבְנְיָה.
פסוק יא:מִדָּה שֵׁנִית, נוספת, ואולי: מידה זהה למידה הקודמת הֶחֱזִיק מַלְכִּיָּה בֶן־חָרִם וְחַשּׁוּב שהיה בֶּן־פַּחַת מוֹאָב בבניית החומה וְכן הם בנו אֵת מִגְדַּל הַתַּנּוּרִים. כך שמו של מגדל שהיה בעיר, שהיה כנראה קצה חלק בנייתם בחומה.
פסוק יב:וְעַל־יָדוֹ הֶחֱזִיק שַׁלּוּם בֶּן־הַלּוֹחֵשׁ שהיה שַׂר חֲצִי פֶּלֶךְ השני של יְרוּשָׁלִָם, הוּא וּבְנוֹתָיו. ייתכן שלא היו לו בנים. מן הסתם הבנות לא בנו את החומה בעצמן. מסתבר יותר שהן היו נשים מכובדות ועשירות שעזרו בתרומה ושלחו גם את בני משפחותיהן לסייע.
פסוק יג:אֵת שַׁעַר הַגַּיְא הֶחֱזִיק חָנוּן וְיֹשְׁבֵי זָנוֹחַ. הֵמָּה בָנוּהוּ וַיַּעֲמִידוּ דַּלְתֹתָיו, מַנְעֻלָיו וּבְרִיחָיו. ומלבד בניית השער הם קיבלו על עצמם לבנות אֶלֶף אַמָּה בַּחוֹמָה עַד שַׁעַר הָשְׁפוֹת, האשפות.
פסוק יד:וְאֵת שַׁעַר הָאַשְׁפּוֹת עצמו הֶחֱזִיק מַלְכִּיָּה בֶן־רֵכָב, שַׂר פֶּלֶךְ בֵּית־הַכָּרֶם. הוּא יִבְנֶנּוּ וְיַעֲמִיד דַּלְתֹתָיו, מַנְעֻלָיו וּבְרִיחָיו.
פסוק טו:וְאֵת שַׁעַר הָעַיִן הֶחֱזִיק שַׁלּוּן בֶּן־כָּל־חֹזֶה, שם או כינוי שמשמעו רואה כול, ואולי מובנו פיקח, שַׂר פֶּלֶךְ הַמִּצְפָּה. הוּא יִבְנֶנּוּ וִיטַלְלֶנּוּ, יְקרה אותו, יתקין לו גג וְיַעֲמִיד דַּלְתֹתָיו, מַנְעֻלָיו וּבְרִיחָיו. וְכן בנה אֵת חוֹמַת בְּרֵכַת הַשֶּׁלַח לְגַן־הַמֶּלֶךְ וְעַד־הַמַּעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעִיר דָּוִיד.
פסוק טז:אַחֲרָיו הֶחֱזִיק נְחֶמְיָה בֶן־עַזְבּוּק, שַׂר חֲצִי פֶּלֶךְ בֵּית־צוּר, עַד־נֶגֶד, מול מקום קִבְרֵי דָוִיד והלאה, או בצד אחר – עַד הַבְּרֵכָה הָעֲשׂוּיָה בידי אדם וְעַד בֵּית הַגִּבֹּרִים.
פסוק יז:אַחֲרָיו הֶחֱזִיקוּ הַלְוִיִּם: רְחוּם בֶּן־בָּנִי, ועַל־יָדוֹ הֶחֱזִיק חֲשַׁבְיָה, שַׂר־חֲצִי־פֶלֶךְ קְעִילָה, שעשה את המלאכה לְפִלְכּוֹ, בשביל הפלך שלו.
פסוק יח:אַחֲרָיו הֶחֱזִיקוּ אֲחֵיהֶם בַּוַּי בֶּן־חֵנָדָד, שַׂר חֲצִי, המחצית השנייה של פֶּלֶךְ קְעִילָה.
פסוק יט:וַיְחַזֵּק עַל־יָדוֹ עֵזֶר בֶּן־יֵשׁוּעַ שַׂר הַמִּצְפָּה מִדָּה שֵׁנִית. קודם השתתף בבניית מידת אורך אחת מן החומה, וכאשר גמר את חלקו התנדב עֵזר מידה נוספת במקום אחר. מִנֶּגֶד עֲלֹת, מול מעלה או מבנה ששימש להנחת הַנֶּשֶׁק שהיה סמוך אל הַמִּקְצֹעַ, פינת החומה.
פסוק כ:אַחֲרָיו הֶחֱרָה, הזדרז, התלהב והֶחֱזִיק בָּרוּךְ בֶּן־זַכַּי שבנה מִדָּה שֵׁנִית מִן־הַמִּקְצוֹעַ, הפינה עַד־פֶּתַח בֵּית אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל.
פסוק כא:אַחֲרָיו הֶחֱזִיק מְרֵמוֹת בֶּן־אוּרִיָּה בֶּן־הַקּוֹץ מִדָּה שֵׁנִית, מידה נוספת, מִפֶּתַח בֵּית אֶלְיָשִׁיב וְעַד־תַּכְלִית, סוף בֵּית אֶלְיָשִׁיב. בית אלישיב הכהן הגדול היה בית גדול שעמד כנראה סמוך לחומה, ומרמות בנה בקטע החומה המקביל למידת הבית.
פסוק כב:וְאַחֲרָיו הֶחֱזִיקוּ הַכֹּהֲנִים אַנְשֵׁי הַכִּכָּר שסביב לירושלים.
פסוק כג:אַחֲרָיו הֶחֱזִיק בִּנְיָמִן וְאתו חַשּׁוּב נֶגֶד, מול בֵּיתָם. אַחֲרָיו הֶחֱזִיק עֲזַרְיָה בֶן־מַעֲשֵׂיָה בֶּן־עֲנָנְיָה אֵצֶל בֵּיתוֹ. לאנשים אלה היו בתים בירושלים, והם קיבלו על עצמם לבנות את החומה הסמוכה לבתיהם.
פסוק כד:אַחֲרָיו הֶחֱזִיק בִּנּוּי בֶּן־חֵנָדָד מִדָּה שֵׁנִית, מִבֵּית עֲזַרְיָה עַד־הַמִּקְצוֹעַ, קצה החומה וְעַד־הַפִּנָּה, המגדל הפינתי.
פסוק כה:פָּלָל בֶּן־אוּזַי בנה מִנֶּגֶד הַמִּקְצוֹעַ וְהַמִּגְדָּל הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר, ששייך לַחֲצַר הַמַּטָּרָה, ששימשה בית מעצר פנימי במתחם בית המלך. נראה שהיא לא נהרסה, וכעת בנו את החומה כנגדה. אַחֲרָיו פְּדָיָה בֶן־ פַּרְעֹשׁ.
פסוק כו:וְהַנְּתִינִים הָיוּ יֹשְׁבִים בָּעֹפֶל, מקום או מבנה מוגבה, וגם הם עזרו בבניית החומה בתחומם עַד נֶגֶד שַׁעַר הַמַּיִם לַמִּזְרָח וְהַמִּגְדָּל הַיּוֹצֵא, הבולט.
פסוק כז:אַחֲרָיו הֶחֱזִיקוּ הַתְּקֹעִים, שכבר הוזכר שהתנדבו לעבודה, וכשסיימו את עבודתם לקחו על עצמם מִדָּה שֵׁנִית, מִנֶּגֶד הַמִּגְדָּל הַגָּדוֹל הַיּוֹצֵא וְעַד חוֹמַת הָעֹפֶל.
פסוק כח:מֵעַל שַׁעַר הַסּוּסִים הֶחֱזִיקוּ הַכֹּהֲנִים, אִישׁ לְנֶגֶד בֵּיתוֹ. הכהנים התגוררו מול החומה מבפנים, והם קיבלו על עצמם לבנות מול בתיהם.
פסוק כט:אַחֲרָיו הֶחֱזִיק צָדוֹק בֶּן־אִמֵּר נֶגֶד בֵּיתוֹ, וְאַחֲרָיו הֶחֱזִיק שְׁמַעְיָה בֶן־שְׁכַנְיָה שֹׁמֵר שַׁעַר הַמִּזְרָח.
פסוק ל:אַחֲרָיו הֶחֱזִיק חֲנַנְיָה בֶן־שֶׁלֶמְיָה וְחָנוּן בֶּן־צָלָף, הוא הבן הַשִּׁשִּׁי, שבנה מִדָּה שֵׁנִי, שנייה. אַחֲרָיו הֶחֱזִיק מְשֻׁלָּם בֶּן־בֶּרֶכְיָה נֶגֶד, מול נִשְׁכָּתוֹ, לשכתו שהייתה בנויה מבפנים.
פסוק לא:אַחֲרָיו הֶחֱזִיק מַלְכִּיָּה בֶּן־הַצֹּרְפִי עַד־בֵּית הַנְּתִינִים וְהָרֹכְלִים, נֶגֶד שַׁעַר הַמִּפְקָד וְעַד עֲלִיַּת הַפִּנָּה, המגדל הפינתי.
פסוק לב:וּבֵין עֲלִיַּת הַפִּנָּה לְשַׁעַר הַצֹּאן הֶחֱזִיקוּ הַצֹּרְפִים וְהָרֹכְלִים, מעין אגודות מקצועיות, שקיבלו על עצמן את המלאכה בשותפות.
פסוק לג:וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע סַנְבַלַּט כִּי־אֲנַחְנוּ בוֹנִים אֶת־הַחוֹמָה, וַיִּחַר לוֹ וַיִּכְעַס הַרְבֵּה, וַיַּלְעֵג עַל־הַיְּהוּדִים.
פסוק לד:וַיֹּאמֶר לִפְנֵי אֶחָיו וְחֵיל שֹׁמְרוֹן, וַיֹּאמֶר, לאמור: מָה הַיְּהוּדִים הָאֲמֵלָלִים, האומללים והנשחתים עֹשִׂים?! הֲיַעַזְבוּ לָהֶם?! האם הם יצליחו לחזק את החומה?! הֲיִזְבָּחוּ, האם בגמר המלאכה יעלה בידם לזבוח דבר, כפי שהם מתכננים?! הַיְכַלּוּ, האם יוכלו לסיים את המלאכה בַיּוֹם, בזמן, ביום מן הימים?! הַיְחַיּוּ, האם הם יעלו מתוך העפר ויחדשו אֶת־הָאֲבָנִים מֵעֲרֵמוֹת הֶעָפָר, וְהֵמָּה שְׂרוּפוֹת?! אף על פי שאבנים אינן נשרפות ממש, חום גבוה גורם להן להתפרק במידה רבה, עד כדי כך שהן כבר אינן ראויות לבניין.
פסוק לה:וְטוֹבִיָּה הָעַמֹּנִי עומד אֶצְלוֹ – ליד סנבלט, אולי בתור אחד מסגניו, וַיֹּאמֶר: גַּם אֲשֶׁר־הֵם בּוֹנִים, אף אם יצליחו לבנותה, איזו מין חומה זו תהיה?! אִם־יַעֲלֶה שׁוּעָל – וּפָרַץ חוֹמַת אַבְנֵיהֶם. אפילו שועל יוכל לפרוץ ולהפיל אותה.
פסוק לו:כאשר נחמיה שמע את דבריהם, הוא פנה בתפילה לה': שְׁמַע, אֱלֹהֵינוּ, כִּי־הָיִינוּ בוּזָה, בוז, וְהָשֵׁב חֶרְפָּתָם אֶל־רֹאשָׁם. השב עליהם את הביזיון, וּתְנֵם לְבִזָּה, לבז בְּאֶרֶץ שִׁבְיָה. ראוי שהם יגלו ממקומם כשבויים.
פסוק לז:וְאַל־תְּכַס, תכסה עַל־עֲוֹנָם, וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל־תִּמָּחֶה, תימחק. זכור להם את חטאותיהם, וכשיגיע הזמן תעניש אותם כראוי, כִּי הִכְעִיסוּ לְנֶגֶד, לנוכח הַבּוֹנִים.
פסוק לח:נחמיה ממשיך לספר: וַנִּבְנֶה אֶת־הַחוֹמָה הלאה, וַתִּקָּשֵׁר כָּל־הַחוֹמָה, קטעי הבנייה של קבוצות הבונים התחברו, עַד־חֶצְיָהּ, חצי גובהה. וַיְהִי לֵב לָעָם שמח ומתלהב לַעֲשׂוֹת.
