לפרק ג'

קידוש השער

הפרק פותח:

וַיָּ֡קָם אֶלְיָשִׁיב֩ הַכֹּהֵ֨ן הַגָּד֜וֹל וְאֶחָ֣יו הַכֹּהֲנִ֗ים וַיִּבְנוּ֙ אֶת־שַׁ֣עַר הַצֹּ֔אן הֵ֣מָּה קִדְּשׁ֔וּהוּ וַֽיַּעֲמִ֖ידוּ דַּלְתֹתָ֑יו וְעַד־מִגְדַּ֤ל הַמֵּאָה֙ קִדְּשׁ֔וּהוּ עַ֖ד מִגְדַּ֥ל חֲנַנְאֵֽל׃
(עזרא נ ג א)

רש"י ומצודת דוד פירשו שפעולת הקידוש המתוארת בפסוק היא החלת קדושת העיר על השער. קשה להבין זאת, שכן עוד נראה בסוף הספר שנחמיה מקדש את העיר (עזרא נ יב) עם שני קרבנות תודה במעמד נפרד (ועיין רינת יצחק).

לעומתם כתב הרלב"ג:

ואמר ש"הֵ֣מָּה קִדְּשׁ֔וּהוּ" רצה לומר שהכינוהו כי בנו החומה מימינו ומשמאלו והעמידו דלתות השער ההוא ואמר שהם הכינוהו מצד אחד לבנות החומה עד מגדל המאה... ומצד אחד בנו החומה עד מגדל חננאל.
(רלב"ג עזרא נ ג א)

כלומר קידוש השער אינו מדין "הקדש", אלא הכנה.

עֲבֹדַת אֲדֹנֵיהֶם

וְעַל־יָדָ֖ם הֶחֱזִ֣יקוּ הַתְּקוֹעִ֑ים וְאַדִּֽירֵיהֶם֙ לֹא־הֵבִ֣יאוּ צַוָּרָ֔ם בַּעֲבֹדַ֖ת אֲדֹנֵיהֶֽם׃
(עזרא נ ג ה)

רש"י הבין שעֲבֹדַת אֲדֹנֵיהֶם היא עבודת הקודש, והאדון הוא הקב"ה.

לעומתו הבינו רלב"ג ואבן עזרא את המילה אֲדֹנֵיהֶם כפשוטה, הגביר שלהם.

סייעתא דשמיא למחדשי היישוב

וַיְהִ֞י כַּאֲשֶׁ֧ר שָׁמַ֣ע סַנְבַלַּ֗ט כִּֽי־אֲנַ֤חְנוּ בוֹנִים֙ אֶת־הַ֣חוֹמָ֔ה וַיִּ֣חַר ל֔וֹ וַיִּכְעַ֖ס הַרְבֵּ֑ה וַיַּלְעֵ֖ג עַל־הַיְּהוּדִֽים׃
וַיֹּ֣אמֶר ׀ לִפְנֵ֣י אֶחָ֗יו וְחֵיל֙ שֹֽׁמְר֔וֹן וַיֹּ֕אמֶר מָ֛ה הַיְּהוּדִ֥ים הָאֲמֵלָלִ֖ים עֹשִׂ֑ים הֲיַעַזְב֨וּ לָהֶ֤ם הֲיִזְבָּ֙חוּ֙ הַיְכַלּ֣וּ בַיּ֔וֹם הַיְחַיּ֧וּ אֶת־הָאֲבָנִ֛ים מֵעֲרֵמ֥וֹת הֶעָפָ֖ר וְהֵ֥מָּה שְׂרוּפֽוֹת׃
(עזרא נ ג לג-לד)

כתב הרמ"ד ואלי שסנבלט אומר דברים נכונים על פי דרך הטבע; הַיְּהוּדִים אֲמֵלָלִים, איתרע מזלם וממילא לא יצליח בניינם. אך הרשע לא ידע שכל ענייני האומה הקדושה הם למעלה מן הטבע. הקב"ה הופך את המזל כרצונו, וחוזר להשגיח על מחדשי היישוב לטובה.