פסוק א:שער הצאן. כך שמו של שער:
פסוק א:המה קדשוהו. לאותו שער בקדושת העיר:
פסוק א:ועד מגדל המאה. כך שמו של מגדל:
פסוק ב:ועל ידו. אצל ידו בסמוך לו של כל בונה ובונה שבנו אותו בבנין של שער הצאן:
פסוק ב:בנו אנשי ירחו. שכך היו מנהגם הללו היו בונים כאן בחומת העיר עד תשלום בניינה המוטל עליהם והאחרים היו בונים סמוך לבנין הראשון וכך היה מנהגם בזה אחר זה עד שנבנית כל החומה:
פסוק ב:ועל. כמו (במדבר ב׳:כ׳) ועליו מטה מנשה בסמוך וכן פתרונו סמוך לבנין ידו והמקרא לא דקדק בלשונו פעמים שהוא אומר על ידו ופעמים שהוא אומר עליו, ואחריו החזיק:
פסוק ג:ואת שער הדגים. כך שם השער:
פסוק ג:המה קרוהו. נתנו הקורות ותקרות על השער:
פסוק ג:קרוהו. משקל חזק כמו מן קרה דוגמת המקרה במים עליותיו (תהילים ק״ד:ג׳) וקו"ף של קרוהו אינה נהוגה לינקד בחיר"ק בענין זה מפני רי"ש של אחריה כמו ברך (שם י') חרף עשהו (משלי י״ז:ה׳) וברכתיה והיתה לגוים (ראשית י"ז) וזריתים בארצות (יחזקאל כ"ט):
פסוק ג:מנעוליו. מסגריו ששוירל"ץ בלע"ז:
פסוק ד:החזיק. לבנות הבנין:
פסוק ה:התקועים. כך היו נקראים על שם מקומם שהיה תקוע:
פסוק ה:אדיריהם. עשירים של תקוע:
פסוק ה:לא הביאו צורם. לא סייעו בעבודתו של הקב"ה לבנות חומת העיר:
פסוק ו:ואת שער הישנה. כך שמה:
פסוק ז:לכסא פחת עבר הנהר. כסא אחד בנה כדי לישב בו אותו פחת של עבר הנהר:
פסוק ח:צורפים. אותה משפחה היתה נקראת על שם אומנותם:
פסוק ח:ויעזבו ירושלים. מלאוה עפר עד החומה הרחבה כדי להחזיקה:
פסוק ט:שר חצי פלך ירושלים. שר היה על חצי העם שבירושלים, פלך ל' דוכסות ומלכות:
פסוק י:ונגד ביתו. נפל חלקו לבנות שהיה ביתו סמוך לאותו מקום של חומת העיר:
פסוק יא:מדה שנית. כאותה מדה אשר בנה חבירו של מעלה גם הוא בנה כמותו, מדה שנית בבנין החומה. אינו נופל לומר ל' מדה בבנין השערים לפי שאין להם כי אם בבנין חלק של חומה שלא מצינו בכל הפרשה בבנין השערים ל' מדה:
פסוק יא:ואת מגדל התנורים. גם הוא בנה אותו מגדל ששמו כך כל המגדלים הללו שבפרשה היו בנוים בחומת העיר סביב:
פסוק יב:הוא ובנותיו. שלום ובנותיו החזיקו לבנות הבנין:
פסוק יג:עד שער השפות. ושער האשפות לא היה בכלל:
פסוק טו:שר פלך המצפה. שר ודוכוס המצפה:
פסוק טו:הוא יבננו. הוא היה בונה אותו שער:
פסוק טו:ויטללנו. והוא היה מסכך אותו לשון מטללתא:
פסוק טו:ואת חומת ברכת השלח. שהוא נוטה לצד גן המלך:
פסוק טו:ועד המעלות. הם היו מכירים מקומות הללו:
פסוק טז:בית צור. שם מקום:
פסוק יז:לפלכו. מאותה שררה חצי פלך בנה בנין זה לפלכו כ"ף דגושה כאשר יאמר מן מלך מלכו מן עבד עבדו כן יאמר מן פלך פלכו שאות אחרונה של שם דבר מאותיות בג"ד כפ"ת דגושו':
פסוק יט:מנגד עלות הנשק. כנגד אותו מקום שהיו עולים הגבורים אל הנשק לפי פשוטו של מקרא נראה שהיה שם מקום אחד בסמוך לחומה וכלי זיין של נשק הגבורים היו נותנין (ס"א נתונים) שם כענין שנאמר ערי מבצר והנשק:
פסוק יט:המקצוע. לקרן זוית של חומה:
פסוק כ:החרה. פתרונו לפי ענינו וכפל לשון הוא על החזוק:
פסוק כא:מפתח בית אלישיב ועד תכלית וגו'. מנגד אותו בית בנה בניינו:
פסוק כג:נגד ביתם. שהיה שם בסמוך לחומה:
פסוק כה:והמגדל היוצא. מגדל אחד היה בחומה שהוא יוצא ובולט מבפנים:
פסוק כו:והנתינים היו יושבים בעופל. והנתינים היו יושבים באותו מחוז והיו בונים אותו מחוז שלהם שהיה סמוך לחומה עד נגד שער המים של צד המזרח:
פסוק כח:איש לנגד ביתו. כל אחד היה בונה כנגד ביתו:
פסוק ל:וחנון בן צלף הששי. בנים הרבה היו לו לצלף וחנון הוא הששי:
פסוק ל:מדה שני. כמו שנית:
פסוק ל:נשכתו. כמו לשכתו לשכה אחת היתה לו שם סמוך לחומה:
פסוק לא:בן הצורפי. איש הצורף ונקרא של שם אומנותו:
פסוק לב:ובין עלית הפנה לשער הצאן. תחלת הבנין התחילו לבנות שער הצאן שנאמר ויבנו את שער הצאן וגו' כך היו בונין החומה מסביב בזה אחר זה:
פסוק לד:לפני אחיו וחיל שומרון. לפני חביריו וחיל שומרון שהיו צרי יהודה:
פסוק לד:מה היהודים. מדוע היהודים כך הם עושים:
פסוק לד:האמללים. ענין חלשות ורפיון:
פסוק לד:היעזבו להם. וכי הם סבורים אשר יעזבו ויניחו להם העובדי כוכבים לבנות:
פסוק לד:היזבחו. אם יזבחו להם את זבחיהם תמיד כמו שהם סבורים:
פסוק לד:היכלו ביום. אם יכלו וישלימו מלאכתם אשר התחילו ביום א' לומר שלא יניחום העובדי כוכבים לגמור את בניינם:
פסוק לד:היחיו. אם יחיו ויתקנו ויחזירו האבנים לקדמתן להיות קשות וחזקות מן העפר:
פסוק לד:מערמות. ענין חמרים ותלים:
פסוק לד:והמה שרופות. והאבנים היו שרופות ונעשית עפר כך היו מלעיגים ומתלוצצים על בנין החומה שהיו בונין מן האבנים שרופות שנפלו לארץ מן האש כאשר נשרפה ירושלים:
פסוק לה:וטוביה העמוני אצלו. טוביה היה אצלו של סנבלט:
פסוק לה:ויאמר. וכך היה אומר ומלעיג:
פסוק לה:גם אשר הם בונים. אף הבנין הזה אשר הם בונים:
פסוק לה:אם יעלה שועל. על הבנין לפרוץ חומת העיר מה יהא עליו לומר שאין לבנין תקנה וכל מי שירצה יבא ויפרוץ בו:
פסוק לו:שמע אלהינו. כאשר שמעתי בלעגם עלינו התפללתי תפילה זאת:
פסוק לו:בארץ שביה. שיגלו מעל אדמתם כאשר גלינו:
פסוק לז:ואל תכס. כמו ואל תכסה דוגמת וסוד אחר אל תגל (משלי כ"א) כמו אל תגלה:
פסוק לז:כי הכעיסו. אשר הכעיסו נגד הבונים להלעיגם:
פסוק לח:ותקשר. כאשר נתקשרה החומה ונבנית עד חציה אז היה לב העם להוט ומשוך לעשות בנין החומה: