לפרק ב'

חלום מטריד בתחילת הלילה

וּשְׁנָת֖וֹ נִהְיְתָ֥ה עָלָֽיו׃
(דניאל ב א)
וַיִּיקַ֥ץ פַּרְעֹ֖ה וְהִנֵּ֥ה חֲלֽוֹם׃
(בראשית מא ז)

נְבֻֽכַדְנֶצַּ֖ר חָלַ֥ם בתחילת הלילה, כששְׁנָתוֹ נִהְיְתָ֥ה עָלָֽיו, וסבל כל הלילה (בעלי ברית אברהם לר' אברהם אזולאי).

חלום עם הרבה פרטים

וּבִשְׁנַ֣ת שְׁתַּ֗יִם לְמַלְכוּת֙ נְבֻֽכַדְנֶצַּ֔ר חָלַ֥ם נְבֻֽכַדְנֶצַּ֖ר חֲלֹמ֑וֹת וַתִּתְפָּ֣עֶם רוּח֔וֹ וּשְׁנָת֖וֹ נִהְיְתָ֥ה עָלָֽיו׃
וַיֹּ֣אמֶר הַ֠מֶּלֶךְ לִקְרֹ֨א לַֽחַרְטֻמִּ֜ים וְלָֽאַשָּׁפִ֗ים וְלַֽמְכַשְּׁפִים֙ וְלַכַּשְׂדִּ֔ים לְהַגִּ֥יד לַמֶּ֖לֶךְ חֲלֹמֹתָ֑יו וַיָּבֹ֕אוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם הַמֶּ֖לֶךְ חֲל֣וֹם חָלָ֑מְתִּי וַתִּפָּ֣עֶם רוּחִ֔י לָדַ֖עַת אֶֽת־הַחֲלֽוֹם׃
(דניאל ב א-ג)

נְבֻֽכַדְנֶצַּ֖ר חָלַ֥ם חלום אחד עם הרבה פרטים כמו שנראה בפתרון החלום, לכן נאמר "חֲלֹמ֑וֹת" בלשון רבים. כעין זה נאמר אצל יוסף "וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ אֶחָ֔יו הֲמָלֹ֤ךְ תִּמְלֹךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אִם־מָשׁ֥וֹל תִּמְשֹׁ֖ל בָּ֑נוּ וַיּוֹסִ֤פוּ עוֹד֙ שְׂנֹ֣א אֹת֔וֹ עַל־חֲלֹמֹתָ֖יו וְעַל־דְּבָרָֽיו׃", ופירש ספורנו: "על פרטי החלום"(ספורנו בראשית לז ח).

המלך מספר על חלומו בעברית והיועצים מבינים

וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם הַמֶּ֖לֶךְ חֲל֣וֹם חָלָ֑מְתִּי וַתִּפָּ֣עֶם רוּחִ֔י לָדַ֖עַת אֶֽת־הַחֲלֽוֹם׃
(דניאל ב ג)

כתב הרמב"ן (בראשית מה יב) שהמלך ידע לשון הקודש, וכך כל מלכי הסביבה, לכן דיבר איתם בלשון הקודש. לפי דעתו יוצא שגם כל משרתיו הבינו לשון הקודש שכן דבריו ברורים להם.

הכשדים משיבים בארמית

וַֽיְדַבְּר֧וּ הַכַּשְׂדִּ֛ים לַמֶּ֖לֶךְ אֲרָמִ֑ית מַלְכָּא֙ לְעָלְמִ֣ין חֱיִ֔י אֱמַ֥ר חֶלְמָ֛א לעבדיך (לְעַבְדָ֖ךְ) וּפִשְׁרָ֥א נְחַוֵּֽא׃
[וַֽיְדַבְּר֧וּ הַכַּשְׂדִּ֛ים לַמֶּ֖לֶךְ בלשון אֲרָמִ֑ית, המלך לעולם יחיה, אמור החלום לעבדיך ופתרונו נגיד.]
(דניאל ב ד)

"וַֽיְדַבְּר֧וּ הַכַּשְׂדִּ֛ים לַמֶּ֖לֶךְ אֲרָמִ֑ית" – כיוון שזו שפת האם שלהם דיברו עם המלך בארמית.

החכמים האחרים לא מבינים ארמית

וַֽיְדַבְּר֧וּ הַכַּשְׂדִּ֛ים לַמֶּ֖לֶךְ אֲרָמִ֑ית מַלְכָּא֙ לְעָלְמִ֣ין חֱיִ֔י אֱמַ֥ר חֶלְמָ֛א לעבדיך (לְעַבְדָ֖ךְ) וּפִשְׁרָ֥א נְחַוֵּֽא׃
[וַֽיְדַבְּר֧וּ הַכַּשְׂדִּ֛ים לַמֶּ֖לֶךְ בלשון אֲרָמִ֑ית, המלך לעולם יחיה, אמור החלום לעבדיך ופתרונו נגיד.]
(דניאל ב ד)
עֲנ֥וֹ תִנְיָנ֖וּת וְאָמְרִ֑ין מַלְכָּ֕א חֶלְמָ֛א יֵאמַ֥ר לְעַבְד֖וֹהִי וּפִשְׁרָ֥ה נְהַחֲוֵֽה׃
[ענו שנית ואמרו, המלך, החלום יאמר לעבדיו ופתרונו נגיד.]
(דניאל ב ז)

בפסוק ד' הדוברים הם הכשדים, אשר מבינים ארמית; לכן מבקשים למלך שיגיד להם החלום באופן ישיר, אֱמַ֥ר (=אמור, ציווי). לעומתם, בפסוק ז' מדברים יתר החכמים, אשר אינם מבינים ארמית; לכן הבקשה בלשון עקיפה, "יֵאמַ֥ר", שיאמר להם מהמלך על ידי מתורגמן.

דניאל הנביא

אֱדַ֗יִן לְדָנִיֵּ֛אל בְּחֶזְוָ֥א דִֽי־לֵילְיָ֖א רָזָ֣ה גֲלִ֑י אֱדַ֙יִן֙ דָּֽנִיֵּ֔אל בָּרִ֖ךְ לֶאֱלָ֥הּ שְׁמַיָּֽא׃
[אז לדניאל במראות הלילה הסוד נתגלה, אז דניאל ברך לא-להי השמים.]
לָ֣ךְ ׀ אֱלָ֣הּ אֲבָהָתִ֗י מְהוֹדֵ֤א וּמְשַׁבַּח֙ אֲנָ֔ה דִּ֧י חָכְמְתָ֛א וּגְבוּרְתָ֖א יְהַ֣בְתְּ לִ֑י וּכְעַ֤ן הֽוֹדַעְתַּ֙נִי֙ דִּֽי־בְעֵ֣ינָא מִנָּ֔ךְ דִּֽי־מִלַּ֥ת מַלְכָּ֖א הוֹדַעְתֶּֽנָא׃
[לך א-להי אבותי מודה ומשבח אני, אשר חכמה וגבורה נתת לי, והודעתני אשר שאלתי מאתך כי מילת המלך הודעתני.]
(דניאל ב יט, כג)

כתוב בגמרא (ראה שבת צב.; נדרים לח.) שהנבואה שורה על חכם, גיבור ועשיר. דניאל מבין שהקב"ה התגלה אליו בנבואה, ומודה להקב"ה שזכה לתכונות של נביא (ראה רלב"ג דניאל ב יט).

עוד מבואר בגמרא (מגילה ג.) שדניאל היה נביא, אלא שלא נשלח להודיע נבואות לישראל. לכן ספר דניאל נכלל בחלק הכתובים בתנ"ך ולא בחלק הנביאים.

מָה דִּי לֶהֱוֵא בְּאַחֲרִית יוֹמַיָּא (=מה שיהיה באחרית הימים)

בְּרַ֡ם אִיתַ֞י אֱלָ֤הּ בִּשְׁמַיָּא֙ גָּלֵ֣א רָזִ֔ין וְהוֹדַ֗ע לְמַלְכָּא֙ נְבֽוּכַדְנֶצַּ֔ר מָ֛ה דִּ֥י לֶהֱוֵ֖א בְּאַחֲרִ֣ית יוֹמַיָּ֑א חֶלְמָ֨ךְ וְחֶזְוֵ֥י רֵאשָׁ֛ךְ עַֽל־מִשְׁכְּבָ֖ךְ דְּנָ֥ה הֽוּא׃
[אך יש א-לוה בשמים, מגלה סודות, והודיע למלך נבוכדנצר מה שיהיה באחרית הימים. חלומך ומראי ראשך על משכבך הוא זאת.]
אַ֣נְתְּה מַלְכָּ֗א רַעְיוֹנָךְ֙ עַל־מִשְׁכְּבָ֣ךְ סְלִ֔קוּ מָ֛ה דִּ֥י לֶהֱוֵ֖א אַחֲרֵ֣י דְנָ֑ה וְגָלֵ֧א רָזַיָּ֛א הוֹדְעָ֖ךְ מָה־דִ֥י לֶהֱוֵֽא׃
[אתה המלך, מחשבותיך על משכבך עלו, (לדעת) מה שיהיה אחרי זה, ומגלה הסודות הודיעך מה שיהיה.]
כָּל־קֳבֵ֣ל דִּֽי־חֲזַ֡יְתָ דִּ֣י מִטּוּרָא֩ אִתְגְּזֶ֨רֶת אֶ֜בֶן דִּי־לָ֣א בִידַ֗יִן וְ֠הַדֶּקֶת פַּרְזְלָ֨א נְחָשָׁ֤א חַסְפָּא֙ כַּסְפָּ֣א וְדַהֲבָ֔א אֱלָ֥הּ רַב֙ הוֹדַ֣ע לְמַלְכָּ֔א מָ֛ה דִּ֥י לֶהֱוֵ֖א אַחֲרֵ֣י דְנָ֑ה וְיַצִּ֥יב חֶלְמָ֖א וּמְהֵימַ֥ן פִּשְׁרֵֽהּ׃
[כלעומת אשר ראית אשר מההר נחצבת אבן לא בידים, וטוחנת הברזל, הנחושת, החרס, הכסף והזהב, הא-לוה הגדול הודיע למלך מה שיהיה אחרי זה, ונכון החלום ונאמן פתרונו.]
(דניאל ב כח,כט,מה)

נבוכדנצר חשב רק על הטווח הקרוב, ואילו הקב"ה גילה לו מה יהיה עד אחרית הימים.

בימות המשיח תגבר מלכות ישראל

וּֽבְיוֹמֵיה֞וֹן דִּ֧י מַלְכַיָּ֣א אִנּ֗וּן יְקִים֩ אֱלָ֨הּ שְׁמַיָּ֤א מַלְכוּ֙ דִּ֤י לְעָלְמִין֙ לָ֣א תִתְחַבַּ֔ל וּמַ֨לְכוּתָ֔ה לְעַ֥ם אָחֳרָ֖ן לָ֣א תִשְׁתְּבִ֑ק תַּדִּ֤ק וְתָסֵיף֙ כָּל־אִלֵּ֣ין מַלְכְוָתָ֔א וְהִ֖יא תְּק֥וּם לְעָלְמַיָּֽא׃
[ובימי המלכים האלה יקים א-לוה השמים מלכות אשר לעולמים לא תשחת, והמלכות לעם אחר לא תעזב, תטחן ותכלה כל אלו המלכויות, והיא תעמוד לעולמים.]
כָּל־קֳבֵ֣ל דִּֽי־חֲזַ֡יְתָ דִּ֣י מִטּוּרָא֩ אִתְגְּזֶ֨רֶת אֶ֜בֶן דִּי־לָ֣א בִידַ֗יִן וְ֠הַדֶּקֶת פַּרְזְלָ֨א נְחָשָׁ֤א חַסְפָּא֙ כַּסְפָּ֣א וְדַהֲבָ֔א אֱלָ֥הּ רַב֙ הוֹדַ֣ע לְמַלְכָּ֔א מָ֛ה דִּ֥י לֶהֱוֵ֖א אַחֲרֵ֣י דְנָ֑ה וְיַצִּ֥יב חֶלְמָ֖א וּמְהֵימַ֥ן פִּשְׁרֵֽהּ׃
[כלעומת אשר ראית מההר נחצבת אבן לא בידים, וטוחנת הברזל, הנחושת, החרס, הכסף והזהב, הא-לוה הגדול הודיע למלך מה שיהיה אחרי זה, ונכון החלום ונאמן פתרונו.]
(דניאל ב מד-מה)

המלכות הגוברת [רש"י: "ותכלה כל אלו המלכיות"] על מלכות הברזל, הנחושת וכו' היא המלכות של מלך המשיח. ויש להבין איך יגברו על כל המלכויות (הרי לפחות חלקן לא קיימות). אלא ביאר הרמב"ן (ספר הגאולה) שהמשיח יגבר על המלכות האחרונה, אשר גברה בעצמה על המלכות שלפניה, וכן הלאה, וכך נחשב שהמשיח גובר על כל ארבע המלכויות. כך גם הבאנו בהקדמה לספר דניאל, שישמעאל לא נמנה כמלכות בפני עצמה משום שלא גברו על אף מלכות שקדמה להם [ולכן על אף שיתכן והמשיח ילחם גם בהם אין הם נמנים בנפרד].