אֱ-לָהּ שְׁמַיָּא (א-להי השמים)
בפרקנו חוזר מספר פעמים הביטוי "אֱ-לָהּ שְׁמַיָּא", א-להי השמים:
וְרַחֲמִ֗ין לְמִבְעֵא֙ מִן־קֳדָם֙ אֱ-לָ֣הּ שְׁמַיָּ֔א עַל־רָזָ֖ה דְּנָ֑ה דִּ֣י לָ֤א יְהֹֽבְדוּן֙ דָּנִיֵּ֣אל וְחַבְר֔וֹהִי עִם־שְׁאָ֖ר חַכִּימֵ֥י בָבֶֽל׃
אֱדַ֗יִן לְדָנִיֵּ֛אל בְּחֶזְוָ֥א דִֽי־לֵילְיָ֖א רָזָ֣ה גֲלִ֑י אֱדַ֙יִן֙ דָּֽנִיֵּ֔אל בָּרִ֖ךְ לֶאֱ-לָ֥הּ שְׁמַיָּֽא׃
בְּרַ֡ם אִיתַ֞י אֱ-לָ֤הּ בִּשְׁמַיָּא֙ גָּלֵ֣א רָזִ֔ין וְהוֹדַ֗ע לְמַלְכָּא֙ נְבֽוּכַדְנֶצַּ֔ר מָ֛ה דִּ֥י לֶהֱוֵ֖א בְּאַחֲרִ֣ית יוֹמַיָּ֑א חֶלְמָ֨ךְ וְחֶזְוֵ֥י רֵאשָׁ֛ךְ עַֽל־מִשְׁכְּבָ֖ךְ דְּנָ֥ה הֽוּא׃
וּֽבְיוֹמֵיה֞וֹן דִּ֧י מַלְכַיָּ֣א אִנּ֗וּן יְקִים֩ אֱ-לָ֨הּ שְׁמַיָּ֤א מַלְכוּ֙ דִּ֤י לְעָלְמִין֙ לָ֣א תִתְחַבַּ֔ל וּמַ֨לְכוּתָ֔ה לְעַ֥ם אָחֳרָ֖ן לָ֣א תִשְׁתְּבִ֑ק תַּדִּ֤ק וְתָסֵיף֙ כָּל־אִלֵּ֣ין מַלְכְוָתָ֔א וְהִ֖יא תְּק֥וּם לְעָלְמַיָּֽא׃
(דניאל ב יח,יט,כח,מד)
כתב הגר"א שבארץ ישראל נקרא ה' 'א-להי השמים והארץ', כי כאן עושה ניסים בגלוי, מה שאין כן בחוץ לארץ. יש לומר שלכן בפרקנו נזכר הקב"ה רק כאֱ-לָהּ שְׁמַיָּא.
לעומת זאת, בספר עזרא נזכר הקב"ה כ'א-להי השמים והארץ':
וּכְנֵ֥מָא פִתְגָמָ֖א הֲתִיב֣וּנָא לְמֵמַ֑ר אֲנַ֣חְנָא הִמּ֡וֹ עַבְדוֹהִי֩ דִֽי־אֱ-לָ֨הּ שְׁמַיָּ֜א וְאַרְעָ֗א וּבָנַ֤יִן בַּיְתָא֙ דִּֽי־הֲוָ֨א בְנֵ֜ה מִקַּדְמַ֤ת דְּנָה֙ שְׁנִ֣ין שַׂגִּיאָ֔ן וּמֶ֤לֶךְ לְיִשְׂרָאֵל֙ רַ֔ב בְּנָ֖הִי וְשַׁכְלְלֵֽהּ׃
(עזרא ע א ב, ה יא)
כעין זה כתב הרמב"ן:
"א-להי השמים וא-להי הארץ" - הקב"ה יקרא א-להי ארץ ישראל... אבל ב..."לקחני מבית אבי"(בראשית כד ז) לא נאמר בו 'א-להי הארץ' כי היה בחרן או באור כשדים. וכן אמרו: "הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה"(כתובות קי:).
(רמב"ן בראשית כד ג)
ואמנם בפסוקים אחרים בספר עזרא נזכר הקב"ה שוב רק כ'אֱ-לֹהֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם':
כֹּ֣ה אָמַ֗ר כֹּ֚רֶשׁ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס כֹּ֚ל מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֔רֶץ נָ֣תַן לִ֔י יְ-הוָ֖ה אֱ-לֹהֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם וְהֽוּא־פָקַ֤ד עָלַי֙ לִבְנֽוֹת־ל֣וֹ בַ֔יִת בִּירוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֥ר בִּֽיהוּדָֽה׃
וּמָ֣ה חַשְׁחָ֡ן וּבְנֵ֣י תוֹרִ֣ין וְדִכְרִ֣ין וְאִמְּרִ֣ין ׀ לַעֲלָוָ֣ן ׀ לֶאֱ-לָ֪הּ שְׁמַיָּ֟א חִנְטִ֞ין מְלַ֣ח ׀ חֲמַ֣ר וּמְשַׁ֗ח כְּמֵאמַ֨ר כָּהֲנַיָּ֤א דִי־בִירֽוּשְׁלֶם֙ לֶהֱוֵ֨א מִתְיְהֵ֥ב לְהֹ֛ם י֥וֹם ׀ בְּי֖וֹם דִּי־לָ֥א שָׁלֽוּ׃
דִּֽי־לֶהֱוֺ֧ן מְהַקְרְבִ֛ין נִיחוֹחִ֖ין לֶאֱ-לָ֣הּ שְׁמַיָּ֑א וּמְצַלַּ֕יִן לְחַיֵּ֥י מַלְכָּ֖א וּבְנֽוֹהִי׃
וַיְהִ֞י כְּשָׁמְעִ֣י ׀ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה יָשַׁ֙בְתִּי֙ וָֽאֶבְכֶּ֔ה וָאֶתְאַבְּלָ֖ה יָמִ֑ים וָֽאֱהִ֥י צָם֙ וּמִתְפַּלֵּ֔ל לִפְנֵ֖י אֱ-לֹהֵ֥י הַשָּׁמָֽיִם׃
וָאֹמַ֗ר אָֽנָּ֤א יְ-הוָה֙ אֱ-לֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם הָאֵ֥ל הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָ֑א שֹׁמֵ֤ר הַבְּרִית֙ וָחֶ֔סֶד לְאֹהֲבָ֖יו וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽיו׃
וַיֹּ֤אמֶר לִי֙ הַמֶּ֔לֶךְ עַל־מַה־זֶּ֖ה אַתָּ֣ה מְבַקֵּ֑שׁ וָֽאֶתְפַּלֵּ֔ל אֶל־אֱ-לֹהֵ֖י הַשָּׁמָֽיִם׃
וָאָשִׁ֨יב אוֹתָ֜ם דָּבָ֗ר וָאוֹמַ֤ר לָהֶם֙ אֱ-לֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם ה֚וּא יַצְלִ֣יחַֽ לָ֔נוּ וַאֲנַ֥חְנוּ עֲבָדָ֖יו נָק֣וּם וּבָנִ֑ינוּ וְלָכֶ֗ם אֵֽין־חֵ֧לֶק וּצְדָקָ֛ה וְזִכָּר֖וֹן בִּירוּשָׁלִָֽם׃
(עזרא ע א ב, ע ו ט, ע ו י, נ א ד, נ א ה, נ ב ד, נ ב כ)
למרות שמדובר בארץ ישראל מכונה הקב"ה רק 'אֱ-לֹהֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם', בשלושת הפסוקים הראשונים שהבאנו מספר עזרא, כי אלו דברי כורש, שאינו מכיר בקב"ה כא-להי הארץ; ובשלושת הפסוקים האחרונים מתואר שיח עם עמי הארצות, שאף הם מכירים בקב"ה רק כ'אֱ-לֹהֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם'.