פִשְׁרָא או פִשְׁרֵהּ
כתב ר' יצחק עראמה:
ידע (נבוכדנצר) והרגיש מצורת חלומו ודבריו הנוראים שהוא היה עניין אמתי ומקיף בכלל המציאות, ושאינו מכלל החלומות הפרטיים המורים על ענייני החלום ההוא הפרטי.
(עקידת יצחק שער כט)
לאורך הפרק אנחנו רואים את שם העצם "פשר" חוזר בשתי צורות עיקריות, פִשְׁרָא ופִשְׁרֵהּ. כתב ר' שמואל ואליריאו (חזון למועד) שפִשְׁרָא הוא פתרון בעלמא, ופִשְׁרֵהּ הוא הפתרון האמיתי. הכוונה, כל פתרון לחלום הוא אפשרי ונכון במקצת, זהו פִשְׁרָא; אבל יש את הפתרון האמיתי והוא פִשְׁרֵהּ.
וַֽיְדַבְּר֧וּ הַכַּשְׂדִּ֛ים לַמֶּ֖לֶךְ אֲרָמִ֑ית מַלְכָּא֙ לְעָלְמִ֣ין חֱיִ֔י אֱמַ֥ר חֶלְמָ֛א לעבדיך (לְעַבְדָ֖ךְ) וּפִשְׁרָ֥א נְחַוֵּֽא׃
(דניאל ב ד)
אֱמַ֥ר חֶלְמָ֛א לְעַבְדָ֖ךְ – אם תגיד את החלום וּפִשְׁרָ֥א נְחַוֵּֽא, נֹאמַר איזשהו פתרון שיכול להיות אמיתי.
עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֣ר לכשדיא (לְכַשְׂדָּאֵ֔י) מִלְּתָ֖א מִנִּ֣י אַזְדָּ֑א הֵ֣ן לָ֤א תְהֽוֹדְעוּנַּ֙נִי֙ חֶלְמָ֣א וּפִשְׁרֵ֔הּ הַדָּמִין֙ תִּתְעַבְד֔וּן וּבָתֵּיכ֖וֹן נְוָלִ֥י יִתְּשָׂמֽוּן׃
וְהֵ֨ן חֶלְמָ֤א וּפִשְׁרֵהּ֙ תְּֽהַחֲוֺ֔ן מַתְּנָ֤ן וּנְבִזְבָּה֙ וִיקָ֣ר שַׂגִּ֔יא תְּקַבְּל֖וּן מִן־קֳדָמָ֑י לָהֵ֕ן חֶלְמָ֥א וּפִשְׁרֵ֖הּ הַחֲוֺֽנִי׃
(דניאל ב ה)
המלך ידע שהחלום הוא לא חלום רגיל שאפשר לפתור בכל פתרון, לכן דרש מהם וּפִשְׁרֵ֔הּ.
עֲנ֥וֹ תִנְיָנ֖וּת וְאָמְרִ֑ין מַלְכָּ֕א חֶלְמָ֛א יֵאמַ֥ר לְעַבְד֖וֹהִי וּפִשְׁרָ֥ה נְהַחֲוֵֽה׃
(דניאל ב ז)
החכמים אומרים שיגידו למלך את פִשְׁרָ֥ה (בלי מפיק ה"א) של החלום, וזהו משהו אמצעי, לא פִשְׁרָא ולא פִשְׁרֵהּ.
עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֔ר מִן־יַצִּיב֙ יָדַ֣ע אֲנָ֔ה דִּ֥י עִדָּנָ֖א אַנְתּ֣וּן זָבְנִ֑ין כָּל־קֳבֵל֙ דִּ֣י חֲזֵית֔וֹן דִּ֥י אַזְדָּ֖א מִנִּ֥י מִלְּתָֽא׃ דִּ֣י הֵן־חֶלְמָא֩ לָ֨א תְהֽוֹדְעֻנַּ֜נִי חֲדָה־הִ֣יא דָֽתְכ֗וֹן וּמִלָּ֨ה כִדְבָ֤ה וּשְׁחִיתָה֙ הזמנתון (הִזְדְּמִנְתּוּן֙) לְמֵאמַ֣ר קָֽדָמַ֔י עַ֛ד דִּ֥י עִדָּנָ֖א יִשְׁתַּנֵּ֑א לָהֵ֗ן חֶלְמָא֙ אֱמַ֣רוּ לִ֔י וְֽאִנְדַּ֕ע דִּ֥י פִשְׁרֵ֖הּ תְּהַחֲוֻנַּֽנִי׃
(דניאל ב ח-ט)
המלך חוזר ואומר שהוא רוצה את פִשְׁרֵ֖הּ, הפתרון האמיתי.
וְדָ֣נִיֵּ֔אל עַ֖ל וּבְעָ֣ה מִן־מַלְכָּ֑א דִּ֚י זְמָ֣ן יִנְתֵּן־לֵ֔הּ וּפִשְׁרָ֖א לְהַֽחֲוָיָ֥ה לְמַלְכָּֽא׃
(דניאל ב טז)
דניאל נכנס ואומר שהוא יודע להגיד וּפִשְׁרָ֖א, פתרון כלשהו שיתאים לחלום.
כָּל־קֳבֵ֣ל דְּנָ֗ה דָּֽנִיֵּאל֙ עַ֣ל עַל־אַרְי֔וֹךְ דִּ֚י מַנִּ֣י מַלְכָּ֔א לְהוֹבָדָ֖ה לְחַכִּימֵ֣י בָבֶ֑ל אֲזַ֣ל ׀ וְכֵ֣ן אֲמַר־לֵ֗הּ לְחַכִּימֵ֤י בָבֶל֙ אַל־תְּהוֹבֵ֔ד הַעֵ֙לְנִי֙ קֳדָ֣ם מַלְכָּ֔א וּפִשְׁרָ֖א לְמַלְכָּ֥א אֲחַוֵּֽא׃
(דניאל ב כד)
דָּֽנִיֵּאל֙ אומר גם לאריוך שהוא יכול להגיד למלך פִשְׁרָא, ולפחות ידע המלך את החלום ופתרון כלשהו שיוכל להתאים.
עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֣ר לְדָנִיֵּ֔אל דִּ֥י שְׁמֵ֖הּ בֵּלְטְשַׁאצַּ֑ר האיתיך (הַֽאִיתָ֣ךְ) כָּהֵ֗ל לְהוֹדָעֻתַ֛נִי חֶלְמָ֥א דִֽי־חֲזֵ֖ית וּפִשְׁרֵֽהּ׃
(דניאל ב כו)
המלך רוצה שדניאל יגיד לו את פִשְׁרֵהּ, הפתרון ממש.
וַאֲנָ֗ה לָ֤א בְחָכְמָה֙ דִּֽי־אִיתַ֥י בִּי֙ מִן־כָּל־חַיַּיָּ֔א רָזָ֥א דְנָ֖ה גֱּלִ֣י לִ֑י לָהֵ֗ן עַל־דִּבְרַת֙ דִּ֤י פִשְׁרָא֙ לְמַלְכָּ֣א יְהוֹדְע֔וּן וְרַעְיוֹנֵ֥י לִבְבָ֖ךְ תִּנְדַּֽע׃
(דניאל ב ל)
דניאל, בעת בואו לפתור למלך את החלום, אומר למלך בענוותנותו את החלום ופִשְׁרָא, פתרון כלשהו.
דְּנָ֣ה חֶלְמָ֔א וּפִשְׁרֵ֖הּ נֵאמַ֥ר קֳדָם־מַלְכָּֽא׃
(דניאל ב לו)
כשדניאל מתחיל לפתור את החלום מאת ה' הוא יודע שזהו פִשְׁרֵ֖הּ, הפתרון האמיתי.
כָּל־קֳבֵ֣ל דִּֽי־חֲזַ֡יְתָ דִּ֣י מִטּוּרָא֩ אִתְגְּזֶ֨רֶת אֶ֜בֶן דִּי־לָ֣א בִידַ֗יִן וְ֠הַדֶּקֶת פַּרְזְלָ֨א נְחָשָׁ֤א חַסְפָּא֙ כַּסְפָּ֣א וְדַהֲבָ֔א אֱלָ֥הּ רַב֙ הוֹדַ֣ע לְמַלְכָּ֔א מָ֛ה דִּ֥י לֶהֱוֵ֖א אַחֲרֵ֣י דְנָ֑ה וְיַצִּ֥יב חֶלְמָ֖א וּמְהֵימַ֥ן פִּשְׁרֵֽהּ׃
(דניאל ב מה)
בסיום הפתרון דניאל יודע שאמר את פִּשְׁרֵֽהּ , הפתרון האמיתי שהראו לו מן השמים.