הקדמה לספרים דניאל ועזרא - על ארבע הגלויות, ובפרט גלות בבל
רמז לארבע לגלויות בסיפורי האבות
אנו מוצאים בדברי התורה מקומות בהם ה' מרמז לאבות על ארבע הגלויות שעם ישראל עתידים לגלות.
רמז לארבע הגלויות אצל אברהם אבינו
בספר בראשית אנו קוראים על ברית בין הבתרים שה' כרת עם אברהם אבינו. הרמב"ן כותב שבברית זו נרמזו ארבע הגלויות:
דרשו בו רמז לשעבוד ארבע גלויות, כי מצא הנביא בנפשו אֵימָ֛ה, ואחר כך באה בחשֵׁכָה, ואחר כך גדלה החשכה, ואחר כך הרגיש כאלו היא נֹפֶ֥לֶת עָלָֽיו, כמשא כבד תכבד ממנו. אמרו (בראשית רבה מד יז): "אֵימָ֛ה" זו בבל; "חֲשֵׁכָ֥ה" זו מדי, שהחשיכה עיניהם של ישראל בצום ובתענית; "גְדֹלָ֖ה" זו מלכות אנטיוכס; "נֹפֶ֥לֶת עָלָֽיו" זו אדום.
והיה העניין הזה לאברהם, כי כשהקב"ה כרת עמו ברית לתת הארץ לזרעו לאחוזת עולם, אמר לו כמשייר במתנתו, שארבע גלויות ישתעבדו בבניו וימשלו בארצם, וזה בעל מנת אם יחטאו לפניו.
(רמב"ן בראשית טו יב)
מבואר שברית בין בתרים על נתינת הארץ לישראל היא בתנאי שלא יחטאו, ואם יחטאו – יענשו על ידי ארבע אומות שיכבשו את ארצם.
רמז לארבע הגלויות אצל יעקב אבינו
על חלומו של יעקב אבינו במראה הסולם, כתב הרמב"ן:
הייתה זאת המראה כעניין בין הבתרים לאברם; כי הראהו ממשלת ארבע מלכויות ומעלתם וירידתם. וזה טעם "מַלְאֲכֵ֣י אֱ-לֹהִ֔ים" כמו שנאמר בדניאל (י יג,כ) שַׂר מלכות־יָוָ֖ן וְשַׂ֣ר ׀ מַלְכ֣וּת פָּרַ֗ס. והבטיחו כי הוא יתעלה יהיה עמו בכל אשר ילך ביניהם וישמרנו ויצילנו מידם.
(בראשית כח יב)
רואים אם כן, שכבר לאבות נרמז על ארבעת העמים שיכבשו את ארץ ישראל בחטאם.
חיי יצחק בארץ פלשתים – רמז לגלות בבל
הספרים דניאל ועזרא עוסקים בתקופת הגלות של עם ישראל לבבל, והשיבה לארץ לאחריה. על הגלות לבבל כתב הרמב"ן שהיא דומה לחייו של יצחק אבינו בארץ פלישתים והיחס של הבבלים ליהודים דומה ליחס של הפלשתים אל יצחק:
...ירידתו של יצחק שם מפני הרעב ירמוז לגלות, כי גלה ממקומו בעל כורחו והלך אל ארץ אחרת והנה היה גלותו ממקומו אל ארץ פלישתים שהיא ארץ מגורי אביו; וירמוז לגלות בבל שהוא מקום מגורי אבותם שהיו באור כשדים. ודע כי הגלות הנזכר ירמוז למעשה יצחק כאשר לא לקחו אשתו ולא היה לו שם רק הגלות והפחד ומתחילה אמר "הַנֹּגֵ֜עַ בָּאִ֥ישׁ הַזֶּ֛ה וּבְאִשְׁתּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃"(בראשית כו יא), ולימים חזר בו ואמר "לֵ֚ךְ מֵֽעִמָּ֔נוּ"(בראשית כו טז) ואחרי כן חזרו אליו בברית. וכן גלות בבל גלו שם מפני זלעפות רעב ומעת היותם שם לא עבדום ולא ענו אותם אבל היו גדוליהם שרים במלכות, ואחרי כן אמרו "מִֽי־בָכֶ֣ם מִכָּל־עַמּ֗וֹ יְהִ֤י אֱ-לֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וְיַ֕עַל"(עזרא א ג) והזהירו עליהם שרי עבר הנהר והפחות ואחרי כן בטלו הבנין והות בטלא עד זמן ועידן. אחרי כן חזרו ונתנו רשות בבנין...
(בראשית כו א)
בהמשך אומר הרמב"ן על גלות בבל:
...כי גלו לבבל ואשור שהם קרובים לארץ ונלחמים בהם תמיד [הכוונה שהם אויב מוכר וידוע, בניגוד לרומי שהיא ארץ רחוקה] ויחוס ישראל משם היה ויודעים לשונם...
(בראשית כו טז)
רואים מדברי הרמב"ן שהיחס של כורש לעם ישראל נרמז כבר בתורה. הרמב"ן משווה את ירידתו של יצחק מחברון או באר-שבע לפלישתים - לגלות בבל, שהוא מקום מאוד קרוב; וכן יש דימיון בכך שכמו שיצחק היה בעל ברית למלך פלישתים, כך היו גדולי ישראל בחצרות המלכות בבבל - והכוונה לדניאל, נחמיה, עזרא, מרדכי וכו'.
גלות בבל בדברי הנביאים
גלות בבל של מלכות יהודה, שהייתה למקום קרוב, כפי שהדגיש הרמב"ן, היא בניגוד לנבואת אחיה השילוני לירבעם בן נבט מלך ישראל: "וְהִכָּ֨ה יְ-הוָ֜ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֗ל כַּאֲשֶׁ֨ר יָנ֣וּד הַקָּנֶה֮ בַּמַּיִם֒ וְנָתַ֣שׁ אֶת־יִשְׂרָאֵ֗ל מֵ֠עַל הָאֲדָמָ֨ה הַטּוֹבָ֤ה הַזֹּאת֙ אֲשֶׁ֤ר נָתַן֙ לַאֲב֣וֹתֵיהֶ֔ם וְזֵרָ֖ם מֵעֵ֣בֶר לַנָּהָ֑ר..."(מלכים א יד טו); גלות עשרת השבטים היא למקום רחוק - "מֵעֵ֣בֶר לַנָּהָ֑ר".
על גלות זו לבבל נאמר כבר לחזקיהו המלך על ידי ישעיהו הנביא: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶל לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר ה': וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד יִקָּחוּ וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל:"(ישעיהו לט ו-ז). הכוונה של "סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל" - אלו דניאל, חנניה מישאל ועזריה, כמו שכתבו המפרשים.
גם אצל הנביא ירמיהו אנו מוצאים שהוא מודיע בשם ה' על הגלות לבבל: "וְעַתָּ֗ה אָֽנֹכִי֙ נָתַ֙תִּי֙ אֶת-כָּל-הָאֲרָצ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה בְּיַ֛ד נְבוּכַדְנֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ-בָּבֶ֖ל עַבְדִּ֑י וְגַם֙ אֶת-חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה נָתַ֥תִּי ל֖וֹ לְעָבְדֽוֹ: וְעָבְד֤וּ אֹתוֹ֙ כָּל-הַגּוֹיִ֔ם וְאֶת-בְּנ֖וֹ וְאֶֽת-בֶּן-בְּנ֑וֹ עַ֣ד בֹּא-עֵ֤ת אַרְצוֹ֙ גַּם-ה֔וּא וְעָ֤בְדוּ בוֹ֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים וּמְלָכִ֖ים גְּדֹלִֽים:"(ירמיהו כז ו-ז).
גלות ישמעאל לא עומדת בפני עצמה
הרמב"ן כותב עוד (ספר הגאולה שער ג), שמלכות ישמעאל לא נמנה בין ארבע המלכויות שהגלו אותנו, כי נמנו רק אותן הגוברות אחת על קודמתה ותופסת המלכות ממנה ומושלת על העם ומגלה אותם ומשעבדת אותם.
ממלכת אשור לא הגלתה את יהודה
עוד יש להתבונן מדוע ממלכת אשור לא מופיעה נמנית כמלכות שהביאה גלות? - ואולי משום שארבע המלכויות הן שהגלו ושעבדו את ממלכת יהודה – בבל, פרס, יון ואדום; ואילו עשרת השבטים הוגלו על ידי אשור, ולא סבלו מארבע האחרות.
גזרות אחשוורוש והמן הן גלות פרס
צריך להבין, לפי דברי הרמב"ן, שאמר ארבע המלכויות יכבשו את הארץ בעוונם, כיצד ניתן לומר כך על פרס, אשר ניצחה אמנם את בבל (בניגוד לישמעאל שלא גברו על רומא), אך לא הענישה את היהודים בחטאם?! - ונראה שהכוונה לעניין גזירות אחשוורוש והמן, לפי דברי הרמב"ן (בפירושו על מסכת מגילה) הרי העולים הראשונים כבר הגיעו לארץ ישראל והמזבח נבנה, ואז נגזרו גזירות המן להשמיד את היהודים.