פסוק א:ובשנת שתים למלכות נבוכדנצר. אי אפשר לומר כן אלא בשנת שתים לחורבן הבית כך שנויה בסדר עולם וקראו למלכות נבוכדנצר על שהראה זדונו לכנס לתוך דביר מלכו של עולם:
פסוק א:ותתפעם רוחו. בפרעה נאמר ותפעם רוחו (בראשית מ״א:ח׳) שלא נעלם ממנו אלא פתרון החלום וכאן שנעלם ממנו גם החלום נכפלה הלשון ותתפעם לשון פעימה והלימה, ובחומש פירש"י ז"ל לשון נקיפה:
פסוק א:נהיתה עליו. לשון שברון כמו (יחזקאל ו) הווה על הווה:
פסוק ד:לעלמין חיי. לעולם יחיה:
פסוק ד:אמר חלמא לעבדך. אמור החלום לעבדך:
פסוק ה:מילתה מני אזדא. הדבר ממני הלך:
פסוק ה:הן לא תהודעונני חלמא ופשריה. אם לא תודיעוני החלום ופתרונו:
פסוק ה:הדמין תתעבדון. לאברים תתחתכו והרבה יש בגמרא הדומי הדמוה במסכת גיטין:
פסוק ה:יתשמון. לשון וישם יהון שומות לאשפות:
פסוק ח:מן יציב ידע אנה. באמת יודע אני:
פסוק ח:יציב. דבר אמת ויציב:
פסוק ח:די עדנא אנתון זבנין. אשר זו השעה אתם מסורים למות:
פסוק ח:כל קבל די חזיתון. כל כנגד שאתם רואים שהלך ממני הדבר ואתם כופלים לי להגיד לכם:
פסוק ט:די הן חלמא לא תהודעינני. שאם החלום ופתרונו לא תודיעוני אחת היא דתכם למות:
פסוק ט:ומלה כדבה ושחיתה הזדמנתון. או אם דבר כזב ונשחת תכינו עצמכם לומר לפני:
פסוק ט:עד די עדנא ישתנא. עד אשר ישתנה העת כלומר קודם נטות צללי ערב שישתנה מועד הבוקר:
פסוק ט:עד די עדנא ישתנא. ל' גערה וגזום הוא כך יענש והעונש כבר פירש למעלה ודוגמתו לכן כל הורג קין (בראשית ד׳:ט״ו):
פסוק ט:להן. אך החלום אמרו לי מה חלמתי, ואדע כ"ש שהפתרון תגידו:
פסוק י:די מלת מלכא. אשר דבר המלך יוכל להגיד:
פסוק י:כל קבל. כל כנגד כלומר תשובתינו זו אמת היא לעומת שלא היה מלך מעולם ששאל דבר כזה:
פסוק י:מלה כדנה. דבר כזה:
פסוק יא:יקירה. כבדה ומשאה כבד:
פסוק יא:ואחרן לא איתי די יחוינה. ואחר אין אשר יגידה:
פסוק יא:להן אלהין. אך המלאכים אשר מדורם עם בשר ודם איננו:
פסוק יא:מדריהון. מגוריהון ומדרש רבי תנחומא ואחרן לא איתי. ואהרן לא איתי כהן הלובש אורים ותומים אינו כאן שיגיד לך אמר להם כל כך היה כח באותו בית ונתתם לי עצה להחריבו מיד כעס וצוה להרגן:
פסוק יב:כל קבל דנה. לעומת התשובה הזאת:
פסוק יב:מלכא בנס וקצף שגיא. היה המלך בזעף וקצף גדול:
פסוק יב:בנס. בזעף, והנם זועפים (בראשית מ׳:ו׳) ת"א והא אינון נסיסין:
פסוק יב:ואמר להובדה. ויאמר להאביד, וי"ו של ואמר נתעצמו בו מנחם ודונ"ש, מנחם דחק עצמו לתת ב' של בנס ביסוד התיבה ולא פתר בנס וקצף לשון שמות דברים אלא לשון פעל רגז וקצף הרבה ואמר להאביד וי"ו שבואמר דחקו לפתור כן ודונש אמר אי אפשר להיות ב' בנס יסוד בתיבה אלא שם דבר הוא וכן פתרו בזעף וקצף גדול אמר להאביד ושם הוי"ו טפילה ויתירה כמו וי"ו של ורכב וסוס (תהילים ע״ו:ז׳), ואני אומר אין הוי"ו דחוקה להיות טפילה ויתירה כי כן פתרונו מלכא בנס וקצף שגיא המלך נהיה בזעף וקצף גדול ואמר בזעפו להאבידם ומן המקראות קצרי לשון היא:
פסוק יג:ודתא נפקת. דת המלך וגזירתו יצא במדינה:
פסוק יג:ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה. ונתבקשו דניאל וחביריו ליהרג:
פסוק יד:באדין. תרגום של אז:
פסוק יד:התיב עטא וטעם לאריוך. השיב עצה וטעם לאריוך שם האיש:
פסוק יד:רב טבחיא. שר ההורגים המחוייבים הריגה:
פסוק טו:על מה דתא מהחצפה. מה זה שדת המלך חצופה להרוג:
פסוק טו:אדין מלתא הודע אריוך לדניאל. שקצף המלך על שאין מגיד חלומו:
פסוק טז:על ובעא. נכנס ובקש:
פסוק טז:ינתן ליה. יתן לו:
פסוק יט:רזא גלי. בסתר נגלה:
פסוק כא:מהעדה. מסיר מלכין על שהבין מתוך החלום שמלכות נבוכדנצר פוסקת ומלכות אחרת עומדת:
פסוק כב:הוא גלא עמיקתא. גולה עמוקות:
פסוק כב:ומסתרתא. על שגלה לו עומק זה:
פסוק כג:הודעתנא. הודעתני:
פסוק כד:כל קבל דנה. כל עומת זה שנגלה לו הסוד:
פסוק כד:דניאל על על אריוך. נכנס אצל אריוך:
פסוק כד:אל תהובד. אל תאבד:
פסוק כה:בהתבהלה. בבהלה כלומר במהירות:
פסוק כה:הנעל. הכניס את דניאל:
פסוק כה:די השכחת גבר. אשר מצאתי איש:
פסוק כה:גלותא די יהוד. גלות יהודה:
פסוק כו:האיתך כהל. הישך יכול:
פסוק כו:די חזית. אשר ראיתי:
פסוק כז:גזרין. שם מין בעל כישוף:
פסוק כח:ברם איתי וגו': והודע למלכא וגו'. הוא גילה לי רז זה ועל ידו הודיע למלך עיקר חלומו בעתידות:
פסוק כח:חלמך וחזוי ראשך על משכבך. אשר על משכבך זהו:
פסוק כט:על משכבך סליקו. מה שהיית מהרהר ביום מה יהיה אחריך על משכבך עלו:
פסוק כט:וגלא רזיא הודעך. והקב"ה מגלה רזים הודיעך את אשר יהיה:
פסוק ל:ואנה לא בחכמה. ואני לא מרוב החכמה שיש בי משאר הבריות יותר נגלה לי הסוד הזה:
פסוק ל:להן על דברת די פשרא למלכא יהודעון. יודיעוך מן השמים:
פסוק ל:ורעיוני לבבך תנדע. והרהורי לבבך שאתה מהרהר תמיד לדעת מי יקום אחריך:
פסוק לא:חזה הוית. רואה היית:
פסוק לא:צלמא דכן רב. צלם אשר היה לו כן גדול:
פסוק לא:וזיוה יתיר קאם לקבלך. היה עומד לנגדך:
פסוק לא:ורוה דחיל. ותארו נורא:
פסוק לב:די דהב טב. של זהב טוב:
פסוק לב:ודרעוהי. וזרועותיו:
פסוק לב:מעוהי וירכתיה. בטנו וירכותיו:
פסוק לג:שקוהי די פרזל. שוקיו של ברזל: מנהן די פרזל:
פסוק לג:ומנהן די חסף. מהם של ברזל ומהם של חרס:
פסוק לד:די התגזרת אבן. אשר נחתכה ונבדלה אבן אחת:
פסוק לד:די לא בידין. אשר לא בידים כי אם מאיליה:
פסוק לד:ומחת לצלמא. והכת' את הצלם:
פסוק לד:והדקת המון. והדיקה אותם:
פסוק לה:באדין דקו כחדה. אז הודקו יחד כל מיני מתכות וחרס שהיה בו:
פסוק לה:והוו כעור מן אידרי קיט. והיו כמוץ מגרנות הקיץ:
פסוק לה:ונשא המון רוחא. ותשא אותם הרוח:
פסוק לה:וכל אתר לא השתכח להון. כלומר לא נודע מקומה הראשון ולא ניכר שהיו שם מעולם:
פסוק לה:הות לטור רב. נעשית הר גדול:
פסוק לו:דנה חלמא. הרי זה החלום שחלמת:
פסוק לו:ופשריה נאמר וגו'. ופתרונו נאמר לך:
פסוק לז:מלך מלכיא. פירשו רז"ל כל מלך מלכיא דדניאל מלך ב"ו חוץ מזה שכנגד הקב"ה אמר וכן פתרונו מלך המלכי' שהוא אלקי השמי':
פסוק לז:מלכותא חסנא. מלכות חזק וכבד נתן לך:
פסוק לח:והשלטך בכלהון. והשליטך על כולם שאפילו גוזר על הסוס לא יהא צונף ועל העוף לא יפרח כמו שנאמר ואת חית השדה נתתי לעבדו (ירמיה כז):
פסוק לח:אנת הוא ראשה די דהבא. ראש הזהב של הצורה שראית אתה הוא שמלכותך חזקה ועתה קיימת והיא חשובה מאד:
פסוק לט:ובתרך תקום מלכו אחרי: ארע מנך. ואחריך אחר מלכות בלשצר בנך תקום מלכות שתטול השררה מזרעך נמוכה ושפלה ממלכות שלך:
פסוק לט:ארע. תחתונה ונמוכה, כמו שהכסף נמוך ושפל מהזהב, וראית שהחזה שהיא אחר הראש היא של כסף כך תהא מלכות מדי ופרס אחר מלכות בבל שפלה ממלכות נבוכדנצר:
פסוק לט:ומלכו תליתאה אחרי. אחרת:
פסוק לט:די נחשא. חסינא כנחשת והיא מלכות יון מלכות אלכסנדרוס מוקדן:
פסוק מ:ומלכו. רביעאה היא קשה כפרזלא כאשר ראית השוקיים שהם רביעים לראש ולחזה ולמעיים והם של ברזל:
פסוק מ:מהדק וחשל כלא. מרדד ומהדק כל מיני מתכות שמרדדין אותם בקורנס:
פסוק מ:וחשל. ומרדד והרבה יש בגמ' חשלי דודי (כתובות עז) ביעי חשילתא (חולין צב):
פסוק מ:כל אלין. כל מיני מתכות הללו שראית בצלם:
פסוק מ:תדיק ותרוע. תדיק ותרוצץ:
פסוק מא:חסף די פחר. חרס של יוצר והרבה יש בגמרא מאני דפחרא:
פסוק מא:מלכו פליגה תהוה. מלכות חלוקה תהיה שני מלכים יהיו ממנה כאחד חזק וחלש כמו שמפורש למטה מן קצת מלכותא תהוה תקיפא:
פסוק מא:ומן נצבתא די פרזלא להוא בה. אף החלש יהא חזק על אחרים ע"י חוזק חברו שיראו מפניו וזה מן נצבתא די פרזלא להוי בה, מן חוזק מצב הברזל, יהיה במלך החלש:
פסוק מא:כל קבל די חזיתה. כל עומת שראית ברזל מעורב בחרסית הטיט:
פסוק מג:מתערבין להון בזרע אנשא וגו'. מתחתנים יהיו עם שאר האומות ולא יהיו שלימים ונדבקים עמם באמת ולב שלם ודתיהם שונות מדתי שאר האומות:
פסוק מג:הא כדי פרזלא לא מתערב. הלא הוא כמו שאין הברזל נדבק יפה עם החרס:
פסוק מד:וביומיהון די מלכיא אנון. ביומיהון של מלכים הללו בעוד מלכותם של רומיים קיימת:
פסוק מד:יקים אלה שמיא. מלכות הקב"ה שלעולם לא תתחבל מלכו והיא מלכות מלך המשיח:
פסוק מד:תדק ותסף. תדק ותכלה כל אלו המלכיות:
פסוק מה:כל קבל די חזית. כל עומת שראית שנתפרקה אבן מן ההר שהדיקה כל הצלם זה פתרון שהמלכות החמישית תכלה ותרוצץ את כולם:
פסוק מה:מה די להוא אחרי דנה. מה שיהיה אחר זאת אחר מלכות זו שלך:
פסוק מה:ויציב חלמא. אמת הוא החלום:
פסוק מו:אמר לנסכה. רצה לעשותו אלוה:
פסוק מז:ומרא מלכין. אדוני האדונים:
פסוק מח:לדניאל רבי. לדניאל גדל על כל השרים:
פסוק מט:ומני על עבידתא די מדינת בבל. ויפקד על כל צרכי הממלכות את חנניה מישאל ועזריה: