פסוק א:ובשנת - אמר הספר שהוא שנת שתים למלכות נבוכדנצר על ירושלים אחר שמרד בו צדקיהו והחריבה. ור' משה אמר: כי ב' שנים נשארו למלכותו. ולא מצאנו כדבר הזה בכל המקרא. והנכון בעיני: למלכותו על כל הגוים שהזכיר ירמיה שיכבשם, אז שקט וחשב מחשבות על משכבו מה יהיה באחרית הימים כאשר הזכיר דניאל, והזכיר חלומות בעבור שיש בצלם זהב וכסף ונחשת וברזל וכלי חרס, ומנהג החולם לראות דבר אחד.
פסוק א:ותתפעם - כמו: נפעמתי ולא אדבר וגזרתם את הולם פעם, כאדם שידוכה וידוכה. אמר הגאון: כי פרעה ידע החלום ולא ידע פתרונו ע"כ כתוב בפרעה ותפעם רוחו שהוא מבנין נפעל, ונבוכדנצר שלא ידע החלום והפתרון כתוב עליו ותתפעם רוחו. א"כ מה יעשה כי הוא אומר ותפעם רוחי?! ויתכן היות דגשות פ"א ותפעם תחת נו"ן בנין נפעל כי הפועל שהוא עובר הוא נפעל כמו וילחם בישראל או דגשות הפ"א להתבלע תי"ו התפעל והנה יהיה ותפעם רוחו כמו ותפעם כחו כדרך וכבס המטהר את בגדיו ופירוש נהיתה עליו הפך ושנתי ערבה לי כענין שבוש, וכמוהו נהייתי ונחליתי וקרוב הוא מטעם כמו נהי נהיה.
פסוק ב:ויאמר, חרטומים - הם חכמי התולדת היודעים העיקרים ותולדות כל דבר וכל מעשים שיעשו בלט, וכן כתוב בחרטומי מצרים.
פסוק ב:ואשפים - הם הרופאים, ומכשפים. הם המשנים דבר התולדה למראה העין.
פסוק ב:והכשדים - הם חכמי המזלות, והגזרין הם בעלי הקסמים ההולכים לקראת נחשים ואלה הם שהמלך צריך להם, לא לחכמי המדות והחשבון והערכים וחכמת הבנינים והחכמה העליונה. והנה קרא לחרטומים שהם יודעים עיקר החלומות ואיך תראה הנפש חזיונות הלילה. גם קרא לאשפים שהם יודעים בדפק הזרוע או במי השתן השתנות הגוף ורובי החלומות הולכים על מתכונת הגוף. וקרא גם המכשפים שהם יודעים השעות הראויות לעשות מהם מעשיהם, אולי יסתכלו וידעו מה החלום כפי מערכת הכוכבים בזאת השעה. גם קרא לכשדים שהם יודעים העתידות כפי מלאכתם בדעתם מולדי האדם לנהוג המעלות על הגבולין ועל מבטי הכוכבים המשרתים ושני המאורות ותקופת השנה והחדש והשבוע והיום, והם היו יודעים מולד נבוכדנצר, על כן ענו הכשדים תחילה כי הדבר תלוי בהם ובחכמתם כפי דבריהם.
פסוק ג:ויאמר - אמר אחד מן הגאונים: כי היה יודע נבוכדנצר החלום ובא לנסות חכמיו. ולולי זה לא האמין בדברי דניאל והנה הכתוב מעיד: ותפעם רוחי לדעת החלום וכאשר אמר לו רעיונך על משכבך סליקו מיד נזכר כי כן היה, וכאשר הזכיר הצלם, אז נזכר לו כן.
פסוק ד:וידברו - עתה יחל לדבר לשון כשדים שהוא לשון המלך, כאשר דברו והשיב להם.
פסוק ה:ענה - יש מלות רבות לשון כשדים פירושם כפי טעם המקום, ולפי טעמי אזדא כמו קיימא ואמת הוא והטעם זאת המלה היא תתקיים, ומיהו הן לא תודיעוני החלום ופתרונו חייבי מות אתם. ויפת אמר: תעשו קטיעות קטיעות. ואמר: כי כמוהו נדמה מלך שומרון נכרת וככה ודמיתי אמך, כאילו אמר: חתיכות חתיכות תעשו בחרב, ומלת נולי הריסות וחרבה ושממה. ור' ישועה אמר: כמו דומן.
פסוק ו:והן, ונבזבה - מנחה ודורון.
פסוק ז:ענו - אמר הגאון: כי לא הוסיפו עתה על התשובה הראשונה רק בראשונה לנכח המלך מדברים, כדרך קום נא שבה, ועתה לשון יחיד שאינו נמצא יקום אבי. והטעם: כי פחדו לדבר לנכחו ואמרו: אין לנו מענה להשיב רק מה שהשיבונו למלך.
פסוק ח:ענה - באמת יודע אני כי העת אתם קונים, והטעם אתם דוחים את השעה בעבור שראיתם כי מלה יוצאה מפי והיא קיימת והוא אם החלום לא תודיעוני אחת היא דתכם, הדת שנתתי, שתהרגון ודל"ת הזדמנתון תחת תי"ו התפעל. ויאמר ר' מרינוס: כי כן מלת הזכו כמו הזדכו. ולא יתכן להיותו מבנין נפעל בעבור דגשות הכ"ף. ור' משה הכהן ספרדי אמר: כי הוא בנין התפעל ודגשות הזיי"ן להתבלע התי"ו והוא התזכו וזהו הנכון בעיני.
פסוק ט:עד די עדנא ישתנה - ואתעסק בדבר אחר.
פסוק י:ענו - לא יש אנוש על היבשה, שמלת המלך יוכל להגיד והנה כל מלך שהיה לפניך, לא שאל כשאלה הזאת.
פסוק יא:ומלתא, יקירה - כמו ויקר פדיון נפשם שלא מצאה טעם.
פסוק יא:אלהין - הם המלאכים העליונים שהם צורת אמת ואינם כגופות והנשמות נגזרות מהן, כאור היוצא מהשמש והנשמות הם גופות, על כן אינמו יודעות הנסתרות רק מעט ובמראות הלילה שאין הנשמות מתעסקות בצרכי הגוף, והיודע בסוד הנשמה יעיד על דברי.
פסוק יב:כל, בנס - בזעף תרגום והנם זועפים:
פסוק יב:חכימי בבל - הם הנזכרים בתחילה.
פסוק יג:ודתא - הדת יצאה מלפני המלך.
פסוק יד:באדין - אז דניאל השיב עצה וטעם והנה כמו שבעה יעטוהי. וטעמו: כמו משבעה משיבי טעם עצה פוטיפר שר הטבחים של פרעה. לפי דעתי אינו כמו רב טבחיא, כי מלת טבח בלשון הקדש תתפרש לשני טעמים: האחד: הריגה, כמו רב טבחים והראיה די נפק לקטלא וכמוהו ככבש אלוף יובל, לטבוח כצאן ורבים ככה. והטעם השני כמו בלשון ישמעאל מבשל, כמו: וטבוח טבח והכן כי אין אדם באותו זמן שוחט צאן במצרים כמו לרקחות ולטבחות כי הנשים אינן שוחטות וגם וירם הטבח, ובעבור כי שר האופים היה אופה הלחם ושר המשקים חבירו, ע"כ אמרתי כי שמם המלך בבית חברים שהוא שר המבשלים ולא שמם בבית הסוהר שיאסרו בו כל האסורים, בעבור גודל מעלתם שהיו שרים.
פסוק טו:ענה - טעם מהחצפה מהירות, אז הודיע אריוך לדניאל שיבא ויבקש לו זמן וכן עשה ודניאל בא ויבקש מן המלך בלשון הקדש אם תבעיון בעיו.
פסוק יז:אדין, לביתיה אזל - שלא להתעסק בדבר אחר להתבודד עם חבריו.
פסוק יח:ורחמין מן קדם אלה שמיא - כי אין בארץ חכם שיוכל להועיל בדבר הזה.
פסוק יט:רזא - הוא סוד ורזי לי. רזי לי איננו כמוהו, רק הוא מגזרת רזון.
פסוק כ:ענה - והזכיר חכמתא וגבורתא, כי לשם לבדו היא החכמה והגבורה באמת וכל הנבראים במעלה ובמטה כמו מקרה, כי מאתו הם.
פסוק כא:והוא - כפי חכמתו משנה עתים ומסיר מלכים ומקים אחרים תחתם ואשר יראה בחכמתו, והחכמה שידע האדם הוא נתנה.
פסוק כב:הוא - מגלה עמוקות ונסתרות שלא יוכל אדם לדעתם כאשר יתחננו עבדיו אלה כמוני, שגילה לי סוד החלום.
פסוק כב:ידע מה בחשוכא - הפך האדם. ולפי דעתי שהטעם מה בכח להיות כמו ותעלומה יוציא אור.
פסוק כב:וטעם ונהורא עמיה שרא – הכל לפניו כמעשה.
פסוק כב:ומלת שרא – כמו חונה.
פסוק כב:ונהורא – כמו ואל תופע עליו נהרה, וככה המנהרות.
פסוק כג:לך - בעבור היות אבותי נביאים ולא כן אבות גוים אחרים, שנתת לו חכמה גבורה על כל חכמים.
פסוק כג:ואמר: הודעתני – כי לו לבדו נודע הסוד.
פסוק כג:ואמר: די בעינה – הוא וחביריו, כאומר: לא בזכותי לבדי הודעתני זה הסוד.
פסוק כג:ואמר: הודעתנא – כי הוא הודיעם:
פסוק כד:כל - ואמר: ופשרא – דרך קצרה, כי לא יתכן לפתור רק אחר שיודיע החלום.
פסוק כה:אדין, השכחת - מצאתי ואין כמוהו בלשון הקדש, והאומר כי כמוהו וישתכחו בעיר, איננו נכון.
פסוק כו:ענה, האיתך כהל - הישך יכול.
פסוק כז:ענה, חכימין - מלה כוללת המכשפין והכשדים.
פסוק כח:ברם יש אלה בשמיא - החכמים אמרו לו: אלהין ודניאל אמר אלה חד.
פסוק כט:אנת - הזכיר מה שעלה על לבו בשכבו, שחשב מה שיהיה אחריו.
פסוק ל:ואנה - דרך ענוה, כי אין בי חכמה שאוכל לדעת זה הסוד, רק נגלה לי הסוד בעבור כבודך שתדע פתרון חלומך ורעיוני לבבך, שחשבת בתחילת הלילה תדעם.
פסוק ל:ומלת יהודעון - שב אל משרתי השם הנכבד.
פסוק לא:אנת, ואלו - והנה כאלו.
פסוק לא:צלמא דכן - צלם זה.
פסוק לא:וזיוה יתיר - אולי כמוהו בחדש זיו.
פסוק לא:ורוה דחיל - ומראהו נורא.
פסוק לב:הוא, חדוהי - החזה וזרועותיו בטנו ויריכיו.
פסוק לג:שקוהי - שוקיו ברזל רגליו יש מהם ברזל, ויש מהם חרס.
פסוק לד:חזה, התגזרת - כמו: לגוזר ים סוף לגזרים, אמרתי נגזרתי.
פסוק לד:ומחת לצלמא - והכתה בצלם.
פסוק לה:באדין, כחדא - יחדיו.
פסוק לה:כעור מן אדרי קיט - כמוץ יסוער מן גורן בימי הקיץ.
פסוק לה:לטור רב - להר גדול ומלאה כל הארץ.
פסוק לו:ופשרה נאמר - ופתרונו אוכל אני והחכמה לפתור אותו, על כן לשון רבים וזה דרך מוסר.
פסוק לז:אנת, חסנא - כמו והיה החסון לנעורת. והגאון אמר: מלכות נחלה.
פסוק לח:ובכל די דיירין - כמו: מדור באהלי רשע.
פסוק לט:ובתרך - ואחריך תקום מלכות שפלה כתרגום תחתיים ובעבורה נקראה הארץ ארעא, כי היא למטה מהכל. אמר הגאון רב סעדיה ועליו סמכו כל המפרשים: כי הזהב הוא מלכות בבל נבוכדנצר ובנו אויל מרודך ובלשצר בן בנו ובו נפסקה מלכות כשדים וכן כתוב ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא ודריוש מדאה קביל מלכותא. ונכון הדבר כי הכתוב אומר: ועבדו הגוים אותו ואת בנו ואת בן בנו. ועוד כתוב: והיו לו ולבניו לעבדים, שהוא אויל מרודך ובלשצר בנו, כי בן הבן יקרא בן כמו אל רעואל אביהן כי הוא חובב חותן משה. וכתוב: ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויקים מלך יהודה נשא אויל מרודך מלך בבל והנה הוא בין מלכות נבוכדנצר ובין מלכות בלשצר.
פסוק לט:והכסף - מלכות מדי ופרס ועוד אפרשה, כי שבוש גדול יש במספרם.
פסוק לט:והנחשת - הוא מלכות יון ותחלתם אלכסנדרוס מוקדון כאשר יפרש דניאל בדברי נבואותיו. ויאמר הגאון: כי הד' היא מלכות ארם. והנה תהוה תקיפה הוא מלכות ישמעאל, ולא מצא לה זכר בספר דניאל והיא יותר גדולה לארכה ולרחבה מכל המלכיות הנזכרות. ואמר: כי מלכות ארם דומה לברזל והחרש הוא מלכות ישמעאל. ועוד אמר בספרו: אל תתמה בעבור שדימה מלכות ישמעאל לחרש. והנה איננה פחותה מהמלכיות הנזכרות, רק ככה דרך מסדר כליו כי בתחילה יראה הזהב ואחר כך יראה הכסף ואחר הנחשת ואחר הברזל ובאחרונה כלי חרש, ואלה דברי תהו ובהו, כי אין סדר נכון לסידורו, והעד שאמר דניאל על מלכות פרס ארע מנך כמו שהכסף פחות מהזהב, ואמר על החרש ומנה תהוי תבירה והעד הנאמן כי החרש ממלכות הברזל שאמר מפורש על אצבעות הברזל ואצבעות החרש מקצת מלכותא תהוי תקיפא והחרס תבירא. והנה מלכות אחת היא, ואיך תתחבר מלכות ישמעאל עם מלכות ארם וישמעאל לא מלך עליה ואין תורתם אחת?! ואחר שהדבר כך, יש לתמוה איך לא הזכיר דניאל מלכות ישמעאל, ולמה לא היו חמש מלכיות? ועתה אפרש: דע כי אלכסנדרוס שהיה מלך יון הוא שהרג דריוש הפרסי כאשר יפרש דניאל, גם הוא היה מלך ארם וארם בעצמה היא כתים כאשר הורה יוסף בן גוריון בספרו ובדניאל ובאו בו ציים כתים ונראה כאשר אפשר ותרגום וצים מיד כתים אשתלחן מן רומאי והנה כתים בן יון אלישה ותרשיש כתים ודודנים אם כן מלכות הנחשת הוא מלכות יון. ומלכות ארם הוא מלכות יון. אם כן הברזל מלכות ישמעאל. ובעבור כי מלכות פרס השחיתה כל מלכות כשדים גם מלכות יון השחיתה כל מלכות פרס. ולא יכלה מלכות ישמעאל שהוא הברזל להשחית מלכות יון רק קצת המלכות השחית. והנה עד היום יש מקומות שישמעאל ינצח מלכות ארם ומקומות שישמעאל הוא מנוצח. ע"כ אמר מקצת מלכותא תהוה תבירה ומקצת תהוה תקיפה ואמר אח"כ וביומיהון די מלכיא אינון והטעם שתי מלכיות מלכו ארם, שהוא מלכות יון ומלכות ישמעאל ואלו השתים מלכיות ביום הזה ומלכו רביעאה זאת, היא מלכות ישמעאל שפשטה בעולם, כי שבו לתורתם כל פרס ומדי ושבא וסבא ומצרים ואפריקי ורבים מהודו ורובי מלכות כוש.
פסוק מא:ודי, חסף די פחר - כלי חרס היוצר והנה פירש בעבור זה מלכו פליגא.
פסוק מא:מערב - כמו: ויתערבו בגוים.
פסוק מב:ואצבעת - הם שרי ישמעאל ומלכים במזרח ובמערב.
פסוק מג:די חזית - טעם מתערבין שכולם לוקחות בנות גוים, כמו הפרסיים לוקחים הבבליות, והשבאין לוקחין המצריות, ואינם דומים אלה לאלה במתכונתם ובמלבושיהם ומאכלם ומנהגם, גם מחלוקת בתורתם, ואף כי בני חם שהם לפאת דרומית מערבית לעבר הים והם סמוכים לים הגדול, שנקרא אוקיינוס.
פסוק מד:וביומיהון - מלכות המשיח.
פסוק מד:לא תשתבק - לא תעזב ולא תשאר.
פסוק מד:כל - וטעם די לא בידין לא בחיל ולא בכח רק מעצמה בשעת הקץ.
פסוק מה:ויציב חלמא - ונכון החלום ונאמן פתרונו.
פסוק מו:באדין, סגיד - השתחוה ויסגד לו וישתחו.
פסוק מו:ניחוחין - והנה חשבו כמו אלוה.
פסוק מז:ענה, מן קשוט - קשט אמרי אמת.
פסוק מח:אדין, רבי - גדל. יש אומרים: כי מדינה שם מחוז, אם כן איך היו לאחשורוש שבע ועשרים ומאה מדינה ומלך שיש לו עשרה הוא מלך גדול וכתוב וגזל ומשפט וצדק, תראה במדינה שהטעם עיר המלוכה. וכתוב ליהוד מדינתא לבית אלהא רבא. ועוד: ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה ואם עילם מחוז, למה לא אמר במדינת עילם כאשר פירשו במדינת בבל?!
פסוק מח:ורב סגנין - כמו: ויבא סגנים.
פסוק מט:ודניאל בשער המלך - כי היא מעלה גדולה, כי שם ישבו הדיינין והשופטים. וככה: ומרדכי יושב בשער המלך כאשר פירשתי במגלת אסתר.