ונהפוך הוא - ביחס העמים לישראל (ב)
אחרי שהיהודים מתארגנים למלחמה, התוצאה כבר ברורה; "נִקְהֲל֨וּ הַיְּהוּדִ֜ים בְּעָרֵיהֶ֗ם בְּכָל־מְדִינוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֳחַשְׁוֵר֔וֹשׁ לִשְׁלֹ֣חַ יָ֔ד בִּמְבַקְשֵׁ֖י רָֽעָתָ֑ם וְאִישׁ֙ לֹא־עָמַ֣ד לִפְנֵיהֶ֔ם כִּֽי־נָפַ֥ל פַּחְדָּ֖ם עַל־כָּל־הָעַמִּֽים׃"(אסתר ט ב). היהודים עוד לא הכריתו את אויביהם, וכבר מפחדים מהם.
ונהפוך הוא - מנשאים את היהודים
השלב הבא הוא עמוק יותר. הגויים שנמצאים במשרות חשובות מבינים את המשמעות הרוחנית של הדברים שקורים בעולם, והם מנשאים את היהודים. הם עושים זאת עדיין מחמת פחד ולא מחמת אהבה גדולה, אבל מרוממים; "וְכָל־שָׂרֵ֨י הַמְּדִינ֜וֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִ֣ים וְהַפַּח֗וֹת וְעֹשֵׂ֤י הַמְּלָאכָה֙ אֲשֶׁ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ מְנַשְּׂאִ֖ים אֶת־הַיְּהוּדִ֑ים כִּֽי־נָפַ֥ל פַּֽחַד־מָרְדֳּכַ֖י עֲלֵיהֶֽם׃"(אסתר ט ג).
ונהפוך הוא - ושמעו הולך בכל המדינות
בשלב השלישי העולם כולו מתחיל להכיר בגדולה של ישראל. זאת לא הכרה שמתרחשת ביום אחד, זו הכרה שהולכת וגדלה; "כִּֽי־גָ֤דוֹל מָרְדֳּכַי֙ בְּבֵ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְשָׁמְע֖וֹ הוֹלֵ֣ךְ בְּכָל־הַמְּדִינ֑וֹת כִּֽי־הָאִ֥ישׁ מָרְדֳּכַ֖י הוֹלֵ֥ךְ וְגָדֽוֹל׃"(אסתר ט ד). ההבטחות של ה' לאברהם, "וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל"(בראשית יב ב), וכן "וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה׃"(בראשית יב ג), מתקיימות שתיהן על-ידי מרדכי היהודי.
כשהם מתעלים, אף אני מתעלה
ההתעלות הזאת היא קידוש ה' נפלא. כך היה אצל כל האנשים הגדולים של עם ישראל. על יצחק נאמר: "וַיִּגְדַּ֖ל הָאִ֑ישׁ וַיֵּ֤לֶךְ הָלוֹךְ֙ וְגָדֵ֔ל עַ֥ד כִּֽי־גָדַ֖ל מְאֹֽד׃" (בראשית כ יג). בגללו אבימלך מתהפך משנאה להערכה: "רָא֣וֹ רָאִינוּ֮ כִּֽי־הָיָ֣ה יְ-הוָ֣ה ׀ עִמָּךְ֒".
במדרש נאמר כי ההתעלות הזאת מביאה גדולה לה': "וכשהם מתעלים, אף אני מתעלה"(אגדת בראשית סד). מנלן (=מניין לנו)? מדוד שנאמר בו: "וַיֵּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד הָל֣וֹךְ וְגָד֑וֹל וַי-הוָ֛ה אֱ-לֹהֵ֥י צְבָא֖וֹ-ת עִמּֽוֹ׃", שככל שהוא גדל כך גדל שם ה' צבאו-ת עמו(שמואל ב ה י). לכן בכל קדיש אנחנו אומרים "יתגדל ויתקדש שמה רבא"; מתי? כשהקב"ה ימליך את מלכותו ויצמיח את הישועה ויקרב את המשיח. המשיח הוא כמובן משיח בן דוד, ישועת ישראל היא ישועת ה' ומלכות ישראל היא מלכות ה'.