פסוק א:דברי קהלת. למה נקרא שמו של שלמה קהלת, לפי שהיו דבריו נאמרין בהקהל, כמו שנאמר (מלכים א ח׳:א׳) אז יקהל שלמה, וכתיב (שם ה') ויבאו מכל העמים לשמוע את חכמת שלמה .
(מ"ר)
פסוק א:דברי קהלת. תניא, ג' נביאים ע"י שהיתה נבואתן דברי קנתרנין נתלה נבואתן בעצמן, ואלו הן, דברי קהלת, דברי עמוס, דברי ירמיה .
(שם)
פסוק א:דברי קהלת. תניא, בשעה שאמר הקב"ה לשלמה, שאל מה אתן לך, לא בקש כסף וזהב רק ונתת לעבדך לב שומע (מלכים א ג׳:ט׳), מיד שרתה עליו רוח הקודש ואמר ג' ספרים אלו משלי ושיר השירים וקהלת .
(שם)
פסוק א:בן דוד. מלך בן מלך, חכם בן חכם, צדיק בן צדיק .
(שם)
פסוק א:מלך בירושלם. תניא, בתחלה מלך שלמה על כל העולם ואח"כ על כל ישראל ולבסוף על ירושלים לבד, שנאמר דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים .
(סנהדרין כ' ב')
פסוק א:מלך בירושלם. תנא ר"ש בן יוחאי, אשרי מי שזכה למלוך במקום מלכות, להלן כתיב (פ' דברים) אשר יושב בעשתרות באדרעי, אבל הכא מלך בירושלים – במקום מלכות .
(מ"ר)
פסוק ב:הבל הבלים. תניא, דוד אמר (תהילים קמ״ד:ד׳) אדם להבל דמה ולא פירש לאיזה הבל, אם להבל של תנור, של כירה, יש בו ממש, בא שלמה ופירש הבל הבלים .
(שם)
פסוק ב:הבל הבלים. מהו הבל הבלים, א"ר יהושע בן קרחה, משל לאדם ששופת ז' קדרות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו, והבל של עליונה אין בו ממש .
(שם)
פסוק ב:אמר קהלת. אלו אחר אמר הבל הבלים הייתי אומר, זה שלא קנה ב׳ פרוטות מימיו הוא מגנה ממונו של עולם, אבל שלמה שכתוב בו (מלכים א י׳:כ״א) אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה – לזה נאה לומר הבל הבלים .
(מ"ר פרשה ג' פסוק י"א)
פסוק ב:אמר קהלת. ולהלן הוא אומר (ז׳ כ"ז) אמרה קהלת – אמר ר׳ ירמיה, זה רוח הקודש, פעמים שהוא מדבר בלשון זכר ופעמים בלשון נקבה .
(שם פרשה ז' פסוק כ"ז)
פסוק ב:הכל הבל. ת"ר, אין פוחתין משבעה מעמדות ומושבות למת כנגד הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל .
(ב"ב ק׳ ב')
פסוק ב:הכל הבל. תנא ר׳ שמעון בן אלעזר, שבעה הבלים אמר קהלת , כנגד שבעה עולמות שאדם רואה בחייו, בן שנה – דומה למלך, הבל מחבקין ומנשקין אותו, בן שתים ושלש שנה דומה לחזיר שפושט ידו בביבין , בן עשר קופץ כגדי, בן עשרים נהים כסוס ובעי אתתא, נשא אשה הרי הוא כחמור , הוליד בנים מעיז פניו ככלב להביא לחם ומזונות, הזקין – הרי הוא כקוף .
(מ"ר)
פסוק ב:הכל הבל. רבי יהודה ב"ר סימון אמר, שבעה הבלים אמר קהלת, כנגד שבעה ימי בראשית , בראשון כתיב בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ וכתיב (ישעיהו נ״א:ו׳) כי שמים כעשן נמלחו וארץ כבגד תבלה בשני – יהי רקיע וכתיב (שם ל"ד) ונגלו כספר השמים , בשלישי – יקוו המים וכתיב (שם י"א) והחרים ה' את לשון ים מצרים, ברביעי – יהי מאורות וכתיב (שם כ"ד) וחפרה הלבנה ובושה החמה, בחמישי – ישרצו המים וגו' וכתיב (צפניה א׳:ג׳) אסף עוף השמים, בששי – נעשה אדם וכתיב (שם) אסף אדם ובהמה ובשבת כתיב מחלליה מות יומת .
(מ"ר)
פסוק ג:מה יתרון וגו'. בשעה שדחפו אשמדאי לשלמה מכסאו ארבע מאות פרסי, על אותה שעה אמר שלמה מה יתרון לאדם בכל עמלו וגו' .
(גיטין ס"ח א')
פסוק ג:בכל עמלו. יכול גם בעמלה של תורה, ת"ל בכל עמלו, בכל עמל לא נאמר אלא בכל עמלו, בעמלו הוא דאינו עמל אבל עמל הוא בעמלה של תורה .
(מ"ר)
פסוק ג:שיעמל תחת השמש. בעמל שתחת השמש הוא דאין לו יתרון, אבל בעמל שקודם השמש יש לו, ואיזו היא – זו העמל בתורה .
(שבת ל׳ ב')
פסוק ד:דור הלך וגו'. רבי לוי ורבי לוי בר סיסי אמרי, אין לך יום שאין נולדין בו ששים רבוא ומתים בו ששים רבוא, מה טעם, דכתיב דור הולך ודור בא, וסמיך ליה וזרח השמש ובא השמש – משזרח השמש ובא השמש דור הולך ודור בא, ומניין לדור שהוא ששים רבוא, שנאמר (פ׳ דברים) אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה, ואותו הדור ס׳ רבוא היה.
(מ"ר)
פסוק ד:דור הלך וגו׳. א"ר ברכיה, היוצר הזה משקיע כבשונו, מה שמשקיע ראשון בא אחרון ומה שמשקיע אחרון בא ראשון, אבל הכא הלך ראשון בא ראשון הלך אחרון בא אחרון .
(שם)
פסוק ד:דור הלך וגו׳. רבי חנינא אומר, כדור הולך כן דור בא, הולך חיגר בא חיגר, הולך סומא בא סומא, כדי שלא יהיו אומרים, אחרים המית ואחרים החיה דכתיב אני אמית ואחיה .
(שם)
פסוק ד:דור הלך וגו׳. יהא בעיניך כל דור שבא בימיך וכל חכם שבימיך כדור שהלך וכחכמים הראשונים שהיו לפניך. והוא שאמר הכתוב (פ׳ שופטים) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם [מה ת"ל אשר יהיה בימים ההם, פשיטא הוא] אלא ללמדך שהשופט שבדורך הרי הוא בזמנו כשופט שהיה בימי הראשונים .
(שם)
פסוק ד:והארץ לעולם עמדת. א"ר יהושע בן קרחה, והלא ארץ נברא בשביל דור ולא דור בשביל ארץ והיה צריך לומר הארץ הולכת והארץ באה והדור לעולם עומד , אלא דור שאינו עומד בתפקידיו של הקב"ה הוא בלה והארץ שהיא עומדת בתפקידיו של הקב"ה אינה בלה .
(שם)
פסוק ד:והארץ לעולם עומדת. א"ר יצחק, [הארץ אלו ישראל שנקראו ארץ, שנאמר (מלאכי ג׳:י״ב) ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ] הוא שאמר הכתוב דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת, מלכות נכנסת ומלכות יוצאת וישראל לעולם עומד .
(שם)
פסוק ד:והארץ לעולם עמדת. אין עומדת אלא מעמדת, ומה היא מעמדת – רבי אחא אמר. תפקידיה ורבנן אמרי – מזונותיה .
(שם)
פסוק ה:וזרח השמש וגו׳. אמר ר' אבא בר כהנא, וכי אין אנו יודעין שזרח השמש ובא השמש, ומה ת"ל, אלא לומר לך, עד שלא ישקע שמשו של צדיק זה מזריח שמשו של צדיק אחר, עד שלא השקיע שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה, שנאמר ובתואל ילד את רבקה ואח"כ ותמת שרה, וכן בכל דור ודור .
(מ"ר)
פסוק ו:הולך אל דרום וגו׳. תניא, רבי יהושע אומר, עולם לקובה הוא דומה ורוח צפונית מסובבת, וכיון שחמה מגעת לקרן מערבית צפונית מקפת וחוזרת אחורי כיפה, שנאמר הולך אל דרום וסובב אל צפון וגו׳, הולך אל דרום ביום וסובב אל צפון בלילה, סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח – אלו פני מזרח ופני מערב שפעמים מסבבתן ופעמים מהלכתן .
(ב"ב כ"ה ב')
פסוק ו:ועל סביבתיו וגו׳. א"ר יהושע בן חנניה, הרוח הזה בשעה שהוא יוצא בעולם הקב"ה מחשלו בהרים ומשברו בגבעות ואומר לו, תן דעתך שלא תזיק לבריותי .
(מ"ר)
פסוק ז:כל הנחלים וגו'. כל הנחלים הולכים אל הים – זה אוקינוס, והים אינו מלא – שאוקינוס אינו מתמלא לעולם, לפי שבולע הוא למים, ומה הוא אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת – ר' אליעזר אומר, משם הם שואבים, ור' יהושע אומר, לשם הם שבים ללכת .
(מ"ר)
פסוק ז:כל הנחלים וגו׳. דבר אחר כל הנחלים הולכים אל הים – כל התורה שאדם לומד אינה אלא בלב, והים איננו מלא – והלב איננו מלא, וגם לא הנפש שבעה כמ"ש (קהלת ו׳:ז׳) וגם הנפש לא תמלא, ושמא תאמר משעה שאדם מוציא את תלמודו לאחר שוב אינה חוזרת עליו, ת"ל שם הם שבים ללכת, דכתיב והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך .
(שם)
פסוק ז:כל הנחלים וגו׳. דבר אחר כל הנחלים הולכים אל הים – כל הגרים אין נכנסין אלא בישראל, והים איננו מלא – ישראל ממנינן אין חסרין לעולם, שנאמר מי מנה עפר יעקב .
(שם)
פסוק ז:כל הנחלים וגו׳. דבר אחר כל הנחלים הולכים אל הים – כל המתים אין נכנסין אלא לשאול והשאול איננו מתמלא לעולם, כמש"נ (משלי כ״ז:כ׳) שאול ואבדון לא תשבענה, ושמא תאמר, משהם מתים בעוה"ז שוב אין חיים לעוה"ב, ת"ל אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת, למקום שהמתים מתכנסין לעוה"ב שם הם שבים ועתידים לומר שירה לימות המשיח, מאי טעמא, דכתיב (ישעיהו כ״ד:ט״ז) מכנף הארץ זמירות שמענו, ואומר (שם כ"ו) יחיו מתיך נבלתי יקומון וגו׳ .
(שם)
פסוק ז:כל הנחלים וגו׳. דבר אחר כל הנחלים הולכים אל הים, כל ישראל אין מתכנסין אלא לירושלים, והים איננו מלא – וירושלים אינה מתמלאת לעולם , אל מקום שהנחלים הולכים וגו' – למקום שישראל מתכנסין בעוה"ז שם הם מתכנסין לעוה"ב לעתיד לבא, שנאמר (ישעיהו כ״ז:י״ג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים.
(שם)
פסוק ז:כל הנחלים וגו׳. דבר אחר כל הנחלים הולכים אל הים, כל הממון שבעולם אינו עולה אלא למלכות אדום, והים איננו מלא – ומלכות אדום אינה מתמלאת לעולם, ושמא תאמר משנכנס הממון לאדום שוב אינו חוזר לבעליו, ת"ל אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת – למקום שהממון מתכנס למלכות אדום בעוה"ז משם הוא מתפזר לימות המשיח דכתיב (ישעיהו כ״ג:י״ח) והיה סחרה ואתננה קודש לה׳ וגו׳ .
(מ"ר)
פסוק ח:כל הדברים יגעים וגו׳. אמר רב אחא בר יעקב, השח שיחת חולין עובר בלאו, שנאמר כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר .
(יומא י"ט ב׳)
פסוק ח:כל הדברים יגעים וגו׳. מהו כל הדברים יגעים – דברי בטלה מיגעים את האדם , דברי אומנות מיגעין דברי מינות מיגעין , דבר אחר כל הדברים יגעים – אפילו דברי תורה מיגעין את האדם שמתישין כחו .
(מ"ר)
פסוק ט:מה שהיה וגו'. רבנן אמרי, לעתיד לבא מתכנסין הדורות לפני הקב"ה ואומרים לפניו, רבש"ע, מי יאמר לפניך שירה תחלה, ואומר להם, לשעבר לא אמר שירה לפני אלא דורו של משה, ועכשיו לא יאמר אלא הוא, שנאמר (ישעיהו מ״ב:י׳) שירו לה׳ שיר חדש תהלתו בקצה הארץ יורדי הים ומלואו וגו', [הוי – מה שהיה הוא שיהיה] .
(שם)
פסוק ט:ואין כל חדש וגו'. דרש רבן גמליאל, עתידה אשה שתלד בכל יום שנאמר (ירמיהו ל״א:ח׳) הרה ויולדת יחדיו, לגלג עליו אותו תלמיד, אמר, והא אין כל חדש תחת השמש כתיב, אמר ליה, בא ואראך דוגמתו בעוה"ז, נפק אחוי ליה תרנגולת .
(שבת ל׳ ב׳)
פסוק י:יש דבר וגו'. א"ר יהושע בן לוי, כל מה שתלמיד ותיק עתיד להורות כבר היה וניתן הלכה למשה מסיני, מניין, ממה שכתוב יש דבר שיאמר עליו ראה זה חדש הוא, והרי חבירו מוכיח עליו – כבר היה לעולמים .
(מ"ר)
פסוק יא:אין זכרון וגו'. א"ר אחא, אין זכרון לראשונים – זה דור המבול, וגם לאחרונים – אלו אנשי סדום, ועל מי נאמר עם שיהיו לאחרונה אלו ישראל, שנאמר (פ׳ במדבר) לאחרונה יסעו לדגליהם .
(שם)
פסוק יא:אין זכרון וגו'. ר, שמעון בן שקפא אומר, אין זכרון לראשונים – אלו המצרים, וגם לאחרונים – אלו העמלקים, ועל מי נאמר עם שיהיו לאחרונה – למחות את זכר עמלק – לישראל .
(שם)
פסוק יא:אין זכרון וגו'. כמה נסים נעשו לישראל עד שלא יצאו ממצרים ואחר שיצאו, ועליהם הוא אומר אין זכרון לראשונים וגם לאחרונים שיהיו, ולמי אני נותן זכרון – לנסים של עוה"ב, דכתיב (ירמיה כ"ג) ולא יאמר עוד חי ה׳ אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל וגו' ומכל הארצות .
(שם)
פסוק יא:וגם לאחרונים. כמה נביאים עמדו להם לישראל ולא נתפרשו שמותם, אבל לעתיד לבא הקב"ה בא ומביאן עמו, והיינו דכתיב (זכריה י"ד) ובא ה׳ אלהי כל קדושים עמך , דבר אחר אין זכרון וגו׳, כמה חסידים ובני תורה היו ראויים להמנות ועליהם הוא אומר וגם לאחרונים .
(מ"ר)
פסוק יב:אני קהלת. א"ר שמואל בר רב יצחק, זה היה ראוי להכתב בתחלת הספר ולמה נכתב כאן, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה .
(שם)
פסוק יב:הייתי מלך. ר, אוניא אמר, ג׳ עולמות ראה שלמה בחייו, הדיוט מלך והדיוט, טפש וחכם וטפש, עני עשיר ועני, ומה טעם – שנאמר אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים, הוינא כד הוינא וכדו לית אנא מידי .
(שם)
פסוק יב:הייתי מלך. בשעה שירד מלאך בדמות שלמה וישב על כסאו היה שלמה מחזר על בתי כנסיות ובתי מדרשות ובתי גדולי ישראל ואמר אני קהלת הייתי מלך בירושלים .
(מ"ר ב׳ ב׳)
פסוק יב:מלך על ישראל. ולמעלה הוא אומר (פסוק א') מלך בירושלים, מלמד שמקודם מלך על כל ישראל ולבסוף לא מלך אלא על ירושלים .
(סנהדרין כ׳ ב')
פסוק יג:ולתור בחכמה. מהו ולתור בחכמה – תייר לחכמה, כמש"כ ויתורו את ארץ כנען, [דבר אחר ולתור בחכמה] לעשות תואר לחכמה .
(מ"ר)
פסוק יג:ולתור בחכמה. דבר אחד לתור – לתור ולהותיר, בנוהג שבעולם הפייטן הזה כשהוא עושה חרוזין בא"ב, פעמים מסיים כולו ופעמים אינו מסיים, אבל שלמה כשהיה עושה חרוזין בא"ב היה מותיר ה' אותיות, כמש"נ ויהי שירו חמשה ואלף – ויהי שיורו של משל חמשה ואלף .
(מ"ר)
פסוק יג:על כל אשר נעשה וגו׳. מלמד שלא רק בדברי תורה בלבד היה שלמה תייר, אלא על כל אשר נעשה תחת השמים, כגון האיך ממתיקין את החרדל, האיך ממתיקין את התורמסין , האיך [מכינים] יין ומים ופלפלין בשליש .
(שם)
פסוק יג:ענין רע. רבי בון אומר, זה הממון, וכדר׳ איבו, דאמר מר אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו, יש לו מנה רוצה לעשות מהם מאתים ורבי יוחנן אמר זה הגזל וכמש"נ (עמוס ט׳:א׳) ובצעם בראש כולם , ומהו לענות בו, זכה אדם לעשות מצוה בממונו הוא מתפלל ונענה בו, לא זכה – הוא עונה בו ומקטרגו .
(שם)
פסוק יד:את כל המעשים. חוץ מתשובה ומעשים טובים .
(שם)
פסוק טו:מעות וגו׳. תניא, מעוות לא יוכל לתקן – זה שבטל ק"ש של ערבית וק"ש של שחרית או תפלה של ערבית או תפלה של שחרית וחסרון לא יוכל להמנות זה שנמנו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם .
(ברכות כ"ו א')
פסוק טו:מעות וגו'. מי שלא אכל לילי יו"ט הראשון אין לדבר תשלומין, ועל זה נאמר מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות .
(סוכה כ"ז א׳)
פסוק טו:מעות וגו׳. רבי שמעון בן מנסיא אומר, איזה הוא מעוות שאינו יכול לתקן – זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר .
(חגיגה ט׳ א׳)
פסוק טו:מעות וגו'. רבי שמעון בן יוחאי אומר, אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן תחלה ונתעוות ואיזה הוא, זה ת"ח הפורש מן התורה .
(שם שם)
פסוק טו:מעות וגו'. העוה"ב דומה לשבת והעוה"ז – לערב שבת ואם אין אדם מכין בע"ש מה יאכל בשבת, הוי – מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות.
(מ"ר)
פסוק טו:מעות וגו'. דבר אחר מעות לא יוכל לתקן – משנתעותו המים מששת ימי בראשית עוד לא נתקנו , וחסרון לא יוכל להמנות – משחסר הקב"ה שנת הלבנה משנת החמה אחד עשר יום הרי כמה שנים ועבורים ולא הגיעה שנת חמה לשנת לבנה .
(שם)
פסוק טו:מעות וגו׳. דבר אחר מעות לא יוכל לתקן – משנתעותו דור המבול במעשיהם הרעים שוב לא נתקנו וחסרון לא יוכל להמנות – משחסר הקב"ה שנותיהם כמש"נ והיו ימיו מאה ועשרים שנה, עוד לא נמנו .
(שם)
פסוק טו:מעות וגו׳. דבר אחר מעות לא יוכל לתקן זה המעות עצמו מדברי תורה, וחסרון לא יוכל להמנות – זה המחסר עצמו מדברי תורה , כי הא דר' יהודה ור"א הוו תני בהדדי, ונסב ליה ר' יהודה אתתא וקדמיה ר"א משבעת ימי המשתה ועברו כמה דמטי ביה ולא מטא .
(שם)
פסוק טו:וחסרון וגו'. מי שלא חג ביו"ט הראשון חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון של חג עבר הרגל ולא חג על זה נאמר מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות .
(חגיגה ט׳ א')
פסוק יח:כי ברב חכמה וגו'. אמר רב אדא בר חנינא, אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד שערכה של ארץ ישראל הוא, מאי טעמא כי ברוב חכמה רב כעס וגו' .
(נדרים כ"ב ב')
פסוק יח:כי ברב חכמה וגו'. כל זמן שאדם מרבה בחכמה מרבה בכעס וכל זמן שהוא מרבה בדעת מרבה ביסורין הוא שאמר שלמה כי ברוב חכמה רוב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב.
(מ"ר)
פסוק יח:ויוסיף דעת וגו׳. תניא, קטן היודע לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס מרחיקין לק"ש ולתפלה ארבע אמות מצואתו וממימי רגליו, ובגדול אפילו שלא בכדי אכילת פרס, מאי טעמא, ויוסיף דעת יוסיף מכאוב .
(סוכה מ"ב ב׳)