מודע. קרוב בן אחיו של אלימלך היה אמרו רבותינו ז"ל אלימלך ושלמון אבי בועז ופלוני אלמוני הגואל ואבי נעמי כולם בני נחשון בן עמינדב היו ולא הועילו להם זכות אבותם בצאתם מהארץ לחוצה לארץ:
פסוק ב:
אלכה נא השדה. לאחד משדות אנשי העיר אחרי אחד מהם אשר אמצא חן בעיניו שלא יגער בי:
פסוק ב:
ואלקטה בשבלים אחר אשר אמצא חן בעיניו. אחר מי אשר אמצא חן בעיניו:
פסוק ג:
ותבא ותלקט בשדה. מצינו במדרש רות עד לא אזלת אתת שהוא אומר ותבא ואחר ותלקט אלא שהיתה מסמנת הדרכים קודם שנכנסה לשדה והלכה ובאה וחזרה לעיר כדי לעשות סימנים וציונים שלא תטעה בשבילין ותדע לשוב:
פסוק ג:
ויקר מקרה לבא בחלקת השדה אשר לבועז:
פסוק ה:
למי הנערה הזאת. וכי דרכו של בועז לשאול בנשים אלא דברי צניעות וחכמה ראה בה שתי שבלים לקטה שלשה אינה לקטה והיתה מלקטת עומדות מעומד ושוכבות מיושב כדי שלא תשחה:
פסוק ו:
השבה עם נעמי. הטעם למעלה תחת השי"ן לפי שהוא לשון עבר ואינה לשון פועלת:
פסוק ז:
ותאמר. בלבה:
פסוק ז:
אלקטה נא. לקט השבלים:
פסוק ז:
ואספתי בעמרים. שכחה של עמרים
פסוק ט:
וצמית והלכת אל הכלים. ואם תצמאי אל תכלמי מלכת ולשתות מכלי המים אשר ישאבון הנערים:
פסוק יג:
לא אהיה כאחת שפחתך. איני חשובה כאחת מן השפחות שלך:
פסוק יד:
וטבלת פתך בחומץ. מכאן שהחומץ יפה לשרב:
פסוק יד:
ויצבט לה קלי. ויושט לה ואין לו דמיון במקרא אלא בלשון משנה אחוריים ותוך ובית הצביטה:
פסוק טז:
וגם של תשלו שכח תשכחו עשו עצמיכם כאילו אתם שוכחים תרגום כל שגגה שלותא וכן על השל, דבר אחר לשון כי ישל זיתך:
פסוק טז:
צבתים. עמרים קטנים יש דוגמתו בלשון משנה מצאן צבתים או כריכות:
פסוק יט:
יהי מכירך ברוך. בעל השדה שנשא ונתן לך פנים ללקט בשדהו:
פסוק כ:
את החיים ואת המתים. שזן ומפרנס את החיים ונטפל בצורכי המתים: