תנ"ך על הפרק - רות ב - בועז מתאים להנשא לרות, ורות לבועז / הרב חיים בן סניור שליט"א

תנ"ך על הפרק

רות ב

800 / 929
היום

הפרק

וּֽלְנָעֳמִ֞ימידעמוֹדַ֣עלְאִישָׁ֗הּ אִ֚ישׁ גִּבּ֣וֹר חַ֔יִל מִמִּשְׁפַּ֖חַת אֱלִימֶ֑לֶךְ וּשְׁמ֖וֹ בֹּֽעַז׃וַתֹּאמֶר֩ ר֨וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֜ה אֶֽל־נָעֳמִ֗י אֵֽלְכָה־נָּ֤א הַשָּׂדֶה֙ וַאֲלַקֳטָּ֣ה בַשִׁבֳּלִ֔ים אַחַ֕ר אֲשֶׁ֥ר אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינָ֑יו וַתֹּ֥אמֶר לָ֖הּ לְכִ֥י בִתִּֽי׃וַתֵּ֤לֶךְ וַתָּבוֹא֙ וַתְּלַקֵּ֣ט בַּשָּׂדֶ֔ה אַחֲרֵ֖י הַקֹּצְרִ֑ים וַיִּ֣קֶר מִקְרֶ֔הָ חֶלְקַ֤ת הַשָּׂדֶה֙ לְבֹ֔עַז אֲשֶׁ֖ר מִמִּשְׁפַּ֥חַת אֱלִימֶֽלֶךְ׃וְהִנֵּה־בֹ֗עַז בָּ֚א מִבֵּ֣ית לֶ֔חֶם וַיֹּ֥אמֶר לַקּוֹצְרִ֖ים יְהוָ֣ה עִמָּכֶ֑ם וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ יְבָרֶכְךָ֥ יְהוָֽה׃וַיֹּ֤אמֶר בֹּ֙עַז֙ לְנַעֲר֔וֹ הַנִּצָּ֖ב עַל־הַקּֽוֹצְרִ֑ים לְמִ֖י הַנַּעֲרָ֥ה הַזֹּֽאת׃וַיַּ֗עַן הַנַּ֛עַר הַנִּצָּ֥ב עַל־הַקּוֹצְרִ֖ים וַיֹּאמַ֑ר נַעֲרָ֤ה מֽוֹאֲבִיָּה֙ הִ֔יא הַשָּׁ֥בָה עִֽם־נָעֳמִ֖י מִשְּׂדֵ֥ה מוֹאָֽב׃וַתֹּ֗אמֶר אֲלַקֳטָה־נָּא֙ וְאָסַפְתִּ֣י בָֽעֳמָרִ֔ים אַחֲרֵ֖י הַקּוֹצְרִ֑ים וַתָּב֣וֹא וַֽתַּעֲמ֗וֹד מֵאָ֤ז הַבֹּ֙קֶר֙ וְעַד־עַ֔תָּה זֶ֛ה שִׁבְתָּ֥הּ הַבַּ֖יִת מְעָֽט׃וַיֹּאמֶר֩ בֹּ֨עַז אֶל־ר֜וּת הֲל֧וֹא שָׁמַ֣עַתְּ בִּתִּ֗י אַל־תֵּלְכִי֙ לִלְקֹט֙ בְּשָׂדֶ֣ה אַחֵ֔ר וְגַ֛ם לֹ֥א תַעֲבוּרִ֖י מִזֶּ֑ה וְכֹ֥ה תִדְבָּקִ֖ין עִם־נַעֲרֹתָֽי׃עֵינַ֜יִךְ בַּשָּׂדֶ֤ה אֲשֶׁר־יִקְצֹרוּן֙ וְהָלַ֣כְתִּ אַחֲרֵיהֶ֔ן הֲל֥וֹא צִוִּ֛יתִי אֶת־הַנְּעָרִ֖ים לְבִלְתִּ֣י נָגְעֵ֑ךְ וְצָמִ֗ת וְהָלַכְתְּ֙ אֶל־הַכֵּלִ֔ים וְשָׁתִ֕ית מֵאֲשֶׁ֥ר יִשְׁאֲב֖וּן הַנְּעָרִֽים׃וַתִּפֹּל֙ עַל־פָּנֶ֔יהָ וַתִּשְׁתַּ֖חוּ אָ֑רְצָה וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו מַדּוּעַ֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ לְהַכִּירֵ֔נִי וְאָּנֹכִ֖י נָכְרִיָּֽה׃וַיַּ֤עַן בֹּ֙עַז֙ וַיֹּ֣אמֶר לָ֔הּ הֻגֵּ֨ד הֻגַּ֜ד לִ֗י כֹּ֤ל אֲשֶׁר־עָשִׂית֙ אֶת־חֲמוֹתֵ֔ךְ אַחֲרֵ֖י מ֣וֹת אִישֵׁ֑ךְ וַתַּֽעַזְבִ֞י אָּבִ֣יךְ וְאִמֵּ֗ךְ וְאֶ֙רֶץ֙ מֽוֹלַדְתֵּ֔ךְ וַתֵּ֣לְכִ֔י אֶל־עַ֕ם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָדַ֖עַתְּ תְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃יְשַׁלֵּ֥ם יְהוָ֖ה פָּעֳלֵ֑ךְ וּתְהִ֨י מַשְׂכֻּרְתֵּ֜ךְ שְׁלֵמָ֗ה מֵעִ֤ם יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־בָּ֖את לַחֲס֥וֹת תַּֽחַת־כְּנָפָֽיו׃וַ֠תֹּאמֶר אֶמְצָא־חֵ֨ן בְּעֵינֶ֤יךָ אֲדֹנִי֙ כִּ֣י נִֽחַמְתָּ֔נִי וְכִ֥י דִבַּ֖רְתָּ עַל־לֵ֣ב שִׁפְחָתֶ֑ךָ וְאָנֹכִי֙ לֹ֣א אֶֽהְיֶ֔ה כְּאַחַ֖ת שִׁפְחֹתֶֽיךָ׃וַיֹּאמֶר֩ לָ֨ה בֹ֜עַז לְעֵ֣ת הָאֹ֗כֶל גֹּ֤שִֽׁי הֲלֹם֙ וְאָכַ֣לְתְּ מִן־הַלֶּ֔חֶם וְטָבַ֥לְתְּ פִּתֵּ֖ךְ בַּחֹ֑מֶץ וַתֵּ֙שֶׁב֙ מִצַּ֣ד הַקּֽוֹצְרִ֔ים וַיִּצְבָּט־לָ֣הּ קָלִ֔י וַתֹּ֥אכַל וַתִּשְׂבַּ֖ע וַתֹּתַֽר׃וַתָּ֖קָם לְלַקֵּ֑ט וַיְצַו֩ בֹּ֨עַז אֶת־נְעָרָ֜יו לֵאמֹ֗ר גַּ֣ם בֵּ֧ין הָֽעֳמָרִ֛ים תְּלַקֵּ֖ט וְלֹ֥א תַכְלִימֽוּהָ׃וְגַ֛ם שֹׁל־תָּשֹׁ֥לּוּ לָ֖הּ מִן־הַצְּבָתִ֑ים וַעֲזַבְתֶּ֥ם וְלִקְּטָ֖ה וְלֹ֥א תִגְעֲרוּ־בָֽהּ׃וַתְּלַקֵּ֥ט בַּשָּׂדֶ֖ה עַד־הָעָ֑רֶב וַתַּחְבֹּט֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־לִקֵּ֔טָה וַיְהִ֖י כְּאֵיפָ֥ה שְׂעֹרִֽים׃וַתִּשָּׂא֙ וַתָּב֣וֹא הָעִ֔יר וַתֵּ֥רֶא חֲמוֹתָ֖הּ אֵ֣ת אֲשֶׁר־לִקֵּ֑טָה וַתּוֹצֵא֙ וַתִּתֶּן־לָ֔הּ אֵ֥ת אֲשֶׁר־הוֹתִ֖רָה מִשָּׂבְעָֽהּ׃וַתֹּאמֶר֩ לָ֨הּ חֲמוֹתָ֜הּ אֵיפֹ֨ה לִקַּ֤טְתְּ הַיּוֹם֙ וְאָ֣נָה עָשִׂ֔ית יְהִ֥י מַכִּירֵ֖ךְ בָּר֑וּךְ וַתַּגֵּ֣ד לַחֲמוֹתָ֗הּ אֵ֤ת אֲשֶׁר־עָשְׂתָה֙ עִמּ֔וֹ וַתֹּ֗אמֶר שֵׁ֤ם הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֧יתִי עִמּ֛וֹ הַיּ֖וֹם בֹּֽעַז׃וַתֹּ֨אמֶר נָעֳמִ֜י לְכַלָּתָ֗הּ בָּר֥וּךְ הוּא֙ לַיהוָ֔ה אֲשֶׁר֙ לֹא־עָזַ֣ב חַסְדּ֔וֹ אֶת־הַחַיִּ֖ים וְאֶת־הַמֵּתִ֑ים וַתֹּ֧אמֶר לָ֣הּ נָעֳמִ֗י קָר֥וֹב לָ֙נוּ֙ הָאִ֔ישׁ מִֽגֹּאֲלֵ֖נוּ הֽוּא׃וַתֹּ֖אמֶר ר֣וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֑ה גַּ֣ם ׀ כִּי־אָמַ֣ר אֵלַ֗י עִם־הַנְּעָרִ֤ים אֲשֶׁר־לִי֙ תִּדְבָּקִ֔ין עַ֣ד אִם־כִּלּ֔וּ אֵ֥ת כָּל־הַקָּצִ֖יר אֲשֶׁר־לִֽי׃וַתֹּ֥אמֶר נָעֳמִ֖י אֶל־ר֣וּת כַּלָּתָ֑הּ ט֣וֹב בִּתִּ֗י כִּ֤י תֵֽצְאִי֙ עִם־נַ֣עֲרוֹתָ֔יו וְלֹ֥א יִפְגְּעוּ־בָ֖ךְ בְּשָׂדֶ֥ה אַחֵֽר׃וַתִּדְבַּ֞ק בְּנַעֲר֥וֹת בֹּ֙עַז֙ לְלַקֵּ֔ט עַד־כְּל֥וֹת קְצִֽיר־הַשְּׂעֹרִ֖ים וּקְצִ֣יר הַֽחִטִּ֑ים וַתֵּ֖שֶׁב אֶת־חֲמוֹתָֽהּ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב חיים בן סניור שליט

בועז מתאים להנשא לרות, ורות לבועז

הקב"ה, שברא את העולם, דואג לקיומו ומשגיח בהשגחה פרטית על כל פעולה ופעולה המתרחשת בעולם. בין היתר דואג הקב"ה שבני אדם יתקשרו זה עם זה, בהתאם לתפקידיהם בעולם ובהתאם למצבם הרוחני. הגמרא אומרת: 

אמר רבי שמואל בר רב יצחק כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה אמר הכי (כאשר החל ריש לקיש לדבר בעניין אישה סוטה החל בדברים הבאים): אין מזווגים לו לאדם אישה אלא לפי מעשיו שנאמר: "כִּ֤י לֹ֪א יָנ֡וּחַ שֵׁ֤בֶט הָרֶ֗שַׁע עַל֮ גּוֹרַ֢ל הַֽצַּדִּ֫יקִ֥ים"(תהילים קכה ג).
(סוטה ב.)

אם בכל זיווג כך על אחת כמה וכמה בזווג כה חשוב אשר כל העולם (ולא דווקא העולם היהודי) תלוי בו. אם רות נבחרה להיות אמה של מלכות חייב הקב"ה לזמן לה את בן זוגה המתאים, כדי שתוכל מלכות בית דוד לצאת מהם. כפי שנראה בהמשך רצה בועז שאותו גואל אלמוני יישא אותה לאשה כי הוא קרוב למשפחת אלימלך יותר ממנו. אולם הקב"ה שידע כי האדם המתאים הינו בועז, סיבב את גלגל המאורעות שהגואל יסרב להצעה זו ורות תינשא לבועז.

בועז היה ראש הסנהדרין, הוא שפט את ישראל לפני שמשון והיה ידוע בשם "אִבְצָ֖ן מִבֵּ֥ית לָֽחֶם׃"(שופטים יב ח). לאחר מות אשתו בטבע הדברים שבועז יראה מדוכא, כי כך אמרו לנו חז"ל (סנהדרין כב.), כל מי שמתה עליו אשתו ראשונה, עולם חשך בעדו ופסיעותיו מתקצרות. הרב עזריאל זליג קרלנשטיין (עבודת עבד ב יט) מסביר כי האישה היא עזר לנגדו של האדם, וכאשר נפטרת אשתו של אדם אין מי שיעזור לו ויעמידו על האמת, לכן עולמו חשך בעדו, וממילא איננו יכול להתקדם בעבודת ה', כי אדם מדוכא לא יוכל להבין דברים לאשורם; אם כן בועז צריך להיות אדם שכזה. אולם אצל בועז ראינו הנהגה הפוכה. הוא היה אדם שמח ואט אט השמחה פרצה החוצה. במשך ימי הפסח לא ייחסו בני דורו משמעות לשמחתו של בועז, כי חשבו ששמחת בועז נובעת מקדושת הימים שהם ימי מקראי קודש. אולם לאחר הפסח, כשראו את השופט אִבְצָ֖ן ממשיך להיות שמח ושמחתו גוברת מיום ליום, וגבורה מיוחדת נסוכה באיש, החליטו אנשי בית לחם לקרוא לו בשם "בועז", כלומר בו נמצא העוז הרוחני [רות רמזה זאת לנעמי כאשר שבה משדה בועז ונשאלה היכן הייתה, רות אומרת: "הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֧יתִי עִמּ֛וֹ הַיּ֖וֹם בֹּֽעַז׃". המלה היום לכאורה מיותרת. אך לפי הסבר הרב קרלנשטיין היא מובנת; רות התכוונה לומר היום, דהיינו בתקופה זו החלו קוראים לו בשם בועז].

על בועז נאמר בתחילת הפרק: "אִ֚ישׁ גִּבּ֣וֹר חַ֔יִל"(רות ב א). אומר המלבי"ם:

וגם היה ממשפחת אלימלך, והוא בעצמו היה אִ֚ישׁ גִּבּ֣וֹר חַ֔יִל, שכבר ביארתי ששם 'אנשי חיל' כולל כל המידות הטובות ובכללם הנדיבות ושנאת הבצע.

אם כן בועז היה אדם גדול, שונא בצע, נדיב לב, גדול בתורה, שלם במידות ומנהיג בחסד. תכונות יקרות אלו באו לידי ביטוי במלים: "אִ֚ישׁ גִּבּ֣וֹר חַ֔יִל"(רות ב א).

אדם זה נשא לאישה את רות, עליה אומר בועז בפרק הבא: "כִּ֤י יוֹדֵ֙עַ֙ כָּל־שַׁ֣עַר עַמִּ֔י כִּ֛י אֵ֥שֶׁת חַ֖יִל אָֽתְּ׃"(רות ג יא). רות, כמו בועז, סילקה מעל עצמה את האינטרסים הפרטיים שלה, ויתרה על עתידה החומרי, ויתרה על שאיפתה להקים משפחה וכל זה כדי להתגייר ולחסות בצל חמותה. אם כן היא אשת חיל בדיוק כמו בועז. היא האישה אשר צריכה להיות אשתו של נשיא הסנהדרין.

מזוג מפואר זה צריכה לצאת מלכות בית דוד, מלכות אשר טובת העם לנגד עיניה ולא האינטרסים הפרטיים של בית המלוכה, וכן מצאנו בדוד המלך כאשר פרצה בישראל מגפה אחרי שמנה את העם אמר דוד: "הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֤י חָטָ֙אתִי֙ וְאָנֹכִ֣י הֶעֱוֵ֔יתִי וְאֵ֥לֶּה הַצֹּ֖אן מֶ֣ה עָשׂ֑וּ תְּהִ֨י נָ֥א יָדְךָ֛ בִּ֖י וּבְבֵ֥ית אָבִֽי׃"(שמואל ב כד יז). דוד המלך מוכן לספוג את העונש והייסורים ובלבד ששום אדם מישראל לא ייפגע. תכונה זו של דוד באה לו מאבות אבותיו, בועז ורות.

על פי זה יובנו היטב דברי המדרש: "אמר רבי אבהו, נפיל נסיב לנפילא (=ענק נושא ענקית) מה הם מעמידים? - גיבורי חיל. בועז נסיב (=נושא את) לרות מה הם מעמידים? (את) דוד (המלך)"(רות רבה פרשה ד אות ד). כאמור היה דוד אדם שלם ומושלם בכל (סנהדרין צג:).

  באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי חן - רות'

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך