בועז מתאים להנשא לרות, ורות לבועז
הקב"ה, שברא את העולם, דואג לקיומו ומשגיח בהשגחה פרטית על כל פעולה ופעולה המתרחשת בעולם. בין היתר דואג הקב"ה שבני אדם יתקשרו זה עם זה, בהתאם לתפקידיהם בעולם ובהתאם למצבם הרוחני. הגמרא אומרת:
אמר רבי שמואל בר רב יצחק כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה אמר הכי (כאשר החל ריש לקיש לדבר בעניין אישה סוטה החל בדברים הבאים): אין מזווגים לו לאדם אישה אלא לפי מעשיו שנאמר: "כִּ֤י לֹ֪א יָנ֡וּחַ שֵׁ֤בֶט הָרֶ֗שַׁע עַל֮ גּוֹרַ֢ל הַֽצַּדִּ֫יקִ֥ים"(תהילים קכה ג).
(סוטה ב.)
אם בכל זיווג כך על אחת כמה וכמה בזווג כה חשוב אשר כל העולם (ולא דווקא העולם היהודי) תלוי בו. אם רות נבחרה להיות אמה של מלכות חייב הקב"ה לזמן לה את בן זוגה המתאים, כדי שתוכל מלכות בית דוד לצאת מהם. כפי שנראה בהמשך רצה בועז שאותו גואל אלמוני יישא אותה לאשה כי הוא קרוב למשפחת אלימלך יותר ממנו. אולם הקב"ה שידע כי האדם המתאים הינו בועז, סיבב את גלגל המאורעות שהגואל יסרב להצעה זו ורות תינשא לבועז.
בועז היה ראש הסנהדרין, הוא שפט את ישראל לפני שמשון והיה ידוע בשם "אִבְצָ֖ן מִבֵּ֥ית לָֽחֶם׃"(שופטים יב ח). לאחר מות אשתו בטבע הדברים שבועז יראה מדוכא, כי כך אמרו לנו חז"ל (סנהדרין כב.), כל מי שמתה עליו אשתו ראשונה, עולם חשך בעדו ופסיעותיו מתקצרות. הרב עזריאל זליג קרלנשטיין (עבודת עבד ב יט) מסביר כי האישה היא עזר לנגדו של האדם, וכאשר נפטרת אשתו של אדם אין מי שיעזור לו ויעמידו על האמת, לכן עולמו חשך בעדו, וממילא איננו יכול להתקדם בעבודת ה', כי אדם מדוכא לא יוכל להבין דברים לאשורם; אם כן בועז צריך להיות אדם שכזה. אולם אצל בועז ראינו הנהגה הפוכה. הוא היה אדם שמח ואט אט השמחה פרצה החוצה. במשך ימי הפסח לא ייחסו בני דורו משמעות לשמחתו של בועז, כי חשבו ששמחת בועז נובעת מקדושת הימים שהם ימי מקראי קודש. אולם לאחר הפסח, כשראו את השופט אִבְצָ֖ן ממשיך להיות שמח ושמחתו גוברת מיום ליום, וגבורה מיוחדת נסוכה באיש, החליטו אנשי בית לחם לקרוא לו בשם "בועז", כלומר בו נמצא העוז הרוחני [רות רמזה זאת לנעמי כאשר שבה משדה בועז ונשאלה היכן הייתה, רות אומרת: "הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֧יתִי עִמּ֛וֹ הַיּ֖וֹם בֹּֽעַז׃". המלה היום לכאורה מיותרת. אך לפי הסבר הרב קרלנשטיין היא מובנת; רות התכוונה לומר היום, דהיינו בתקופה זו החלו קוראים לו בשם בועז].
על בועז נאמר בתחילת הפרק: "אִ֚ישׁ גִּבּ֣וֹר חַ֔יִל"(רות ב א). אומר המלבי"ם:
וגם היה ממשפחת אלימלך, והוא בעצמו היה אִ֚ישׁ גִּבּ֣וֹר חַ֔יִל, שכבר ביארתי ששם 'אנשי חיל' כולל כל המידות הטובות ובכללם הנדיבות ושנאת הבצע.
אם כן בועז היה אדם גדול, שונא בצע, נדיב לב, גדול בתורה, שלם במידות ומנהיג בחסד. תכונות יקרות אלו באו לידי ביטוי במלים: "אִ֚ישׁ גִּבּ֣וֹר חַ֔יִל"(רות ב א).
אדם זה נשא לאישה את רות, עליה אומר בועז בפרק הבא: "כִּ֤י יוֹדֵ֙עַ֙ כָּל־שַׁ֣עַר עַמִּ֔י כִּ֛י אֵ֥שֶׁת חַ֖יִל אָֽתְּ׃"(רות ג יא). רות, כמו בועז, סילקה מעל עצמה את האינטרסים הפרטיים שלה, ויתרה על עתידה החומרי, ויתרה על שאיפתה להקים משפחה וכל זה כדי להתגייר ולחסות בצל חמותה. אם כן היא אשת חיל בדיוק כמו בועז. היא האישה אשר צריכה להיות אשתו של נשיא הסנהדרין.
מזוג מפואר זה צריכה לצאת מלכות בית דוד, מלכות אשר טובת העם לנגד עיניה ולא האינטרסים הפרטיים של בית המלוכה, וכן מצאנו בדוד המלך כאשר פרצה בישראל מגפה אחרי שמנה את העם אמר דוד: "הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֤י חָטָ֙אתִי֙ וְאָנֹכִ֣י הֶעֱוֵ֔יתִי וְאֵ֥לֶּה הַצֹּ֖אן מֶ֣ה עָשׂ֑וּ תְּהִ֨י נָ֥א יָדְךָ֛ בִּ֖י וּבְבֵ֥ית אָבִֽי׃"(שמואל ב כד יז). דוד המלך מוכן לספוג את העונש והייסורים ובלבד ששום אדם מישראל לא ייפגע. תכונה זו של דוד באה לו מאבות אבותיו, בועז ורות.
על פי זה יובנו היטב דברי המדרש: "אמר רבי אבהו, נפיל נסיב לנפילא (=ענק נושא ענקית) מה הם מעמידים? - גיבורי חיל. בועז נסיב (=נושא את) לרות מה הם מעמידים? (את) דוד (המלך)"(רות רבה פרשה ד אות ד). כאמור היה דוד אדם שלם ומושלם בכל (סנהדרין צג:).
באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי חן - רות'