שתדבקי בנו בשביל נוי וחשיבות שראינו בך בעודך ביפיך. הקילוס הזה אינו כענין נוי אשה בקילוס העליון דודה מקלסה וזה רעיותי' מקלסות אותה על שם מעשיה לומר הגונה את להתחבר עמך כך הוא בספרים מדוייקים וכך ראוי להיות דקאי אמה שכתוב לעיל מניה הם אומרים לה חפצים אנו כו' ולפי זה מיושב קצת מה שפי' אח"כ והוא מונה קילוסה מלמטה למעלה מה יפו פעמיך כו' דהוא קילוסו של הקב"ה על יש אל וכאן פי' דהוא קילוס האומות לישראל. ואפשר לומר מה שפי' אחר כך הוא כמו פי' אחר דס"ל דהכל הוא קילוס של הקב"ה. אבל ביש ספרים דכתב זה אחר שררך אגן הסהר משמע דאין סובל שום פי' אחר רק הוא קילוס האומות שקשה דהרי קודם לזה פירש שהוא קילוס של הקב"ה ואפשר לתרץ בדוחק מה שרוח הקודש מספר קילוס שהאומות מקלסים קילוס שלהקב"ה קרי ליה:
פסוק ג:
שהכל צריכין לה. מלשון הכל צריכין למרי דחטי:
פסוק ה:
הכרת פניהם ענתה בם וכו'. וק' מה הוכחה כפשוטו הכרת פנים בכלל. וי"ל מדכתיב הכרת פניהם ענתה בם משמע שצריך הכרה לבד מן הפנים ואיתא בסוף יבמות דזו הפחדת וכ"כ התוס' שם:
פסוק י:
זהירה אני להשיב להם שאעמוד באמונתי וכו'. דק"ל מהו הולך לדודי כו' לכ"פ זהירה אני כו' שיהא חכי הולך לפני דודי:
פסוק י:
שהוא דובב שפתי ישנים אף אבותי בקבר ישמחו וכו'. בירושלמי דשקלים ובמדרש חזית דובב שפתי ישנים כהדין דשתי חמר עתיק אף על גב דהוא שתי ליה טעמא וריחא בפומיה כלומר שהמתים דובבים בקבר מה שבניהם אומרים דבר טוב בעולם הזה.
פסוק י:
וכך היא התשובה רבונו של עולם אל תדינני כיושבי כרכים וכו'. כך היא הנוסחא בפרק עושין פסין אל תדינני כיושבי כרכים שיש בהן גזל ועריות אלא נצא השדה ואראך תלמידי חכמים שעוסקים בתורה מתוך הדוחק וזה שפירש רש"י כיושבי פרזות וממלת השדה דריש ליה שערי הפרזות על שדה הארץ תחשב ופירש"י בגמ' יושבי כרכים שויקי' וישוב גדול ורגל רוכלים וסוחרים מצויה בהם לפיכך גזל ועריות מצויה בהם. השדה בני באגי עובדי אדמה: