פסוק א:הפעם הא'
השולמית. שהיא ממדינת שלם [ו]היא ירושל׳ (כמו) ויהי בשלם סוכו:
פסוק א:כמחולת (המחנים). מן תוף וחליל:
פסוק א:הפעם הב'
והייתי שומעת אומרים לי כל רואי שובי שובי [השולמית] ועניתי להם מה תחזו בשולמית שיצאתם [כולכם] לראותה כמחולת המחנים אשר תצאן בשתי המערכות כבא המלך [וזה ענין המחנים]:
פסוק א:הפעם הג'
אמרה השכינה אע״פ שמרדת ואתה בגלות תשובי עוד ויתמהו כל העולם ממך ויצאו לקראתך במחולות
פסוק ב:הפעם הא'
חמוקי. הכף אשר על הירך וי״א כי כמהו חמק (עבר) וענינו הלך:
פסוק ב:חלאים. עדי עגול מקובץ כמו וחלי כתם:
פסוק ב:אמן. חרש חכם ואין בלשון (הקדש) חבר לו:
פסוק ב:הפעם הב'
ענה ואמר לה מה יפו פעמיך וקראה בת נדיב כמו שאמר׳ [היא] מרכבות עמי נדיב:
פסוק ב:הפעם הג'
מה יפו פעמיך. כשתלכי לארצך:
פסוק ב:חמוקי ירכיך. כמו שוק על ירך רגלים ופרשים:
פסוק ג:הפעם הא'
שררך. הוא הטבור [כמו רפאות תהי לשרך]:
פסוק ג:אגן. עגול כמו באגנות:
פסוק ג:הסהר. [תרגום] ירח [סיהרא] כמו הסהרונים [וכן בלשון ישמעאל]:
פסוק ג:המזג. בלשון רז״ל ידוע [כמו מסכה יינה]:
פסוק ג:סוגה. גם בלשונם סייג:
פסוק ג:הפעם הב'
שררך. חגור ובאבנט אבן יקרה עגולה כירח שלא יחסר ועל זה הפירוש יהיה המזג בענין אחר:
פסוק ג:בטנך. תראה כמו ערמת חטים שהיא עבה [מ]למטה [ודקה מלמעלה] וענין סוגה בשושנים המלבוש האדום [דתמר כי הערמה לא היתה נראית כי שושנים סביבה]:
פסוק ג:הפעם הג'
שררך. סנהדרין גדולה הנמשלת לחצי גורן עגולה:
פסוק ג:אל יחסר המזג. זה התורה הנמשלת ליין:
פסוק ג:בטנך ערמת חטים. סנהדין קטנה:
פסוק ג:סוגה בשושנים. רוב הצדיקים:
פסוק ד:הפעם הג'
שני שדיך. התורות:
פסוק ה:הפעם הא'
אפך. החוטם:
פסוק ה:הפעם הב'
צוארך כמגדל השן. לבן:
פסוק ה:ואחר שדמה עיניה לברכות שהן רחבות דמה החוטם [למגדל] שהוא שוה בלי עוות:
פסוק ה:הפעם הג'
צוארך. ראשי הצבא:
פסוק ה:עיניך. הנביאים שהיו בתחלה בחשבון עתה יהיו רבים:
פסוק ה:(אפך. הוא הכהן הגדול) כענין ישימו קטורה באפך:
פסוק ו:הפעם הא'
ככרמל. עין [צבע ואומ׳ שהוא עין שני] ובדברי הימים וכרמיל ובוץ:
פסוק ו:דלת. בלשון קדר השער היוצא על הלחי [דלל]:
פסוק ו:ברהטים. כמו (ברהטים) בשקתות המים:
פסוק ו:הפעם הב'
ככרמל. כעין [כרמל]:
פסוק ו:כארגמן. שהוא רך במשוש:
פסוק ו:[מלך אסור ברהטים.] וכל מלך היה מתאוה להיותו אסור וקשור חבלי שערך [זה הענין הזכירו שרי קדר החושקים כמו מה יפית ומה נעמת אין בעולם תענוג לנפש ולא דבר יפה ונעים כחשק:] וי״א כי ענין ברהטים שדמה השער [זה תחת זה כדמות המים] ברהטים וי״א כי מלך הוא הראש:
פסוק ו:ואחר שדמה אותה לתמר התאוה להיות עמה:
פסוק ו:הפעם הג'
ראשך. [הוא המלך המשיח שהוא מבני דוד:
פסוק ו:ודלת ראשך.] משיח בן יוסף:
פסוק ו:מלך אסור. רמז שהוא משיח בן דוד אסור עד שיגיע הקץ כי ביום ש(נ)חרבה ירושלם נולד:
פסוק ז:הפעם הג'
מה יפית. אז במעשייך:
פסוק ח:הפעם הג'
זאת קומתך. [זש״ה ועמך כלם צדיקים] אז ירבו [ה]צדיקים צדיק כתמר יפרח:
פסוק ח:ושדיך. [הם] בעלי תורה שיתנו פרי [אמריה]:
פסוק ט:הפעם הא'
בסנסניו. הסעיפים העליונים שיש שם (ה)פרי ואין לו חבר:
פסוק ט:הפעם הב'
בסנסניו. הם השדים:
פסוק ט:אמרה היא אני לדודי ועלי למלאת תשוקתו:
פסוק ט:הפעם הג'
אמ׳ השכינה אז אבא בחבורת הצדיקים:
פסוק ט:ויהיו נא שדיך. אז יקיימו כל המצות:
פסוק ט:וריח אפך. אז ישרתני כהן גדול:
פסוק י:הפעם הא'
דובב. מרחש מלשון דבה:
פסוק י:הפעם הג'
וחכך. המשוררים:
פסוק יא:הפעם הא'
תשוקתו. כמו (ו)אליך תשוקתו:
פסוק יא:הפעם הג'
אני לדודי. אמרה כנסת ישראל בבוא הקץ:
פסוק יב:הפעם הג'
לכה דודי נצא השדה. והענין ירושלם [כענין מצאנוה בשדה יער:
פסוק יב:נלינה בכפרים. כענין פרזות תשב ירושלם:]
פסוק יג:הפעם הג'
נשכימה לכרמים. וקודם זה תראה שחזרו ישראל בתשובה:
פסוק יג:וזה ענין [אם] פרחה הגפן שם בירושלם אעבוד (את השם) בפרהסיא:
פסוק יד:הפעם הג'
הדודאים נתנו ריח. יתחברו מעשה כנסת ישראל הטובים עם מעשה אבות(יהם) הקדמונים: