א שׁ֤וּבִי שׁ֙וּבִי֙ הַשּׁ֣וּלַמִּ֔ית שׁ֥וּבִי שׁ֖וּבִי וְנֶחֱזֶה־בָּ֑ךְ מַֽה־תֶּחֱזוּ֙ בַּשּׁ֣וּלַמִּ֔ית כִּמְחֹלַ֖ת הַֽמַּחֲנָֽיִם׃ ב מַה־יָּפ֧וּ פְעָמַ֛יִךְ בַּנְּעָלִ֖ים בַּת־נָדִ֑יב חַמּוּקֵ֣י יְרֵכַ֔יִךְ כְּמ֣וֹ חֲלָאִ֔ים מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י אָמָּֽן׃ ג שָׁרְרֵךְ֙ אַגַּ֣ן הַסַּ֔הַר אַל־יֶחְסַ֖ר הַמָּ֑זֶג בִּטְנֵךְ֙ עֲרֵמַ֣ת חִטִּ֔ים סוּגָ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃ ד שְׁנֵ֥י שָׁדַ֛יִךְ כִּשְׁנֵ֥י עֳפָרִ֖ים תָּאֳמֵ֥י צְבִיָּֽה׃ ה צַוָּארֵ֖ךְ כְּמִגְדַּ֣ל הַשֵּׁ֑ן עֵינַ֜יִךְ בְּרֵכ֣וֹת בְּחֶשְׁבּ֗וֹן עַל־שַׁ֙עַר֙ בַּת־רַבִּ֔ים אַפֵּךְ֙ כְּמִגְדַּ֣ל הַלְּבָנ֔וֹן צוֹפֶ֖ה פְּנֵ֥י דַמָּֽשֶׂק׃ ו רֹאשֵׁ֤ךְ עָלַ֙יִךְ֙ כַּכַּרְמֶ֔ל וְדַלַּ֥ת רֹאשֵׁ֖ךְ כָּאַרְגָּמָ֑ן מֶ֖לֶךְ אָס֥וּר בָּרְהָטִֽים׃ ז מַה־יָּפִית֙ וּמַה־נָּעַ֔מְתְּ אַהֲבָ֖ה בַּתַּֽעֲנוּגִֽים׃ ח זֹ֤את קֽוֹמָתֵךְ֙ דָּֽמְתָ֣ה לְתָמָ֔ר וְשָׁדַ֖יִךְ לְאַשְׁכֹּלֽוֹת׃ ט אָמַ֙רְתִּי֙ אֶעֱלֶ֣ה בְתָמָ֔ר אֹֽחֲזָ֖ה בְּסַנְסִנָּ֑יו וְיִֽהְיוּ־נָ֤א שָׁדַ֙יִךְ֙ כְּאֶשְׁכְּל֣וֹת הַגֶּ֔פֶן וְרֵ֥יחַ אַפֵּ֖ךְ כַּתַּפּוּחִֽים׃ י וְחִכֵּ֕ךְ כְּיֵ֥ין הַטּ֛וֹב הוֹלֵ֥ךְ לְדוֹדִ֖י לְמֵישָׁרִ֑ים דּוֹבֵ֖ב שִׂפְתֵ֥י יְשֵׁנִֽים׃ יא אֲנִ֣י לְדוֹדִ֔י וְעָלַ֖י תְּשׁוּקָתֽוֹ׃ יב לְכָ֤ה דוֹדִי֙ נֵצֵ֣א הַשָּׂדֶ֔ה נָלִ֖ינָה בַּכְּפָרִֽים׃ יג נַשְׁכִּ֙ימָה֙ לַכְּרָמִ֔ים נִרְאֶ֞ה אִם פָּֽרְחָ֤ה הַגֶּ֙פֶן֙ פִּתַּ֣ח הַסְּמָדַ֔ר הֵנֵ֖צוּ הָרִמּוֹנִ֑ים שָׁ֛ם אֶתֵּ֥ן אֶת־דֹּדַ֖י לָֽךְ׃ יד הַֽדּוּדָאִ֣ים נָֽתְנוּ־רֵ֗יחַ וְעַל־פְּתָחֵ֙ינוּ֙ כָּל־מְגָדִ֔ים חֲדָשִׁ֖ים גַּם־יְשָׁנִ֑ים דּוֹדִ֖י צָפַ֥נְתִּי לָֽךְ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
הפעם הא'
השולמית. שהיא ממדינת שלם [ו]היא ירושל׳ (כמו) ויהי בשלם סוכו:
פסוק א:
כמחולת (המחנים). מן תוף וחליל:
פסוק א:
הפעם הב'
והייתי שומעת אומרים לי כל רואי שובי שובי [השולמית] ועניתי להם מה תחזו בשולמית שיצאתם [כולכם] לראותה כמחולת המחנים אשר תצאן בשתי המערכות כבא המלך [וזה ענין המחנים]:
פסוק א:
הפעם הג'
אמרה השכינה אע״פ שמרדת ואתה בגלות תשובי עוד ויתמהו כל העולם ממך ויצאו לקראתך במחולות
פסוק ב:
הפעם הא'
חמוקי. הכף אשר על הירך וי״א כי כמהו חמק (עבר) וענינו הלך:
פסוק ב:
חלאים. עדי עגול מקובץ כמו וחלי כתם:
פסוק ב:
אמן. חרש חכם ואין בלשון (הקדש) חבר לו:
פסוק ב:
הפעם הב'
ענה ואמר לה מה יפו פעמיך וקראה בת נדיב כמו שאמר׳ [היא] מרכבות עמי נדיב:
פסוק ב:
הפעם הג'
מה יפו פעמיך. כשתלכי לארצך:
פסוק ב:
חמוקי ירכיך. כמו שוק על ירך רגלים ופרשים:
פסוק ג:
הפעם הא'
שררך. הוא הטבור [כמו רפאות תהי לשרך]:
פסוק ג:
אגן. עגול כמו באגנות:
פסוק ג:
הסהר. [תרגום] ירח [סיהרא] כמו הסהרונים [וכן בלשון ישמעאל]:
פסוק ג:
המזג. בלשון רז״ל ידוע [כמו מסכה יינה]:
פסוק ג:
סוגה. גם בלשונם סייג:
פסוק ג:
הפעם הב'
שררך. חגור ובאבנט אבן יקרה עגולה כירח שלא יחסר ועל זה הפירוש יהיה המזג בענין אחר:
פסוק ג:
בטנך. תראה כמו ערמת חטים שהיא עבה [מ]למטה [ודקה מלמעלה] וענין סוגה בשושנים המלבוש האדום [דתמר כי הערמה לא היתה נראית כי שושנים סביבה]:
פסוק ג:
הפעם הג'
שררך. סנהדרין גדולה הנמשלת לחצי גורן עגולה:
פסוק ג:
אל יחסר המזג. זה התורה הנמשלת ליין:
פסוק ג:
בטנך ערמת חטים. סנהדין קטנה:
פסוק ג:
סוגה בשושנים. רוב הצדיקים:
פסוק ד:
הפעם הג'
שני שדיך. התורות:
פסוק ה:
הפעם הא'
אפך. החוטם:
פסוק ה:
הפעם הב'
צוארך כמגדל השן. לבן:
פסוק ה:
ואחר שדמה עיניה לברכות שהן רחבות דמה החוטם [למגדל] שהוא שוה בלי עוות:
פסוק ה:
הפעם הג'
צוארך. ראשי הצבא:
פסוק ה:
עיניך. הנביאים שהיו בתחלה בחשבון עתה יהיו רבים:
פסוק ה:
(אפך. הוא הכהן הגדול) כענין ישימו קטורה באפך:
פסוק ו:
הפעם הא'
ככרמל. עין [צבע ואומ׳ שהוא עין שני] ובדברי הימים וכרמיל ובוץ:
פסוק ו:
דלת. בלשון קדר השער היוצא על הלחי [דלל]:
פסוק ו:
ברהטים. כמו (ברהטים) בשקתות המים:
פסוק ו:
הפעם הב'
ככרמל. כעין [כרמל]:
פסוק ו:
כארגמן. שהוא רך במשוש:
פסוק ו:
[מלך אסור ברהטים.] וכל מלך היה מתאוה להיותו אסור וקשור חבלי שערך [זה הענין הזכירו שרי קדר החושקים כמו מה יפית ומה נעמת אין בעולם תענוג לנפש ולא דבר יפה ונעים כחשק:] וי״א כי ענין ברהטים שדמה השער [זה תחת זה כדמות המים] ברהטים וי״א כי מלך הוא הראש:
פסוק ו:
ואחר שדמה אותה לתמר התאוה להיות עמה:
פסוק ו:
הפעם הג'
ראשך. [הוא המלך המשיח שהוא מבני דוד:
פסוק ו:
ודלת ראשך.] משיח בן יוסף:
פסוק ו:
מלך אסור. רמז שהוא משיח בן דוד אסור עד שיגיע הקץ כי ביום ש(נ)חרבה ירושלם נולד:
פסוק ז:
הפעם הג'
מה יפית. אז במעשייך:
פסוק ח:
הפעם הג'
זאת קומתך. [זש״ה ועמך כלם צדיקים] אז ירבו [ה]צדיקים צדיק כתמר יפרח:
פסוק ח:
ושדיך. [הם] בעלי תורה שיתנו פרי [אמריה]:
פסוק ט:
הפעם הא'
בסנסניו. הסעיפים העליונים שיש שם (ה)פרי ואין לו חבר:
פסוק ט:
הפעם הב'
בסנסניו. הם השדים:
פסוק ט:
אמרה היא אני לדודי ועלי למלאת תשוקתו:
פסוק ט:
הפעם הג'
אמ׳ השכינה אז אבא בחבורת הצדיקים:
פסוק ט:
ויהיו נא שדיך. אז יקיימו כל המצות:
פסוק ט:
וריח אפך. אז ישרתני כהן גדול:
פסוק י:
הפעם הא'
דובב. מרחש מלשון דבה:
פסוק י:
הפעם הג'
וחכך. המשוררים:
פסוק יא:
הפעם הא'
תשוקתו. כמו (ו)אליך תשוקתו:
פסוק יא:
הפעם הג'
אני לדודי. אמרה כנסת ישראל בבוא הקץ:
פסוק יב:
הפעם הג'
לכה דודי נצא השדה. והענין ירושלם [כענין מצאנוה בשדה יער:
פסוק יב:
נלינה בכפרים. כענין פרזות תשב ירושלם:]
פסוק יג:
הפעם הג'
נשכימה לכרמים. וקודם זה תראה שחזרו ישראל בתשובה:
פסוק יג:
וזה ענין [אם] פרחה הגפן שם בירושלם אעבוד (את השם) בפרהסיא:
פסוק יד:
הפעם הג'
הדודאים נתנו ריח. יתחברו מעשה כנסת ישראל הטובים עם מעשה אבות(יהם) הקדמונים: