פסוק א:שובי שובי השולמית. והנה כאשר קראו הנביאים בדבר ה' כאמרם שובו אלי ואשובה אליכם הוי ציון המלטי יושבת בת בבל:
פסוק א:ונחזה בך. ובהיותכם בארץ ה' תשרה שכינתו בתוכנו ובכן נחזה כי נמצא חזון מה' ולא תהי' חתימת חזון:
פסוק א:מה תחזו. הנה אמרתי לנביאים מה תחזו:
פסוק א:כמחולת המחני'. כמו שקרה לישראל במדבר שהיו כמו מחול חונים סביב לשתי המחנו' שהם מחנה שכינה ומחנה לויה וזה לא יהי' כלל שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה:
פסוק ב:מה יפו פעמיך. והנה אז השיבו הנביאים הרבה תרויחו בבאכם אל ארץ ה' כי ירבה התועלת בעלות רגלים וזה כי חמוקי ירכיך שהם סתרי תורה וטעמי המצות שהם כמו ירכים המעמידים כל הגוף והם בלתי גלוים הם באמת כמו חלאים מעשה ידי אמן. שלפעמים לא יתקשט בהם האדם אל נכון עד שיודיעהו האומן אופן עשייתם:
פסוק ג:שררך. סנהדרי גדולה היושבים על טבור הארז בלשכת הגזית:
פסוק ג:אגן הסהר. כחצי גורן עגולה ובידם להסיר כל מחלוקת:
פסוק ג:אל יחסר המזג. הכרעתם בין החולקי' אל נא תחסר ביניכם בני בבל כי אמנם עתה בטנך תופשי התורה שהם כמו בטנך שממנו מזון ורוח חיים לשאר הגוף הוא כמו ערמת חטים סוגה בשושנים. שאין שם דבר מחזיק להיות לאחרים אלא ערמות ערמות:
פסוק ד:שני שדיך. נשיא ואב ב"ד:
פסוק ד:כשני עפרים. הנלחמים תמיד יוסי בן יועזר לסמוך ויוסי בן יוחנן שלא לסמוך וכו' במשנה הראשונים נשיאי' והשניים להם אבות ב"ד. וכ"ז אפשר התקון אם תהיו כלכם בא"י תשרה בה שכינת האל ית':
פסוק ה:צוארך. כהן גדול שהי' שני במעלה למלך כמו הצואר תחת הראש:
פסוק ה:כמגדל השן. שהוא חשוב למראה בלתי טעם וריח הנה הוא תפוס זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו:
פסוק ה:ברכות בחשבון על שער בת רבים. הולכי' להשקות צאן מרעיתם ותלמידיהם בחשבון שהיא בעבר הירדן סמוך לגבולות הכנענים שיוכלו שם להמלט מהרה אל ארצותם מגזרת ינאי וחכמיו:
פסוק ה:אפך. ומגמת פני הנשארים בארץ היתה:
פסוק ה:כמגדל הלבנון. שהוא במבחר ובטבור ארץ ישראל. אמנם הוא צופה פני דמשק. שהוא חוצה לארץ כן הם בהיותם בארץ היה לבבם פונה לצאת חוצה לארץ מרעת יושבי בה:
פסוק ו:ראשך. הורקנוס כהן גדול עליך ככרמל כמו ראש שבולת לחם המוכן למאכל בלתי רוב מלאכות כן הוא היה למאכל:
פסוק ו:ודלת ראשך. הורדוס שהיה מתנשא היה כארגמן המורה על מעלת לובשו. ובכן זאת קומתך: מעלתך:
פסוק ח:דמתה לתמר. שהוא גבוה ופריו מושג בטורח רב ועם זה פריו מעט המזון נעדר הריח ומזונו בלתי נאות כן ראשי עמך היה משתררת על הצבור עם היותם נותנין פרי בלתי רב התועלת:
פסוק ח:ושריך. שהיו מורים בעם דומים לאשכלות של תמר שבהם תמרים רבים ומעטי התועלת כן הם מצאו חכמות של מעט תועלת כענין שיחת דקלים ומשלי כובסין וזולתם: ובכן אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו לתלוש אותם ולהשחיתם:
פסוק ט:ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן. שבהם מזון רב וטוב כן יהיו הם נותנים פרי נאות בעיוניות:
פסוק ט:וריח אפך. במעשיות:
פסוק ט:כתפוחים. בעלי ריח עם איזה מזון:
פסוק י:יהיה נא כיין הטוב. כיין הגפן הטוב באופן שיהי' החיך הולך לדודי למישרים. מכוין למצא חן בעיני דודי. בבקשת האמת לא לנצחון:
פסוק י:דובב שפתי ישנים. ויהיו דבריו בהזכיר דברי חכמת הקדמונים והוסיף עליהם כראוי לכל אחרון:
פסוק יא:אני לדודי. משיבה עדת ה' אל לבה אמת הוא שנכשלתי בכל אלה מכל מקום אני לדודי ולא עזבתיו כאמרו אם שכחנו שרי אלהינו כו':
פסוק יא:ועלי תשוקתו. כאמרו יחכה ה' לחננכם וירום לרחמכם כו'. ובכן אני אומרת:
פסוק יב:לכה דודי. נצא השדה. לשוח בשדה בקבוץ גליות:
פסוק יב:נלינה בכפרים. כאמרו יושבים באין חומה בריח ודלתים אין להם:
פסוק יג:נשכימה לכרמים. נתבונן בבתי כנסיות ובבתי מדרשות:
פסוק יג:נראה הפרחה הגפן כו'. אם יש יוצא למשנה ולתלמוד בעיון ובמעשה:
פסוק יג:אתן את דודי לך. אראך אהבתי את שם קדשך. כי אמנם הדודאים אפילו עמי הארץ נתנו ריח טוב במעשיות:
פסוק יד:על פת חינו. בתי מדרשות:
פסוק יד:כל מגדים. בעיון ובמעשה:
פסוק יד:חדשים. דברים שהבינו חכמי הדור מחדש:
פסוק יד:גם ישנים. שהורו הקדמונים:
פסוק יד:דודי צפנתי לך. בספריהם: