א שׁ֤וּבִי שׁ֙וּבִי֙ הַשּׁ֣וּלַמִּ֔ית שׁ֥וּבִי שׁ֖וּבִי וְנֶחֱזֶה־בָּ֑ךְ מַֽה־תֶּחֱזוּ֙ בַּשּׁ֣וּלַמִּ֔ית כִּמְחֹלַ֖ת הַֽמַּחֲנָֽיִם׃ ב מַה־יָּפ֧וּ פְעָמַ֛יִךְ בַּנְּעָלִ֖ים בַּת־נָדִ֑יב חַמּוּקֵ֣י יְרֵכַ֔יִךְ כְּמ֣וֹ חֲלָאִ֔ים מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י אָמָּֽן׃ ג שָׁרְרֵךְ֙ אַגַּ֣ן הַסַּ֔הַר אַל־יֶחְסַ֖ר הַמָּ֑זֶג בִּטְנֵךְ֙ עֲרֵמַ֣ת חִטִּ֔ים סוּגָ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃ ד שְׁנֵ֥י שָׁדַ֛יִךְ כִּשְׁנֵ֥י עֳפָרִ֖ים תָּאֳמֵ֥י צְבִיָּֽה׃ ה צַוָּארֵ֖ךְ כְּמִגְדַּ֣ל הַשֵּׁ֑ן עֵינַ֜יִךְ בְּרֵכ֣וֹת בְּחֶשְׁבּ֗וֹן עַל־שַׁ֙עַר֙ בַּת־רַבִּ֔ים אַפֵּךְ֙ כְּמִגְדַּ֣ל הַלְּבָנ֔וֹן צוֹפֶ֖ה פְּנֵ֥י דַמָּֽשֶׂק׃ ו רֹאשֵׁ֤ךְ עָלַ֙יִךְ֙ כַּכַּרְמֶ֔ל וְדַלַּ֥ת רֹאשֵׁ֖ךְ כָּאַרְגָּמָ֑ן מֶ֖לֶךְ אָס֥וּר בָּרְהָטִֽים׃ ז מַה־יָּפִית֙ וּמַה־נָּעַ֔מְתְּ אַהֲבָ֖ה בַּתַּֽעֲנוּגִֽים׃ ח זֹ֤את קֽוֹמָתֵךְ֙ דָּֽמְתָ֣ה לְתָמָ֔ר וְשָׁדַ֖יִךְ לְאַשְׁכֹּלֽוֹת׃ ט אָמַ֙רְתִּי֙ אֶעֱלֶ֣ה בְתָמָ֔ר אֹֽחֲזָ֖ה בְּסַנְסִנָּ֑יו וְיִֽהְיוּ־נָ֤א שָׁדַ֙יִךְ֙ כְּאֶשְׁכְּל֣וֹת הַגֶּ֔פֶן וְרֵ֥יחַ אַפֵּ֖ךְ כַּתַּפּוּחִֽים׃ י וְחִכֵּ֕ךְ כְּיֵ֥ין הַטּ֛וֹב הוֹלֵ֥ךְ לְדוֹדִ֖י לְמֵישָׁרִ֑ים דּוֹבֵ֖ב שִׂפְתֵ֥י יְשֵׁנִֽים׃ יא אֲנִ֣י לְדוֹדִ֔י וְעָלַ֖י תְּשׁוּקָתֽוֹ׃ יב לְכָ֤ה דוֹדִי֙ נֵצֵ֣א הַשָּׂדֶ֔ה נָלִ֖ינָה בַּכְּפָרִֽים׃ יג נַשְׁכִּ֙ימָה֙ לַכְּרָמִ֔ים נִרְאֶ֞ה אִם פָּֽרְחָ֤ה הַגֶּ֙פֶן֙ פִּתַּ֣ח הַסְּמָדַ֔ר הֵנֵ֖צוּ הָרִמּוֹנִ֑ים שָׁ֛ם אֶתֵּ֥ן אֶת־דֹּדַ֖י לָֽךְ׃ יד הַֽדּוּדָאִ֣ים נָֽתְנוּ־רֵ֗יחַ וְעַל־פְּתָחֵ֙ינוּ֙ כָּל־מְגָדִ֔ים חֲדָשִׁ֖ים גַּם־יְשָׁנִ֑ים דּוֹדִ֖י צָפַ֥נְתִּי לָֽךְ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת ציון

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
השולמית. מלשון שלם:
פסוק א:
ונחזה. ענין ראיה והבטה:
פסוק א:
כמחולת. ענין רקוד של שמחה כמו לחול במחולות (שופטים כא כא):
פסוק א:
המחנים. מלשון מחנה:
פסוק ב:
פעמיך. כן יקראו הרגלים וכן פעמי דלים (ישעיה כו ו):
פסוק ב:
בנעלים. מלשון מנעול:
פסוק ב:
חמוקי. ענין סבוב והיקף כמו חמק עבר (לעיל ה ו):
פסוק ב:
ירכיך. מלשון ירך והוא מפרקי הרגל:
פסוק ב:
חלאים. ענין תכשיט כמו וחלי כתם (משלי כה יב):
פסוק ב:
אמן. כן יקרא המופלג במלאכה:
פסוק ג:
שררך. הוא הטבור כמו ואונו בשרירי בטנו (איוב מ טז):
פסוק ג:
אגן. מזרק וכן וישם באגנות (שמות כד ו):
פסוק ג:
הסהר. תרגום של ירח הוא סיהרא:
פסוק ג:
המזג. עניינו יין המעורב במים, וזה הלשון ידוע בדברי רז״ל:
פסוק ג:
ערמת. אגודת שבלים וכן סלוה כמו ערמים (ירמיהו נ׳:כ״ו):
פסוק ג:
סוגה. מלשון סייג וגדר ובמשנה מסורת סייג לתורה (אבות פ״א פ״ג):
פסוק ד:
עפרים. כן יקראו ילדי הצבי והאיל:
פסוק ה:
השן. שן הפיל:
פסוק ה:
ברכות. מקום בנוי באבנים ובסיד ושם מתכנסים המים וכן בתעלת הברכה (מ״ב יח יז):
פסוק ה:
אפך. חוטמך צופה. ענין הבטה וראיה:
פסוק ו:
ודלת. כן יקרא דבר הנתלה בדבר ויורד למטה ובדברי רז״ל הדלה עליה את הגפן (סוכה יא.), וכן ורעו דליותיו (ירמיה יא טז):
פסוק ו:
כארגמן. מין צבע אדומה:
פסוק ו:
אסור. ענין קשירה:
פסוק ו:
ברהטים. הבנינים שעל העליות מחדר לחדר וכן רהיטנו ברותים (לעיל א יז):
פסוק ו:
מה יפית. מלת מה הוכחה על הפלגת הענין וכן מה רב טובך (תהלים לא כ):
פסוק ו:
נעמת. ענין אהבה כמו אף נעים (לעיל א טז):
פסוק ח:
קומתך. מלשון קומה וגבהות:
פסוק ח:
דמתה. מלשון דמיון והשוואה:
פסוק ח:
לאשכלות. כן יקרא הענף והגרגרים תלוים בו וכן אשכול הכופר (לעיל א יד):
פסוק ט:
בסנסניו. ענין סעיף וענף ואין לו דומה:
פסוק ט:
נא. עתה:
פסוק י:
וחכך. הוא מה שממעל הלשון והוא מכלי הדבור:
פסוק י:
לדודי. כמו לדודים ונפלה המ״ם כמו על דברי חוזי (דה״ב לג יט) ומשפטו חוזים ורבים כמוהו:
פסוק י:
למישרים. מלשון ישר:
פסוק י:
דובב. ענין שיחה ודברו כמו ודיבת עם (יחזקאל לו ג):
פסוק י:
ישנים. מלשון שינה:
פסוק יא:
תשוקתו. ענין תאוה וחשק כמו ואליך תשוקתו (בראשית ד ז):
פסוק יב:
לכה. הוא ענין זרוז:
פסוק יב:
נלינה. מלשון לינה:
פסוק יב:
בכפרים. כן יקראו המקומות הקטנות כמו בערים ובכפרים (דה״א כז):
פסוק יג:
נשכימה. מלשון השכמה:
פסוק יג:
הסמדר. הם הענבים הדקים הניכרים אחר שנפלה הפרח וזהו פתח הסמדר:
פסוק יג:
הנצו. הוא חנטת הפרי:
פסוק יג:
דודי. ענין אהבה וחבה:
פסוק יד:
הדודאים. שם עשב כדמות אדם זכר ונקבה וכן וימצא דודאים בשדה (בראשית ל יד):
פסוק יד:
מגדים. כן יקראו פירות משובחים וכן פרי מגדים (לעיל ד יג):
פסוק יד:
ישנים. ענין זקנה:
פסוק יד:
צפנתי. ענין הטמנה והסתרה כמו יצפנו דעת (משלי י יד):