א שׁ֤וּבִי שׁ֙וּבִי֙ הַשּׁ֣וּלַמִּ֔ית שׁ֥וּבִי שׁ֖וּבִי וְנֶחֱזֶה־בָּ֑ךְ מַֽה־תֶּחֱזוּ֙ בַּשּׁ֣וּלַמִּ֔ית כִּמְחֹלַ֖ת הַֽמַּחֲנָֽיִם׃ ב מַה־יָּפ֧וּ פְעָמַ֛יִךְ בַּנְּעָלִ֖ים בַּת־נָדִ֑יב חַמּוּקֵ֣י יְרֵכַ֔יִךְ כְּמ֣וֹ חֲלָאִ֔ים מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י אָמָּֽן׃ ג שָׁרְרֵךְ֙ אַגַּ֣ן הַסַּ֔הַר אַל־יֶחְסַ֖ר הַמָּ֑זֶג בִּטְנֵךְ֙ עֲרֵמַ֣ת חִטִּ֔ים סוּגָ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃ ד שְׁנֵ֥י שָׁדַ֛יִךְ כִּשְׁנֵ֥י עֳפָרִ֖ים תָּאֳמֵ֥י צְבִיָּֽה׃ ה צַוָּארֵ֖ךְ כְּמִגְדַּ֣ל הַשֵּׁ֑ן עֵינַ֜יִךְ בְּרֵכ֣וֹת בְּחֶשְׁבּ֗וֹן עַל־שַׁ֙עַר֙ בַּת־רַבִּ֔ים אַפֵּךְ֙ כְּמִגְדַּ֣ל הַלְּבָנ֔וֹן צוֹפֶ֖ה פְּנֵ֥י דַמָּֽשֶׂק׃ ו רֹאשֵׁ֤ךְ עָלַ֙יִךְ֙ כַּכַּרְמֶ֔ל וְדַלַּ֥ת רֹאשֵׁ֖ךְ כָּאַרְגָּמָ֑ן מֶ֖לֶךְ אָס֥וּר בָּרְהָטִֽים׃ ז מַה־יָּפִית֙ וּמַה־נָּעַ֔מְתְּ אַהֲבָ֖ה בַּתַּֽעֲנוּגִֽים׃ ח זֹ֤את קֽוֹמָתֵךְ֙ דָּֽמְתָ֣ה לְתָמָ֔ר וְשָׁדַ֖יִךְ לְאַשְׁכֹּלֽוֹת׃ ט אָמַ֙רְתִּי֙ אֶעֱלֶ֣ה בְתָמָ֔ר אֹֽחֲזָ֖ה בְּסַנְסִנָּ֑יו וְיִֽהְיוּ־נָ֤א שָׁדַ֙יִךְ֙ כְּאֶשְׁכְּל֣וֹת הַגֶּ֔פֶן וְרֵ֥יחַ אַפֵּ֖ךְ כַּתַּפּוּחִֽים׃ י וְחִכֵּ֕ךְ כְּיֵ֥ין הַטּ֛וֹב הוֹלֵ֥ךְ לְדוֹדִ֖י לְמֵישָׁרִ֑ים דּוֹבֵ֖ב שִׂפְתֵ֥י יְשֵׁנִֽים׃ יא אֲנִ֣י לְדוֹדִ֔י וְעָלַ֖י תְּשׁוּקָתֽוֹ׃ יב לְכָ֤ה דוֹדִי֙ נֵצֵ֣א הַשָּׂדֶ֔ה נָלִ֖ינָה בַּכְּפָרִֽים׃ יג נַשְׁכִּ֙ימָה֙ לַכְּרָמִ֔ים נִרְאֶ֞ה אִם פָּֽרְחָ֤ה הַגֶּ֙פֶן֙ פִּתַּ֣ח הַסְּמָדַ֔ר הֵנֵ֖צוּ הָרִמּוֹנִ֑ים שָׁ֛ם אֶתֵּ֥ן אֶת־דֹּדַ֖י לָֽךְ׃ יד הַֽדּוּדָאִ֣ים נָֽתְנוּ־רֵ֗יחַ וְעַל־פְּתָחֵ֙ינוּ֙ כָּל־מְגָדִ֔ים חֲדָשִׁ֖ים גַּם־יְשָׁנִ֑ים דּוֹדִ֖י צָפַ֥נְתִּי לָֽךְ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

עזרא בן שלמה

ר' עזרא בן שלמה מגירונה

פסוק א:
(נ"ל דצ"ל) שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך. א"א למהר"ם נראה שצ"ל אמרה השכינה אם תשוב ישראל בתשובה נחזה בך נראה בשמחתך ובכבודך. השיבו ישראל מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים כמחול שתי המחנות. (נ"ל דקאי על מחנה הצדיקים ומחנה השכינה כדאיתא בפסחים). הכבוד זה שכינה עוזו (נלמהר"ם והשכינה עוזו). ר"ל שישכנו בתוככם. (נ"ל דצ"ל שיש בתוכנו ויהיה ע"ד הגמרא שעתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים ופירושו שם שהקב"ה יהיה באמצע והצדיקים במחול סביבו):
פסוק ו:
נ"ל דצ"ל מה יפו פעמיך וגו'. הולך ומסדר שבח השכינה והתאחדותם בדמיון ומשל. (נ"ל כך קבלתי) קבלו פירושו מפי משכיל המקובל (נ"ל מקובל):
פסוק ו:
מלך אסור ברהטים. קרבת הכבוד בכבוד והתאחדותה. וראה בחקוקה. (נלמהר"ם ודמה קומה) לתמר האילן זכר ונקבה והגוף אחד והענפים שנים:
פסוק ט:
אמרתי אעלה בתמר. אמרו ישראל אעפ"י שגרם העון חשבתי שאעלה לגדולה בזכות השכינה הנמשלת לתמר.
פסוק ט:
אחזה בסנסניו. נאחז בידינו מעשי' וזכותי':
פסוק ט:
ויהיו (נ"ל צ"ל נא) שדיך כאשכלות הגפן וריח אפך וגו'. מקום יניקת' כאשכלות הגפן. שיתקבל (נ"ל שתקבל) זוהר ושפע ממקור החכמה:
פסוק ט:
וריח אפך כתפוחים המשל על קבלת' מן שני הכרובים:
פסוק י:
וחכך כיין הטוב. ודבריך לא יהי' (נ"ל רק) למליץ טוב על ישראל כנגד הכבוד. ויהי חכך דובב שפתי ישינים. נ"ל אלו ישראל בגלותם.
פסוק יב:
לכה דודי. אמר' שכינה. נ"ל אל הכבוד. אחר שנגזרה הגזירה הגלות למה תעמוד מרחוק ותתעלה למרום מרומים:
פסוק יב:
נצא השדה. לא תסלק שכינתך ממני. הנה בגלות בבל רבוצי תורה ובתי כנסיות ובתי מדרשות זה משל הכרמים והסמדר והרמונים והדודאים: