א וַיַּ֖עַן יְהוָ֥ה אֶת־אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃ ב הֲ֭רֹב עִם־שַׁדַּ֣י יִסּ֑וֹר מוֹכִ֖יחַ אֱל֣וֹהַּ יַעֲנֶֽנָּה׃ ג וַיַּ֖עַן אִיּ֥וֹב אֶת־יְהוָ֗ה וַיֹּאמַֽר׃ ד הֵ֣ן קַ֭לֹּתִי מָ֣ה אֲשִׁיבֶ֑ךָּ יָ֝דִ֗י שַׂ֣מְתִּי לְמוֹ־פִֽי׃ ה אַחַ֣ת דִּ֭בַּרְתִּי וְלֹ֣א אֶֽעֱנֶ֑ה וּ֝שְׁתַּ֗יִם וְלֹ֣א אוֹסִֽיף׃ ו וַיַּֽעַן־יְהוָ֣ה אֶת־אִ֭יּוֹב מנ סערה (מִ֥ן ׀) (סְעָרָ֗ה) וַיֹּאמַֽר׃ ז אֱזָר־נָ֣א כְגֶ֣בֶר חֲלָצֶ֑יךָ אֶ֝שְׁאָלְךָ֗ וְהוֹדִיעֵֽנִי׃ ח הַ֭אַף תָּפֵ֣ר מִשְׁפָּטִ֑י תַּ֝רְשִׁיעֵ֗נִי לְמַ֣עַן תִּצְדָּֽק׃ ט וְאִם־זְר֖וֹעַ כָּאֵ֥ל ׀ לָ֑ךְ וּ֝בְק֗וֹל כָּמֹ֥הוּ תַרְעֵֽם׃ י עֲדֵ֥ה נָ֣א גָֽא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ וְה֖וֹד וְהָדָ֣ר תִּלְבָּֽשׁ׃ יא הָ֭פֵץ עֶבְר֣וֹת אַפֶּ֑ךָ וּרְאֵ֥ה כָל־גֵּ֝אֶ֗ה וְהַשְׁפִּילֵֽהוּ׃ יב רְאֵ֣ה כָל־גֵּ֭אֶה הַכְנִיעֵ֑הוּ וַהֲדֹ֖ךְ רְשָׁעִ֣ים תַּחְתָּֽם׃ יג טָמְנֵ֣ם בֶּעָפָ֣ר יָ֑חַד פְּ֝נֵיהֶ֗ם חֲבֹ֣שׁ בַּטָּמֽוּן׃ יד וְגַם־אֲנִ֥י אוֹדֶ֑ךָּ כִּֽי־תוֹשִׁ֖עַ לְךָ֣ יְמִינֶֽךָ׃ טו הִנֵּה־נָ֣א בְ֭הֵמוֹת אֲשֶׁר־עָשִׂ֣יתִי עִמָּ֑ךְ חָ֝צִ֗יר כַּבָּקָ֥ר יֹאכֵֽל׃ טז הִנֵּה־נָ֣א כֹח֣וֹ בְמָתְנָ֑יו וְ֝אֹנ֗וֹ בִּשְׁרִירֵ֥י בִטְנֽוֹ׃ יז יַחְפֹּ֣ץ זְנָב֣וֹ כְמוֹ־אָ֑רֶז גִּידֵ֖י פחדו (פַחֲדָ֣יו) יְשֹׂרָֽגוּ׃ יח עֲ֭צָמָיו אֲפִיקֵ֣י נְחוּשָׁ֑ה גְּ֝רָמָ֗יו כִּמְטִ֥יל בַּרְזֶֽל׃ יט ה֭וּא רֵאשִׁ֣ית דַּרְכֵי־אֵ֑ל הָ֝עֹשׂוֹ יַגֵּ֥שׁ חַרְבּֽוֹ׃ כ כִּֽי־ב֭וּל הָרִ֣ים יִשְׂאוּ־ל֑וֹ וְֽכָל־חַיַּ֥ת הַ֝שָּׂדֶ֗ה יְשַֽׂחֲקוּ־שָֽׁם׃ כא תַּֽחַת־צֶאֱלִ֥ים יִשְׁכָּ֑ב בְּסֵ֖תֶר קָנֶ֣ה וּבִצָּֽה׃ כב יְסֻכֻּ֣הוּ צֶאֱלִ֣ים צִֽלֲל֑וֹ יְ֝סֻבּ֗וּהוּ עַרְבֵי־נָֽחַל׃ כג הֵ֤ן יַעֲשֹׁ֣ק נָ֭הָר לֹ֣א יַחְפּ֑וֹז יִבְטַ֓ח ׀ כִּֽי־יָגִ֖יחַ יַרְדֵּ֣ן אֶל־פִּֽיהוּ׃ כד בְּעֵינָ֥יו יִקָּחֶ֑נּוּ בְּ֝מֽוֹקְשִׁ֗ים יִנְקָב־אָֽף׃ כה תִּמְשֹׁ֣ךְ לִוְיָתָ֣ן בְּחַכָּ֑ה וּ֝בְחֶ֗בֶל תַּשְׁקִ֥יעַ לְשֹׁנֽוֹ׃ כו הֲתָשִׂ֣ים אַגְמ֣וֹן בְּאַפּ֑וֹ וּ֝בְח֗וֹחַ תִּקּ֥וֹב לֶֽחֱיוֹ׃ כז הֲיַרְבֶּ֣ה אֵ֭לֶיךָ תַּחֲנוּנִ֑ים אִם־יְדַבֵּ֖ר אֵלֶ֣יךָ רַכּֽוֹת׃ כח הֲיִכְרֹ֣ת בְּרִ֣ית עִמָּ֑ךְ תִּ֝קָּחֶ֗נּוּ לְעֶ֣בֶד עוֹלָֽם׃ כט הַֽתְשַׂחֶק־בּ֭וֹ כַּצִּפּ֑וֹר וְ֝תִקְשְׁרֶ֗נּוּ לְנַעֲרוֹתֶֽיךָ׃ ל יִכְר֣וּ עָ֭לָיו חַבָּרִ֑ים יֶ֝חֱצ֗וּהוּ בֵּ֣ין כְּֽנַעֲנִֽים׃ לא הַֽתְמַלֵּ֣א בְשֻׂכּ֣וֹת עוֹר֑וֹ וּבְצִלְצַ֖ל דָּגִ֣ים רֹאשֽׁוֹ׃ לב שִׂים־עָלָ֥יו כַּפֶּ֑ךָ זְכֹ֥ר מִ֝לְחָמָ֗ה אַל־תּוֹסַֽף׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רש"י

רש״י

פסוק ב:
(מענה ה'):
הרוב עם שדי וסור. האם שדי אדם ישתרר:
פסוק ב:
מוכיח אלוה יעננה. הבא להתווכח יענה דבריו
פסוק ה:
(מענה איוב):
אחת דברתי. כלומר מעט אמרתי ולא אוסיף עוד, ויש פותרים אחת דברתי, אשר אמרתי (לעיל ט) תם ורשע הוא מכלה לא אענה עוד:
פסוק ה:
ושתים. שאמרתי (לעיל יג) אל תעש עמדי לא אוסיף:
פסוק ח:
(מענה ה' מן הסערה):
האף תפר משפטי. האף תוכיח שדבריך להפר משפטי ולהראות שהוא מעוקל:
פסוק י:
עדה. לשון עדי ותכשיט:
פסוק יב:
והדוך. ל' דכו במדוכה (במדבר טו):
פסוק טו:
בהמות. מוכן לעתיד:
פסוק טז:
כחו במתניו. ביציו מעוכים ונסתרים ולא נתקו לגמרי:
פסוק טז:
בשרירי. כמו שררך (שיר ז):
פסוק יז:
יחפוץ. כמו יחפוז מתקשה וכן בלשון חכמים דחפיזא כי אופתא (חולין מז) קשה כעץ:
פסוק יז:
פחדיו. ביציו:
פסוק יז:
ישורגו. גדילים כמו וישתרגו (איכה א) או שריגי מטה בל' משנה והוא ל' גדיל:
פסוק יח:
אפיקי. חוזק:
פסוק יח:
גרמיו. עצמיו:
פסוק יח:
כמטיל. כמשאוי של ברזל:
פסוק יט:
ראשית דרכי אל. מבראשית נברא ראש לבהמות:
פסוק יט:
העושו. הקב"ה בעצמו ישחטנו:
פסוק כ:
כי בול הרים ישאו לו. ובספר תהלים כתוב בהמות בהררי אלף, אלף הרים נשאו לו יבול ובכל יום רועה את כולם, (ע"כ יסד רש"י מכאן ואילך אינו ל' רש"י):
פסוק כא:
צאלים. צל אילנות:
פסוק כב:
יסוכהו צאלים צללו. אותו צל של סתר קנה וביצה מסובך ומסוכך באילנות (הרבה):
פסוק כג:
הן יעשוק נהר ולא יחפוז. פרת שמימיו פרים ורבים והוא נהר גדול עושקו וגוזלו מן הבריות בשתותו:
פסוק כג:
ולא יחפוז. לא מתקשה בטנו על שתייתו כמו יחפוז זנבו:
פסוק כג:
יבטח כי יגיח ירדן. בטוח הוא למשוך כל הירדן לפיהו אילו היה שותה שם כמו גוחי מבטן (תלים כב):
פסוק כד:
בעיניו יקחנו. המקום יקחנו בהביטו בו ונרעד מאימתו:
פסוק כד:
במוקשים. כלי אומנו' של ציידים ששולים בהם דגים:
פסוק כה:
תמשך לויתן וגו'. כאשר תמשכנו בחכה ותשים אגמון באפו הידבר אליך תחנונים כלו' לא תוכל (להתקרב אליו) בכלי מצודה:
פסוק כה:
תשקיע לשונו. תשקיע חבל בלשונו להוציאו ממקומו:
פסוק כו:
אגמון. הוא כפוף כמו כיפה ואגמון (ישעיה ט') ועשוי של ברזל לצוד בו דגים:
פסוק כו:
התשים. אם תשים אגמון באפו להוציאו מן הים:
פסוק כו:
ובחוח. כלי של ציידי דגים:
פסוק כו:
תקוב. כמו תנקוב:
פסוק כז:
הירבה אליך תחנונים. אם ירבה לך תחנונים ויבקש על נפשו שתניחהו:
פסוק כז:
אם ידבר. כפל מלה:
פסוק כז:
רכות. דברים של תחנונים:
פסוק כח:
היכרות ברית עמך. אם יכרות ברית לעבדך שתקחנו להיות לך עבד עולם:
פסוק כט:
התשחק. אם תשחק ותטייל בו כאילו הוא צפור קטן:
פסוק כט:
ואם תקשרנו. לצוארי (ס"א לצורך) נעריך הקטנים שיטיילו בו כצפרים קטנים שנותנין לתינוקות לטייל ולפייסו:
פסוק ל:
יכרו עליו חברים. אם יכרו ויחכמו עליו חברים ומכשפים לצוד אותו להוציאו מן הים ע"י מכשפות שיחצוהו ויחלקוהו בין תגרים כעניין שעושים ציידי הים שצדין דגים גדולים בחכמתם ובאים התגרים וקונים מהם:
פסוק ל:
יכרו. ל' כורה שוחה (ירמיה יח):
פסוק ל:
חברים. ל' וחובר חבר:
פסוק ל:
כנענים. תגרים:
פסוק לא:
התמלא. אם תמלא תאותך ותעשה סוכות מעורו:
פסוק לא:
ובצלצל דגים ראשו. ואם תעשה מראשו צלצל דגים כפל לשון:
פסוק לא:
צלצל. סוכת דגים ולסוכה עשויה מראשו קורא אותה צלצל דגים לפי שעשויה ממנו:
פסוק לא:
צלצל. אמבוריץ בלע"ז ל' צל הוא והוא מתיבות כפולות כמו ירקרק אדמדם (ויקרא יד) פתלתל (דברי' לב) קעקע (ויקרא יט):
פסוק לב:
שים עליו כפך. התגבר לערוך לפניו שתשים עליו כפיך להכותו:
פסוק לב:
זכור מלחמה אל תוסף. ואל תוסיף זכור גבורתך להלחם בו במלחמה:
פסוק לב:
אל תוסף. מן יסף כמו ולא יסף עוד לדעתה (בראשית ל״ח:כ״ו) ובלע"ז רקרייטר"ש, אל תוסף סמ"ך נפתחת מפני סוף פסוק כמו אל תותר (בראשית מט) ותותר (רות ב) וכן הרבה כמוהו: