פסוק א:לאחר שה' הסב את תשומת לבו של איוב לכך שאין הוא אלא אחד מברואיו הרבים, ולמרות תודעתו המפותחת אין הוא יכול לנהל את העולם. טענותיו של איוב מסתתמות, והוא מעדיף לשתוק. וַיַּעַן ה' אֶת־אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃
פסוק ב:הֲאם רֹב, מי שרב עִם־שַׁדַּי יִסּוֹר, נוהג באופן מוסרי, או: עשוי לקבל מוסר?! אנא, מי שמוֹכִיחַ אותי – את אֱלוֹהַּ – יַעֲנֶנָּה, מוזמן לנסות להשיב לדברי!
פסוק ג:וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת־ה' וַיֹּאמַר׃
פסוק ד:הֵן קַלֹּתִי, אני קל בעיני עצמי. מָה אֲשִׁיבֶךָּ, אוכל לענות לך?! יָדִי שַׂמְתִּי לְמוֹ, על פִי לאות שתיקה.
פסוק ה:אַחַת דִּבַּרְתִּי וְלֹא אֶעֱנֶה יותר, וּשְׁתַּיִם וְלֹא אוֹסִיף. אכן, דיברתי יותר מדי.
פסוק ו:וַיַּעַן־ה' אֶת־אִיּוֹב מִן סְעָרָה וַיֹּאמַר׃
פסוק ז:אֱזָר־נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ, חגור מתניך, הכן עצמך, אֶשְׁאָלְךָ על תופעות נוספות, וְהוֹדִיעֵנִי.
פסוק ח:הַאַף תָּפֵר, אתה טוען שאני מבטל את מִשְׁפָּטִי, כלומר שמשפטי אינו הוגן?! האם תַּרְשִׁיעֵנִי, אתה טעון שאני רשע לְמַעַן תִּצְדָּק?!
פסוק ט:אם חכם אתה וצודק יותר ממני, אולי גם כוחך ככוחי – וְאִם־זְרוֹעַ, כוח כּכוחו של האֵל יש לָךְ, וּבְקוֹל כָּמֹהוּ תַרְעֵם, תרעיש?!
פסוק י:עֲדֵה, קשט עצמך נָא בגָאוֹן וָגֹבַהּ, וְהוֹד וְהָדָר תִּלְבָּשׁ כמוני.
פסוק יא:הָפֵץ את עַבְרוֹת אַפֶּךָ, זעמך, וּרְאֵה כָל־גֵּאֶה וְהַשְׁפִּילֵהוּ.
פסוק יב:רְאֵה כָל־גֵּאֶה והַכְנִיעֵהוּ, וַהֲדֹךְ, כְּתוש רְשָׁעִים תַּחְתָּם.
פסוק יג:טָמְנֵם בֶּעָפָר יָחַד, את פְּנֵיהֶם חֲבֹשׁ, כסה, אסור בַּטָּמוּן, במקום נסתר.
פסוק יד:וְגַם־אֲנִי אוֹדֶךָּ, אודה בצדקתך, כִּי, אם תוֹשִׁעַ לְךָ יְמִינֶךָ. אם תוכל לעשות את אשר אני יכול לעשות בכוחך שלך. אלוקים לועג לאיוב המעמיד עצמו מולו, כאילו יש צד של דמיון בינו לבין יוצרו, ואומר לו: אדרבא, נהל אתה את העולם טוב יותר וגם אני אודה ואשבח אותך.
פסוק טו:אם לא תוכל לשלוט על הגאים שבבני אדם, לך נא אל יצורים אחרים: הִנֵּה־נָא בְהֵמוֹת, שֵׁם בהמה גדולה אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי עִמָּךְ, החולקת אתך את העולם, חָצִיר, עשב כַּבָּקָר יֹאכֵל, הוא יצור צמחוני.
פסוק טז:הִנֵּה־נָא כֹחוֹ בְמָתְנָיו, וְאוֹנוֹ, כוחו בִּשְׁרִירֵי בִטְנוֹ.
פסוק יז:כשיַחְפֹּץ, יחפוז, ימהר לנענע בזְנָבוֹ כְמוֹ־אָרֶז. זנבו האדיר ייראה כעץ ארז נע ברוח, גִּידֵי פַחֲדָו, אשכיו יְשֹׂרָגוּ, מסורגים ומסועפים כענפי עץ.
פסוק יח:עֲצָמָיו, עצמותיו דומות לאֲפִיקֵי, גושי נְחֻשָׁה, נחושת. גְּרָמָיו, עצמותיו כִּמְטִיל בַּרְזֶל.
פסוק יט:הוּא רֵאשִׁית, הראשון בחשיבותו בדַרְכֵי, בין היצורים שברא אֵל, או: הוא הבהמה הראשונה שברא ה'. הוא חסין מפני כל פגיעה של צייד או חיית טרף. רק הָעֹשׂוֹ, מי שעשה אותו יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ אליו להרגו.
פסוק כ:כִּי את בוּל, יבול ההָרִים יִשְׂאוּ ויביאו לוֹ, וְכָל־חַיַּת הַשָּׂדֶה יְשַׂחֲקוּ־שָׁם – במקום מרבצו. הוא אינו טורף ואינו פוגע בשום חיה.
פסוק כא:תַּחַת־צֶאֱלִים, עצי צאלה, או: שם כללי לעצים מצלים, או: צללים יִשְׁכָּב, בְּסֵתֶר קָנֶה וּבִצָּה.
פסוק כב:יְסֻכֻּהוּ, מסוככים עליו צֶאֱלִים ויהיו לו צִלְלוֹ, צלו. יְסֻבּוּהוּ, סובבים ומקיפים אותו עַרְבֵי־נָחַל.
פסוק כג:הֵן הוא כה גדול שיַעֲשֹׁק, בכוחו לבלוע נָהָר, וְלֹא יַחְפּוֹז, ייחפז, ימהר מחרדה כלשהי, שכן הוא אינו ירא משום יצור אחר. יִבְטַח, הוא ירגיש בטוח גם כִּי, כאשר יָגִיחַ, ימשוך את כל נהר היַרְדֵּן אֶל־פִּיהוּ.
פסוק כד:בְּעֵינָיו של הבהמות יִקָּחֶנּוּ – יבלע את הירדן כולו. בתשוקתו לשתות אותו הוא ישפיל את פניו ויגמע אותו עד אשר בְּמוֹקְשִׁים, באבני הנגף ובמכשולים שעל קרקעית הנהר יִנְקָב הבהמות את האָף של עצמו.
פסוק כה:מן הבהמות – החיה העצומה ביבשה, הוא עובר ללווייתן – החיה הגדולה שבים. תִּמְשֹׁךְ, האם תוכל למשוך לִוְיָתָן בְּאמצעות חַכָּה, וּבְאמצעות חֶבֶל תַּשְׁקִיעַ לְשֹׁנוֹ, תתפוס אותו באמצעות נעיצתו בלשונו?!
פסוק כו:הֲתָשִׂים אַגְמֹן, קרס כפוף בְּאַפּוֹ, וּבְחוֹחַ, קוץ תִּקֹּב, תנקב את לֶחֱיוֹ לשם לכידתו?!
פסוק כז:ואילו ניסית לדוג את הלווייתן העצום – האם היית מצפה שהוא יַרְבֶּה אֵלֶיךָ תַּחֲנוּנִים אִם, או יְדַבֵּר אֵלֶיךָ רַכּוֹת, בלשון רכה כדי להפציר בך שלא תבצע את זממך?!
פסוק כח:הֲיִכְרֹת בְּרִית עִמָּךְ כדי להינצל מאיומך ויסכים שתִּקָּחֶנּוּ לְעֶבֶד עוֹלָם?!
פסוק כט:הַתְשַׂחֶק־בּוֹ כּמו שמשחקים בצִּפּוֹר, וְתִקְשְׁרֶנּוּ לְנַעֲרוֹתֶיךָ, לילדיך כדי שיוכלו להשתעשע בו?!
פסוק ל:האם יִכְרוּ, יערכו סעודה עָלָיו חַבָּרִים, חכמים ומכשפים, או: חבורות סוחרים, ויֶחֱצוּהוּ, יחלקו את בשרו בֵּין כְּנַעֲנִים, סוחרים?!
פסוק לא:הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת, קוצים או יתדות דוקרות את עוֹרוֹ כדי לצוד אותו, וּבְצִלְצַל דָּגִים, כלי חד ללכידת הדג הגדול תדקור ברֹאשׁוֹ?!
פסוק לב:אילו ניסית לשִׂים־עָלָיו את כַּפֶּיךָ, אילו התאמצת ללכדו – זְכֹר, זכרהּ של מִלְחָמָה אַל־תּוֹסַף, לא היה ממשיך להתעורר בך, מחמת הטראומה שהייתה מותירה בך ההתגרות בו.