פסוק א:וישבתו שלשת האנשים האלה מענות את איוב, יפרש הטעם, כי הוא צדיק בעיניו, ולא כן בעיניהם, כי כן יגזרו שאין ייסורין בלי עון:
פסוק ב:ויחר אף אליהוא בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם, כבר פירשתי בתחלת הספר למה ייחס הכתוב האיש הזה והזכיר המשפחה הזאת, בעבור שהיא משפחת האיש היודע דרך אלהיו אשר היה שורש לאמונה. והנה האיש הזה אליהוא חרה אפו על איוב והיה בעיניו תועה, כמו שכתוב: באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים, וכן אמר: איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכל ומי גבר כאיוב, וארח לחברה עם פועלי און, וגמר הענין, וכן חרה אפו על החבירים כאשר ירשיעו אותו, כמו שאמרו
פסוק ג:בשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב, הנה זה ברור שהוא לא ירשיענו לאמר שהיה רשע וחוטא, ויצדיק אותו, אך לא יצדיקנו מאלהים לאמר כי האל יעות משפט, כי לא אמר באיוב חרה אפו על צדקו נפשו בלבד, רק על צדקו נפשו מאלהים, אמר שכולם שגו בדבר פקו פליליה. ועוד אמר ולא ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשיבנו, פירש בכאן שני דברים, אחד שאין דברי איוב ותלונותיו כלום כנגד הטעם שיפרש אליהוא, כי הוא טעם חדש מספיק [ זהו ולא ערך אלי מלין, והשני שלא יענה בהם] ולא על דרכם להרשיע אותו, רק יצדיק את איוב ויצדיק האלהים במשפטו, כאשר אמר: הן זאת לא צדקת אענך כי ירבה אלוה מאנוש, ופסוקים רבים אחרים. והנה זה תמה גדול במה תיקן השאלה הזאת שיהא צדיק ורע לו או רשע וטוב לו חוץ משתי דעות הללו, שיבואו התלאות על חטא קל או חמור במשפט וצדק כדברי החבירים, או שיהיה מקרה כדעת האפיקורסין שהיה דעת איוב נוטה לו או מתלונן עליו. ואם נאמר שיש ייסורין חוץ מן הסברות האלה כדי להרבות לו שכר וזכות, כבר באו בטענות החברים מן הטעמים ההם שסבל ענשו יוסיף לו זכות, כמו שהזכרנו, כי עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך, והיה ראשיתך מזער ואחריתך ישגא מאוד. ואם תאמר שזו טענה משובשת לפי שהזכיר גמול והסוף בעולם הזה, ויש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים לגמרי וילכו בלא חמדה, אבל היה להם להזכיר הגמול בעולם הנשמות או בעולם הבא, הנה לא ראינו שיזכיר אליהוא באלה דבר, ועוד כי זה איננו מתשובות הקושיא שהיה איוב מתלונן עליה, כי היה צדיק בעיניו בלא מכשול עון, אפילו השטן לא היה יכול למצוא תואנה ועלילה בפשע, והבורא יתברך יודע בו יותר מן הכל, והוא העיד ותסיתני בו לבלעו חנם, ומי ימצא עלילה אחרי העדות הזאת, ועל כן יאמר ולמה אמות בנפש מרה ולא אוכל בטובה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא ואזכה לשתי שלחנות, כי כבר זכו להם רבים, כי למה יריע האלהים לאוהביו על לא חמס בכפיהם. והנה אליהוא עצמו יאמר כי פועל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו, ואמר הן אל לא ירשיע ושדי לא יעוות משפט, כאשר אמר בלדד האל יעוות משפט ואם שדי יעוות צדק, הוא הענין והוא הלשון בעצמו. ועתה יחזור ממחלוקת ביניהם לדבר איוב שהיה צדיק גמור, ותראה שאיוב מעת אשר שמע דברי אליהוא לא ענה אותו דבר, והנה זה יורה כי היתה תשובה מחודשת לא כדברי החבירים, וקבל איוב דבריו והיו טענותיו מספיקות לשאלותיו, ולכן קבל עליו השתיקה, ואליהוא אמר לו אם יש מילין השיבני וגו', לאמר שאין לאיוב קושיא וטענה על תשובתו ולא יתיצב כלל כנגד דבריו.
פסוק ג:ועוד ראינו כי האל יתברך ויתעלה האשים החבירים על טענותיהם, ואמר כי יצטרכו לעולה שיכפר עליהם כי לא דברו נכונה, ולא האשים את אליהוא ולא הצריכו כפרה, גם זו ראיה שדבר כהוגן בטענתו המחודשת לא על דרך החבירים. ועוד תשוב ותראה כי החברים היו טענותיהם סברות הולידו אותם ממחשבותיהם כדי להצדיק האלהים, ולא תמצא בהם מי שיזכיר שיאמר "חכמה", זולתי שיאמר אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם, שסוף הרשעים להכרת, ואיוב יבקש החכמה מאין תמצא, כי לא ימצא בהם חכם, וגם אין אחד מהם מתנשא לאמר שהיו חכמים ממנו או שאמר לו שהיה מדבר מבלי חכמה ומבלי דעת, והנה אליהוא יאמר תמיד שכל דבריו בחכמה, החרש ואאלפך חכמה, וגבר חכם שומע לי, ומבזה החבירים שלא יחכמו ולא יבינו, ומחרף איוב תמיד, בבלי דעת מילין יכביר, לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכל, גם זו ראיה שטענתו מחודשת והיא בחכמה מקובלת מאנשי התורה והנבואה, ואילו ידע איוב ככה לא יתלונן ולא ידבר כלל. והנה לא ראיתי ביד המפרשים דבר הגון או טענה מספקת בדברי אליהוא, כאשר לא אשיא נפשי וסברתי בדבריהם, כי אין דברם נאות לפסוקים אשר במענה. ועתה אפרש אותם כאשר תמצא ידי, ואלוה יורני:
פסוק ו:צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן זחלתי ואירא, שמתי עצמי זוחל ונגרר תחת כפות רגליכם, מן זוחלי עפר, וכל הדבר הנגרר בארץ יקרא זוחל, וכן בלשון חכמים ז"ל המים הנגרים נקראים כן, שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין, אבן הזוחלת, המושכת מים תחת מקורם. ואחרים אמרו כי הוא ענין אימה ופחד, ויפרשו זוחלי עפר, בעבור שיירא וידחל אדם מהם, כאשר יקראו אימים, והוא הנכון אצלי במלת זחלתי, כי הוא כמו דחלתי בארמית כי יתחלפו תמיד, כאשר פירשתי בימי נזעכו, אך זוחלי עפר, יתכן כלשון הראשון שכתבתי:
פסוק יב:ועדיכם אתבונן, כמו האזינה עדי:
פסוק יג:פן תאמרו מצאנו חכמה, אמר כי אין מכם עונה לאמריו כלל, כי הוא יודע האמת שהוא צדיק, ואם כן למה יספה בלא משפט. ואם תאמרו מצאנו חכמה והאמת כדברינו שהוא רשע, בעבור שהרודף אותו הוא האלהים שלא יעוות משפט, ואיננו איש שיכזב ויהיו מעשיו שלא כהוגן, אין זה חכמה ומענה לאמריו:
פסוק יד:ולא ערך אלי מלין, כי אין בכל דבריו מערכת קושיא וטענה לנגדי, כי אנכי אעננו שלא כדבריכם ותסתלק קושיתו מעלי:
פסוק טו:העתיקו מהם מלים, הסירו מהם מלין ותשובות:
פסוק כא:ואל אדם לא אכנה, לא אקרא עוד לאיש לאמר לו, פלוני החכם או הזקן ענה דעתך קודם שאדבר, כי כבר נשאתי פניכם ולא תענו כהוגן:
פסוק כב:כי לא ידעתי אכנה, כי אחרי שאין בכם חכם לא ידעתי לקרוא לאיש בכנוי שאיננו ראוי לו:
פסוק כב:כמעט ישאני עושני, כמו ישאהו קדים וילך, כמעט ישאני אלוה אל בית מועדי אם אכנה עוד לאדם:
