(מענה אליהוא): ממשפחת רם. אברהם שנאמר האדם הגדול בענקים (יהושע י״ד:ט״ו) זה אברהם:
פסוק ב:
מאלהים. יותר מן המקום:
פסוק ג:
וירשיעו את איוב. זה אחד מן המקראות שתקנו סופרים את לשון הכתוב וירשיעו כלפי המקום בשתיקותם היה לו לכתוב אלא שכינה הכתוב וכן וימירו את כבודם בתבנית שור כבודי היה לו לכתוב אלא שכינה הכתוב וכן ואל אראה ברעתי (במדבר י״א:ט״ו-ט״ז) ברעת' היה לו לכתוב אלא שכינה הכתוב וכן הרבה מקומות בספרי ובמסורת הגדולה:
פסוק ד:
חכה. המתין:
פסוק ד:
כי זקנים המה ממנו לימים. האחרים לכן חדל לו עד ששתקו הם, (מענה אליהו):
פסוק ו:
זחלתי. יראתי:
פסוק ח:
אכן רוח היא באנוש. החכמה ולא ע"י ימים וזקנה אלא רוח המקום הוא:
פסוק יב:
ועדיכם אתבונן. התבוננתי בכם וראיתי כי אין מוכיח לאיוב:
פסוק יג:
פן תאמרו מצאנו חכמה. בשתיקותינו שלא להקניטו עוד כי אל ידפנו ולא איש. לא היה לכם למעט כבוד המקום בכך:
פסוק יד:
ולא ערך אלי מלין. קבלה היא או שלא ערך אלי מלין:
פסוק יד:
ובאמריכם לא אשיבנו. לא באותן אמרים שהשיבותם לו הייתי משיבו:
פסוק טו:
העתיקו. סרו מהן מלין:
פסוק יט:
הנה בטני. מלא רוח, דברים להשיב בתאוה:
פסוק יט:
כיין לא יפתח. כיין חדש שאינו נפתח והוא נופח ואף בתוך אובות חדשים ומבקעם:
פסוק יט:
אובות. נודות עשויין כקומת אדם גבוהים:
פסוק כא:
לא אכנה. לא אשנה דברי להחליפו לכבודו כמו שאמרתי למעלה וירשיעו את איוב זהו כינוי שמשנה את הדיבור בשביל כבודו ואף זאת לא אעשה כי בפה מלא אוכיחנו:
פסוק כב:
כמעט ישאני. יסלקני מן העולם ויש פותרים ישאני כמו ותשא הארץ מפניו (נחום א ה):