פסוק א:וישבתו כו'. כשאין למווכח טענה נגד חבירו אלא אחת נלאה לומר אותה פעמים רבות ובוש כי יאמר לו חבירו עד מתי השב תשיב לנו תשובה פעמים אין מספר והנה כן קרה לרעי איוב כי כל תשובתם עד כה לא היו רק שהוא צדיק בעיניו אבל לא בעיני המקום וכעת נלאו ושבתו מפאת היות ענות את איוב כי הוא צדיק בעיניו שבתו מהיות עדיין אומרים כן וזהו מענות את איוב כו':
פסוק ב: ויחר אף וכו'. הנה מהנראה כי טענת אליהוא שערבה לו לאיוב היא כי אם הוא צדיק נפשו היתה חייבת מהגלגול הראשון וזה יאמר באיוב חרה אפו על צדקו נפשו שחשב שגם נפשו היתה צדקת מצד עצמה שאם לא כן למה לקה גוף זה על מה שחטאה בראשון:
פסוק ג:ובשלשת רעיו חרה אפו על שעם שלא מצאו מענה לא שמו לב לומר אולי מצד נפשו הוא העונש ולא מצד איוב כי אם שוירשיעו את איוב עצמו שאמרו כי הוא בעצמו רשע או שעל ידי שלא מצאו מענה היה סיבה שהיה הוא מטיח דברים יותר באופן כי וירשיעו את איוב שעשו אותו רשע אז יותר:
פסוק ד:והנה אליהוא חכה עם היות עמו דברים מה להשיב וזה אמר בדברים כי זקנים כו' ועדיין היה ממתין אם היו משיבים דבר מה:
פסוק ה:אלא שוירא כו' ויען כו' אמרתי וכו' חשבתי כי החכמה תלויה בימים ושנים:
פסוק ח: אכן רוח וכו'. והוא כי לאדם השלם גם שלא יבצר מהיות בו נפש ורוח הנה הנשמה לא תמצא לאחד מני אלף כנודע מספר הזוהר. אמנם מלמעלה תשאב הנשמה מאתו ית' בינה ותשפע ברוח וז"א אכן רוח היא באנוש הוא תוך הגוף ונשמת שדי שאינה באנוש תבינם את הרוח ואת האנוש:
פסוק ט:ועל כן לא רבים יחכמו כו' כי לא לכל יש נשמה ואם יש להן אינה מגדר גדול והכוונה כי רעי איוב לא היה להם בקרבם רוח ולמעלה מהן נשמה תשפיע בהן או אם ישנם הם קלי הערך ומה גם כי לא מבני ישראל המה לכן אמרתי כו':
פסוק יא: הן הוחלתי לדבריכם מחכמה המקובלת שבידכם ואחר כך אזין עד תבונותיכם אשר הוצאתם מרוח מבינתכם בדרושים עד תחקרון מלין על פי חקירת שכלכם:
פסוק יב:אך הנה עדיכם אתבונן כי אינן רק דרושים סתם שהוא יתברך לא יעות משפט ומן הסתם שהוא חייב אך זה הוא דרך כלל אך הנה אין לאיוב בפרטות מוכיח כי הלא באומרו צדיק אני איך תוכיחוהו אם לא דרך כלל אם היית צדיק לא היית לוקה ומי יודע אם האמת אתו ויש טענה אחרת מיוחדת אליו וכן אין עונה אמריו מכם שלא תעשו כדרך המווכחים שאומר אמרת כך וכך זאת תשובתך אך אינני רואה עונה אמריו של איוב שום אחד מכם לענות בפרטות רק לשפוט מן הסתם דרך כלל:
פסוק יג:ופן תאמרו מצאנו חכמה כלומר הנה כל דבריך אלה הם על פי הנחתך שאמרת שאין בנו חכמה באומרו אמרתי ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה אכן כו' לא רבים יחכמו וכו' אך אנו נאמר כי מצאנו חכמה והשגנו האמת ולאו כל כמינך לומר כי אין לאיוב מוכיח וכו' כי גדולים אנחנו והשבנו כענין וכהלכה גם שאודה לכם עם כל זה במה שתאמרו לו כי רשע הוא ותדחו אותו בשתי ידים הנה הרעותם אשר עשיתם כי הלא אל היודע תעלומות ידפנו שיכול להדוף אותו ולומר רשע אתה אך לא איש ככם כי מי נתן לכם כח לומר לאיש רשע אתה כי אולי לא כן הוא ומשברים לבו כי אם להשיב לו על פי הנחתו:
פסוק יד:ואל תאמרו הלא גם אני מה אשיב אם לא תשובה זו לומר כי האל לא יעות משפט אך איוב הוא הבלתי ראוי לו הנה לא ערך אלי מלין להשיב עליהם ואף אם היה עורך בדבריכם לא אשיבנו לומר דבריכם ולחזקם יותר שנמצאתי משיב בדבריכם עצמם לא אשיבנו כי אם ענין אחר:
פסוק טו:(טו) תתו לא ענו וכו'. עד כה דבר עם רעיו עתה החל לדבר עם איוב עצמו ואמר מה שראית שחתו לא ענו עוד הוא כי לא היתה בידם קבלה מגדולים שקדמום כי אם שהעתיקו מהם מלים:
פסוק טז:(טז) ועל כן והוחלתי כי לא ידברו ועמדו לא ענו עוד כי לא היה להם יותר ואם אומר לא הוא כאמרם הייתם לא שפירושו הבל ואפס יאמר והוחלתי כי הבל ידברו אך הם קנו דעת כי עמדו לא ענו עוד:
פסוק יז:(יז) אך אני יש לי משלי שאענה אף אני חלקי שקבלתי וגם אחזה דעי משכלי שהוא דעי אף אני שאף אני מסכים עם אשר מסרו בידי:
פסוק יח:(יח) כי מלתי מלים כו'. אמר הנה עד כה כאשר מלאתי מלין על איזה ענין שהיה לא הייתי מעכב המלין בבטני כי אם מיד הציקתני רוח בטני:
פסוק יט:(יט) אך עתה הנה בטני כיין לא יפתח שכאשר הושם התירוש בחבית או בנודות לא נפתחו ימים רבים וגם האובות היו חדשים שלא הורגל היות יין בהם שהן קלים להתבקע במעט רתיחת היין נמצאו שני דברים א' שהיין לא נפתח כלל שעל כן מעלה רתיחה גדולה וגם האובות קלים להתבקע כן אנכי כי מאז התחלתי לשמוע הויכוח מלאתי מלין ולא פתחתי פי על כן הם רותחין בקרבי ואני בלתי יכול לסבול הרבה שאדמה לאובות חדשים כי צעיר אני לימים ורתיחת הדם מעכבת מלהאריך אפי:
פסוק כ:(כ) ועל כן אדברה וירוח לי כו'. והוא כי הנה בפתחי לדבר אחר היות מלי עצורים זה כמה רותחין בבטני באמור לא יבצר מהיות צד התלהבות ומה גם אחר שבכולם חרה אפו על כן אמר אינני חפץ לענות על ענין איוב מיד פן יהיה דברי כאש אך תחלה אדברה דברים אחרים כהקדמה אל הענין שעל ידי כן ירוח לי ואנוח מרוגזי והם תשעה פסוקים עד פסוק אך אמרת באזני כו' ואחר שירוח לי אפתח שפתי ואענה בענין כלומר שעל ידי כן אפתח שפתי ואענה שאם לא על ידי הקדמת דברים תחלה לא הייתי מתייחס לעונה כי אם למריב וזהו אפתח שפתי ואענה:
פסוק כא:(כא) אל נא כו'. ידבר כנגד רעי איוב ועליהם אמר אל נא אשא פני איש ועל איוב כי מישראל הוא אמר ואל אדם כי ישראל קרויים אדם לא אכנה והוא כי למעלה כתבנו כי כשהיה אחד מחביריו חפץ לאמר עליו דברים קשים הרבה היה מכנה אומר בלשון כאומר למי שאינו לנוכח ולענין כזה נאמר בגמרא כנה שהוא כלשון זה ובזה יאמר ואל אדם לא אכנה כלומר ולא תחוש אם אדבר דברי קושי אליך בלשון לנוכח כי ואל אדם לא אכנה:
פסוק כב:(כב) ואמר מה שאמרתי ואל אדם לא אכנה הוא כי לא ידעתי אכנה שכל כך זר אצלי לדבר שלא לנוכח בהיות כונתי על מי שאדבר עמו שאפילו אם ארצה לעשות לא אדע לעשותו כאלו תחסר ממני ידיעת עשוהו ועל מאי דפתח ביה שאמר לא אשא פני איש אמר הטעם שהוא כמעט ישאני עושני מן העולם שעל שאשא פנים ישאני מדה כנגד מדה:
