פסוק א:ברית כרתי לעיני. שלא להסתכל באשת איש:
פסוק א:ומה אתבונן על בתולה. מה לי להתבונן בה כך היתה חסידותי שלא לתת עין אפילו בפנויה שמא לאחר ימים תנשא ונמצאתי כרוך אחריה כך מפורש באבות דרבי נתן:
פסוק ב:ומה חלק וגו'. שגמלני כך:
פסוק ג:הלא איד לעול. לו ראוי ולא לי:
פסוק ג:ונכר. דוגמת ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו (עובדיה א):
פסוק ד:וכל צעדי יספור. ורואה אם הלכתי עם שוא:
פסוק ה:ותחש. ותמהר כמו אחישנה (ישעיה ס) כי גז חיש (תלים צ):
פסוק ז:מאום. הוא מום דבר שמץ ואל"ף זו כתובה ולא קריא במסורת הגדולה והוא מגזירת לא תאסיפון אם זו עשיתי הייתי ראוי לבא עלי קלל' זו:
פסוק ח:אזרעה ואחר יאכל וצאצאי ישורשו. יעקרו השרשין:
פסוק ט:ועל פתח רעי ארבתי. לאשתו ישיב לי גמולי:
פסוק י:תטחן לאחר אשתי. רבותינו פירשוהו לשון תשמיש כמו ויהי טוחן בבית האסורין (שופטים טז כא):
פסוק יא:כי היא. זימה וירא הייתי אם עשיתי שהוא עון פלילי, עון שמשפט יסורין ראויין לבא על ידו:
פסוק יב:ובכל תבואתי תשרש. האש הזאת לכן נמנעתי מעשות כשהוא מדבר בל' עיקור אומר תשרש ובל' שרש אומר תשרש וכן ישורשו ל' עיקור ישרשו ל' שרש:
פסוק יד:ומה אעשה וגו'. זאת נתתי אל לבי וכי יפקוד את דרכי מה אשיבנו:
פסוק טו:ויכוננו ברחם. אני בבטן אמי והוא בבטן אמו הכיננו יוצר א':
פסוק טז:אכלה. שלא מלאתי תאותה שהוא כליון עינים המתאוה ואינו מגיע קרוי כליון עינים:
פסוק יח:כי מנעורי גדלני. הכשרון הזה כאב המגדלני והמלמדני כן למדנו יושר לבי מנעורי:
פסוק יח:ומבטן אמי אנחנה. למדה זו:
פסוק כב:משכמה. הוא רחב הכתף:
פסוק כב:מקנה. הוא עצם העליון העגול כקנה ועל שהוא עגול כקנה קורא אותו כן:
פסוק כג:כי פחד אלי וגו'. פחד היה בעיני אידו שהוא מביא על הרשעים לכן חדלתי מעשות:
פסוק כד:כסלי. כמו אשר יקוט כסלו (לעיל ח) תקותי ומחשבתי וע"י שכליות על הכסלי' הם והכליות יועצות נקראת המחשבה כסל:
פסוק כד:ולכתם. קבוצות זהב ואוצרות:
פסוק כד:אמרתי מבטחי. להתחזק בהם על העניים:
פסוק כה:אם אשמח כי רב חילי. לא הייתי נוהג שמחה בפני העניים בעשרי שלא להקניאם בי:
פסוק כו:אם אראה אור כי יהל. חמה בתקופת גבורתה והילה:
פסוק כו:וירח יקר הולך. מגיה והולך כמו אור יקרות (זכריה י״ד:ו׳) כיקר כרים (תלים לז):
פסוק כז:ויפת בסתר לבי. לשמש ולירח לאמר אלוהות הם כקצת עובדי כוכבים הנדחים (ועובדים) לכל צבא השמים:
פסוק ל:ולא נתתי לחטוא חכי. להקניט שונאי ולתובעו ממון שאין לי עליו כדי להשביעו ולשאול באלה נפשו של שונאי:
פסוק לא:לא נשבע. מתוך שנאה שהיו שונאים אותי על שהייתי מטריחם בהכנסת אורחים:
פסוק לב:לארח. לא היה דלתות ביתי פנימיים ומוקפין בית שער מבחוץ או מוסבין בקרני זוית להשבית את האורחים מלבא אלא פתוחין לאם דרך לבוא כל הבא:
פסוק לד:כי אערוץ. מתחילה הייתי מכניע המון רבה של רשעים ועתה אף בין כשדיים זה העם לא היה (ישעיהו כ״ג:י״ג):
פסוק לה:הן תוי שדי יענני. ולואי שיעיד עלי המקום בדין כמ"ש עלי כי אין כמוהו בארץ תם וישר וירא אלהים (לעיל א) גם משה שכתב ספרו וספרי יעיד עלי, (ד"א) כן היה איוב אומר תנה לתוות אותי ואת כושרי:
פסוק לה:שדי יענני. לבקשה זאת:
פסוק לה:וספר כתב איש ריבי. יכתוב גם הוא ספרו להתווכח עמי:
פסוק לו:אשאנו. לכתוב את ספרי:
פסוק לו:אענדנו. אקשרנו לספר עטרות לי:
פסוק לז:מספר צעדי אגידנו. לאותו האיש:
פסוק לח:אם עלי אדמתי תזעק. על לקט שכחה ופאה ומעשרות שלא הוצאתי מעשרות כראוי:
פסוק לח:ויחד תלמיה יבכיון. שחרשתי בשור ובחמור יחדיו:
פסוק לט:בלי כסף. לשכור שכירים ולעשקם ד"א זה מעשר שני דכתיב וצרת הכסף בידך (דברים י״ד:כ״ה):
פסוק לט:ונפש בעליה. אריס העובד בה:
פסוק מ:באשה. (דבר מבאיש) כמו באושים (ישעיה ה) ואם לא עשיתי כן תחת חטה יצא חוח (תנא רבי אושעיא למדתך תורה דרך ארץ שדה שמעלה חוחים יפה לזורעה חטים, שמעלה באושים יפה לזורעה שעורים כ"ה בילקוט) ומה טעם תחת חטה יצא חוח:
פסוק מ:תמו וגו'. עד כאן הוא חוזר ומתנבא כמה נבואות ואת אומר תמו דברי איוב אלא כך אומר איוב אם לא עשיתי כן יתמו דברי איוב ואל יהי פתחון פה לומר לפניך בערתי הקדש (דברים כ) כך ראיתי בפסיקת' בפרשת עשר תעשר (שם יד) מפורש כן מן הפסוקים האלו: