א וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃ ב מֶה־עָזַ֥רְתָּ לְלֹא־כֹ֑חַ ה֝וֹשַׁ֗עְתָּ זְר֣וֹעַ לֹא־עֹֽז׃ ג מַה־יָּ֭עַצְתָּ לְלֹ֣א חָכְמָ֑ה וְ֝תוּשִׁיָּ֗ה לָרֹ֥ב הוֹדָֽעְתָּ׃ ד אֶת־מִ֭י הִגַּ֣דְתָּ מִלִּ֑ין וְנִשְׁמַת־מִ֝י יָצְאָ֥ה מִמֶּֽךָּ׃ ה הָרְפָאִ֥ים יְחוֹלָ֑לוּ מִתַּ֥חַת מַ֝֗יִם וְשֹׁכְנֵיהֶֽם׃ ו עָר֣וֹם שְׁא֣וֹל נֶגְדּ֑וֹ וְאֵ֥ין כְּ֝ס֗וּת לָֽאֲבַדּֽוֹן׃ ז נֹטֶ֣ה צָפ֣וֹן עַל־תֹּ֑הוּ תֹּ֥לֶה אֶ֝֗רֶץ עַל־בְּלִי־מָֽה׃ ח צֹרֵֽר־מַ֥יִם בְּעָבָ֑יו וְלֹא־נִבְקַ֖ע עָנָ֣ן תַּחְתָּֽם׃ ט מְאַחֵ֥ז פְּנֵי־כִסֵּ֑ה פַּרְשֵׁ֖ז עָלָ֣יו עֲנָנֽוֹ׃ י חֹֽק־חָ֭ג עַל־פְּנֵי־מָ֑יִם עַד־תַּכְלִ֖ית א֣וֹר עִם־חֹֽשֶׁךְ׃ יא עַמּוּדֵ֣י שָׁמַ֣יִם יְרוֹפָ֑פוּ וְ֝יִתְמְה֗וּ מִגַּעֲרָתֽוֹ׃ יב בְּ֭כֹחוֹ רָגַ֣ע הַיָּ֑ם ובתובנתו (וּ֝בִתְבוּנָת֗וֹ) מָ֣חַץ רָֽהַב׃ יג בְּ֭רוּחוֹ שָׁמַ֣יִם שִׁפְרָ֑ה חֹֽלֲלָ֥ה יָ֝ד֗וֹ נָחָ֥שׁ בָּרִֽיחַ׃ יד הֶן־אֵ֤לֶּה ׀ קְצ֬וֹת דרכו (דְּרָכָ֗יו) וּמַה־שֵּׁ֣מֶץ דָּ֭בָר נִשְׁמַע־בּ֑וֹ וְרַ֥עַם גבורתו (גְּ֝בוּרוֹתָ֗יו) מִ֣י יִתְבּוֹנָֽן׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רש"י

רש״י

פסוק ד:
(מענה איוב):
ונשמת מי יצאה ממך. מי שם בך הרוח הזה שיצא מפיך מי לא ידע זאת:
פסוק ה:
הרפאים. גיהנם המרפה את הבריות:
פסוק ה:
יחוללו. שבעה חללים שלו:
פסוק ה:
מתחת מים ושוכניהם. בעמקי עמקים, וגם הוא:
פסוק ו:
ערום שאול נגדו. לדעת ולראות את כל מה שבתוכו:
פסוק ז:
על בלימה. אין כלום ביסוד כי הם עומדים באויר על חוזק זרועותיו של הקב"ה ודונש פי' בלימה מישור כמו (תהלים לב) במתג ורסן עדיו לבלום (כך ראיתי סא"א):
פסוק ח:
ולא נבקע ענן. מעול' שיפלו מימיו ביחד:
פסוק ח:
תחתם. תחת המים:
פסוק ט:
מאחז. במחיצות פני כסא הכבוד כולו כגון ישת חשך סתרו (שם יח):
פסוק ט:
ופרשז. על הכסא עננו כמו ודמות על ראשי החיות רקיע (יחזקאל א׳:כ״ב):
פסוק י:
חוק חג. קומפ"ש בלע"ז לשון ובמחוג' יתארהו (ישעיהו מ״ד:י״ג) סיבבו בחול להיות לו (החול) חוק גבול עולם ולא יעבור הים אותו חוג עד שיכלה אור וחשך:
פסוק יא:
ירופפו. כשבראם והקרישם היו רופפים וגער בהם ועמדו ביובש ובחוזק:
פסוק יא:
ויתמהו. תוהה ועולה (ס"א כאדם תוהה ועומד) במקום אחד:
פסוק יב:
רגע הים. כמו עורי רגע (לעיל ז) נקמט קמטים קמטים נעשו (כך כשאמר יקוו המים נאספו מפשיטתן ונקמטו קמטים קמטים) עד שנקוו למקום אחד המוכן להם:
פסוק יב:
מחץ רהב. מצריים קרויין רהבים:
פסוק יג:
ברוחו שמים שפרה. בדבריו וברוח פיו איהל כמו ונטה אהל שפרירו (ירמיה מב):
פסוק יג:
חוללה ידו. את פרעה הנקרא נחש בריח (ישעיהו כ״ז:א׳) לשון חיל וצרה וכן במקום אחר הלא זאת היא המחצבת רהב מחוללת תנין (שם נא), ל"א יסדה ידו את לויתן כמו גבעות חוללתי (משלי ח):
פסוק יד:
קצות דרכיו. קלות ומועטות לפי שאר גדולות שבו:
פסוק יד:
ומה שמץ דבר נשמע בו. מה רמז דבר אדם יכול להבין מפעלותיו ד"א שמץ כמו לשמצה לגנות: