פסוק ב:מה עזרת ללא כח, יאמר כי דבריו לא לעזר ולא להועיל לאיוב, ולא לשאר בני אדם הבאים לחקור את הענין הזה, ואין להם כח לבוא בסודו, כי האומר כי משפט האדם מקרה הוא, היה לו מרוב גדולת האל, יאמר כן בעבור כי האדם פחות אצלו מהשית אליו לבו:
פסוק ד:את מי הגדת מלין, שלא ידעם, כי הכל יודעים שהאלהים נשגב ונעלה מאין חקר לגדולתו:
פסוק ד:ונשמת מי יצאה ממך, איזה מבני אדם שנשמתו ורוחו משתוממים על הדבר הזה, השבות להם נשמתם והחייתם בדבריך, כי הודעתם הדרך אשר ילכו בה ויאמינו וישכילו, המשתומם על דבר נהיתה עליו רוחו ונשמתו, כענין ונשמה לא נשארה בי וכאשר יבשרהו אדם בשורה טובה החיית אותו, כענין ותחי רוח יעקב, להחיות רוח שפלים:
פסוק ה:הרפאים יחוללו, הה"א לתימה, והוא קשור עם ונשמת מי יצאה ממך, האם רפאים יחוללו בדבריך שהם מתחת המים. ושוכניהם, ושוכני האדמה, אין בחיים ואין במתים מי שהועילו לו דבריך כלל:
פסוק ו:ערום שאול נגדו, מפני שדבר ברשעים אשר בשאול, החל הוא לספר בשבח האל מענין השאול, ואמר כי הוא ערום נגדו לדעת מה שבתוכו ולפשוט אותם שם, כי אין חשך ואין צלמות בשאול, ואין כסות באבדון להסתר ולהתכסות שם ממנו. והחכם ראב"ע ז"ל פירש הרפאים יחוללו, אפילו הרפאים שהם מתים יחוללם האל מתחת מים ושוכני האדמה, והמשל גרגרי הזרע המתים תחת העפר. והענין כי בשאול שהוא בית סתר יעשה חפצו. ואיננו נכון בטעם, כי אין מדרך הספר הזה לקרוא הרפאים בשם הידיעה:
פסוק ז:נטה צפון, שהוא מקום היישוב, על תהו. ותולה ארץ על בלימה, כי היא תלויה באמצע הגלגלים ולא תסמוך על דבר, וכן המים שהם נקווים ונגרים צרורים בעביו, שאם לא יצרר בהם דבר נפלאות כחו אינם נבקעים ואין טיפה יורדת מהם, עד עת בא דברו וישלחם על פני חוצות:
פסוק ט:מאחז פני כסה, השמים יקראו כסא, כדרך השמים כסאי, יאמר כי האל מקרה פני השמים כקירות לבית, מלשון ויאחז את הבית. ותרגום וטלל ית ביתא, וכן לכסא מאחזים. ויש מפרשים מאחז פני כסא, כי פעמים שאוחז פני הרקיע מהמטיר על הארץ מטר, ופעמים פורש עליו ענן להוריד הגשם בעתו. ודעת כולם כי זי"ן פרשז נוסף. והתרגום פירש כסא כמשמעו והוא כסא הכבוד, אמר: מאחז באמיטתא דמן כורסיה מן בגלל דלא יחמוניה מלאכיא פרס היך פרגודא עלוהי עננא יקריה. דבר הכתוב בשבח המטר ובשבח ענני הכבוד:
פסוק י:חוק חי על פני מים, יאמר כי שם גבול לים, חק עולם ולא יעברנהו:
פסוק י:עד תכלית אור עם חשך, כל ימי הארץ לעולם:
פסוק יא:עמודי שמים ירופפו, יהיו רפות מתנועעות, מלשון חכמינו ז"ל הלכה רופפת, יאמר כי המים שהם מתנועעים בתולדותם, לא יעברו החוק שגזר האל עליהם, ועמודי שמים שהם קיימים יתנועעו ויהיו כאדם התמה ואינו יודע אנה ילך כשיגער בהם, והוא רמז לעת הרעם:
פסוק יב:בכחו רגע הים, כמו רוגע הים ויהמו גליו, והוא ענין בקיעה כלשון עורי רגע וימאס. יאמר כי הים לא יעבור חוקו, וכשירצה יבקענו וישימנו לחרבה:
פסוק יב:ובתבונתו מחץ רהב, הים, והם הדגים אשר בתוכו הגדולים, כדרך אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים.
פסוק יג:ברוחו שמים שפרה, שיפר ותיקן להעביר מעליהם הענן הנזכר ולהשקט הים, כי בהיות השמים זכים תשקוט הים, ואז תחולל ידו נחש בריח, אשר בים, והוא רמז לתנין הגדול שהוא כמו בריח בחוזק ובגודל. חוללה, כמו רב מחולל כל, הרפאים יחוללו, ענין יצירה, וכן אמר התרגום: ברוח פומיה אפי שמיא אשתבהרו ברת ידיה לויתן דמתיל לחויא טריק. ויתכן לפרש חוללה ידו, ענין חיל וצער, וידו יורה כן, כענין הלא את היא המחצבת רחב מחוללת תנין, ושבח האל בהשקיט השמים והחריב הים והכות את כל אשר בתוכו והפכו. אבל בברייתא דשמואל של סוד העבור אמרו נחש בריח, בעבור שהוא כמו מעוות, והוא מבריה מן הקצה אל הקצה:
פסוק יד:הן אלה קצות דרכיו, מעט מדרכי גדולתו וכחו:
פסוק יד:ומה, הוא, שמץ דבר הנשמע בו, כי כל מה שנודע ונשמע ממנו הוא שמץ דבר, כלומר מעט מזער, כנגד הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד. שמץ דבר, כמו ותקח אזני שמץ מנהו, עניינם קצת הדבר ומיעוטו. ואולי הוא כמו לשמצה בקמיהם, יאמר כי פרעוה אהרן כשידברו בהם קמיהם אפילו מעט מן החטא הגדול שעשו, או למעט כבודם ולחסר מעלתם בפני קמיהם, רק ענין מיעוט וחסרון הוא. והתרגום אמר דאיתמצי, פתר אותו מלשון מיץ חלב, והשי"ן במקום אשר, כשי"ן שאתה מדבר עמי:
פסוק יד:ורעם גבורותיו, כענין רעם שרים ותרועה, יאמר שגבורותיו הנושאות קול לגדלם ולרובם, מי יתבונן בכולם:
