א וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃ ב מֶה־עָזַ֥רְתָּ לְלֹא־כֹ֑חַ ה֝וֹשַׁ֗עְתָּ זְר֣וֹעַ לֹא־עֹֽז׃ ג מַה־יָּ֭עַצְתָּ לְלֹ֣א חָכְמָ֑ה וְ֝תוּשִׁיָּ֗ה לָרֹ֥ב הוֹדָֽעְתָּ׃ ד אֶת־מִ֭י הִגַּ֣דְתָּ מִלִּ֑ין וְנִשְׁמַת־מִ֝י יָצְאָ֥ה מִמֶּֽךָּ׃ ה הָרְפָאִ֥ים יְחוֹלָ֑לוּ מִתַּ֥חַת מַ֝֗יִם וְשֹׁכְנֵיהֶֽם׃ ו עָר֣וֹם שְׁא֣וֹל נֶגְדּ֑וֹ וְאֵ֥ין כְּ֝ס֗וּת לָֽאֲבַדּֽוֹן׃ ז נֹטֶ֣ה צָפ֣וֹן עַל־תֹּ֑הוּ תֹּ֥לֶה אֶ֝֗רֶץ עַל־בְּלִי־מָֽה׃ ח צֹרֵֽר־מַ֥יִם בְּעָבָ֑יו וְלֹא־נִבְקַ֖ע עָנָ֣ן תַּחְתָּֽם׃ ט מְאַחֵ֥ז פְּנֵי־כִסֵּ֑ה פַּרְשֵׁ֖ז עָלָ֣יו עֲנָנֽוֹ׃ י חֹֽק־חָ֭ג עַל־פְּנֵי־מָ֑יִם עַד־תַּכְלִ֖ית א֣וֹר עִם־חֹֽשֶׁךְ׃ יא עַמּוּדֵ֣י שָׁמַ֣יִם יְרוֹפָ֑פוּ וְ֝יִתְמְה֗וּ מִגַּעֲרָתֽוֹ׃ יב בְּ֭כֹחוֹ רָגַ֣ע הַיָּ֑ם ובתובנתו (וּ֝בִתְבוּנָת֗וֹ) מָ֣חַץ רָֽהַב׃ יג בְּ֭רוּחוֹ שָׁמַ֣יִם שִׁפְרָ֑ה חֹֽלֲלָ֥ה יָ֝ד֗וֹ נָחָ֥שׁ בָּרִֽיחַ׃ יד הֶן־אֵ֤לֶּה ׀ קְצ֬וֹת דרכו (דְּרָכָ֗יו) וּמַה־שֵּׁ֣מֶץ דָּ֭בָר נִשְׁמַע־בּ֑וֹ וְרַ֥עַם גבורתו (גְּ֝בוּרוֹתָ֗יו) מִ֣י יִתְבּוֹנָֽן׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מלבי"ם באור המילות

מלבי"ם

פסוק ב:
עזרת, הושעת. העוזר עוזר במקצת, והמושיע יעשה את הכל.
פסוק ב:
ולא כח, חסר הכח הפנימי וצריך עוזר.
פסוק ב:
וזרוע לא עז, מציין שחסר גם הזרוע שבו יפעול, ואין די בעזר וצריך מושיע, ומוסיף ששטה שלי שלא לבד שלא היה לה כח פנימי כי גם לא היה לה עז, הושעת אותה:
פסוק ג:
יעצת, ותושיה. כבר התבאר שהתושיה היא אחרי העצה, שהוא הוצאת העצה אל היש:
פסוק ה:
הרפאים. יקראו המתים שירדו לקבר ונתרופף הרכבת גופם ע"י הרקבון, גם נקראו כן הענקים, על פי משלי הקדמונים שהנפילים הראשונים שנפלו מן השמים שוכנים בשאול ובתהום רבה, יחוללו, מענין לידה, כמו ותחולל ארץ ותבל, ולפי' הב' הוא מענין חללים שוכבי קבר:
פסוק ו:
שאול, אבדון. השאול מציין את הקבר, ואבדון מציין בליית הגופים שע"י יאבדו מן המציאות, הערום יצוייר שיתכסה, ואין כסות מציין שאין כסות במציאות, וזה לאבדון, שאחרי אבדו לא ילבש כסות אחר ולא תחול צורה אחרת בחומר:
פסוק ז:
בלימה. מענין עדיו לבלום, חסימת המים בל יצאו לכסות הארץ:
פסוק ח:
בעבים, ענן. העב עב מן הענן (ישעיה מ"ד כ"ב) ומוסיף שגם הענן הקל שתחת העבים לא נבקע להוציא מימיו:
פסוק ט:
מאחז, כמו ויאחוז את הבית (מ"א ו' י') מענין ציפוי.
פסוק ט:
פרשז. מענין פרישה והז' נוסף, וחז"ל פי' פרש זיו, כמו חדש זיו, או זיו כבודה שהוא מענין זיו לדעת המפרשים, שפרש זיו עננו:
פסוק י:
חק, חג, חק הטבעי הסובב במחוגה ועיגול במקום שיכלה האור והחשך ויגיעו לתכליתם:
פסוק יב:
רגע. מענין מרגוע ומנוחה, וכן רוגע הים והמו גליו לפי פרושי, רהב, גאות המים כמו אתה מושל בגאות הים:
פסוק יג:
שפרה. כמו אף נחלת שפרה, שיטהר השמים מן העננים, וייפה אותם.
פסוק יג:
חוללה, כמו מחצבת רהב מחוללת תנין וכן אמר פה מחץ רהב חולל נחש בריח: