פסוק ב:גם היום מרי שיחי, גם במענה הזה לא יחדש דברים אחרים, כי כעס על שחשדוהו ברע לבריות ורע לשמים, ולא יענה להם, רק ירצה להתווכח עם האל יתברך על צדקתו וישרו ועל חטאת הרשעים, והם שתי קושיות אשר בלבו:
פסוק ב:גם היום, שדברתם הרבה, אין לי ניחום בדבריכם, ושיחי עמכם במרירות, וידי כבדה, מעשות דבר, על אנחתי, אשר היא גדולה. יאמר כי שיחו במרירות ומעשיו בכבידות, ולא יוכל לשאת ידו, אף כי עצמו. והמפרשים אמרו כי ידי מכתי, והענין שמכתו יותר כבדה וגדולה מאנחתו, כי לא יתאנח לפי גודל מכאובו. וכן דעת התרגום אמר לחוד יומא מריר מימרי מחתי תקפת על תוכחתי:
פסוק ג:מי יתן ידעתי ואמצאהו, לאלוה אשר הזכרת אליפז כי אשא אל אלוה פני:
פסוק ג:אבוא עד תכונתו, המקום אשר יכין כסאו לשפוט את כל הגוים, ושם
פסוק ד:אערכה לפניו, משפטי, ופי אמלא תוכחות, על רשע וטוב לו, וצדיק ורע לו:
פסוק ה:אדעה מלים יענני, הוא בעצמו:
פסוק ה:ואבינה מה יאמר לי, כי לא ידעתי ולא אבין מה תענו ומה תאמרו אתם, כי אין בפיכם נכונה,
פסוק ו:האם מאשר כחו גדול מכחי יריב עמדי, להראות גבורתו:
פסוק ו:לא, יעשה ככה. אך הוא ישים בי, שם, במקום המשפט לפניו, אדם ישר שאהיה נוכח עמו, כדי שלא איראנו, ואז אפלט נפשי לעד משופטי, כי הישר יזכני באמת בשומעו תוכחתי:
פסוק ו:ישים בי, כענין ישים עלי, בי, כאומר ישים במעשי שופט לשפוט ביושר, או דרך הלשון ככה, כמו הבהמה אשר אני רוכב בה, כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו. ועל דעת רבותינו ז"ל כן הלשון בנשפט, וכן בשופט, ונתן בפלילים, ונתן על פיהם. ובדברי חכמים ז"ל ומשלם בבית דין, יוצאה בדיינין. והחכם רבי אברהם ן' עזרא ז"ל פירש לא אך הוא ישים, כמו וישימו וישכילו, כלומר אין מי שיבין וישים לבו כי הרשעתי, אך הוא לבדו. והנכון שנאמר לא יעשה כן לריב עמדי בכחו הגדול, אך הוא ישים בי לבו אם חטאתי לו, כי שם במקום המשפט אהיה ישר, ושם יהיה מפעלי נוכח ונגלה עמו, ואפלטה, נפשי, לנצח מיד שופטי:
פסוק ח:הן קדם אהלוך ואיננו, יחזור לראש התלונה, מי יתן ידעתי ואמצאהו, כי אני הולך קדם ואיננו שם:
פסוק ח:ואחור ולא אבין לו, שהוא שם, כי נשגב ממקום, והוא ברא פאת צפון ולא אחזנו שם, והוא יעטוף ויכסה הדרום על תהו, ולא אראנו שם:
פסוק י:כי ידע דרך עמדי, על כן אני רוצה להתווכח עמו, כי הוא היודע ועד דרכי ומעשי: ואם בחנני כזהב, אצא טהור: כי
פסוק יא:באשורו אחזה רגלי, ללכת בה:
פסוק יב:מצות שפתיו, אשמור:
פסוק יב:ולא אמיש, מהם יותר מלחם חוקי הצריך לי תמיד:
פסוק יב:צפנתי אמרי פיו, בלבי, ושמרתי אותם לעשותם כל היום:
פסוק יג:והוא באחד, יחיד בעולמו:
פסוק יג:ומי ישיבנו, דבר שלא יעשה כרצונו, וכל אשר אוותה נפשו יעשה מיד, כי אין מי שיעכב על ידו. וכן אמר התרגום: והוא יחידי ומי יתיביניה ונפשיה רגגת ועבדת:
פסוק יג:והוא באחד, כענין ה' בם סיני בקודש, ירמזו שאין עולמו מקומו, זהו פשוטו, רק בפנימיות המלה הזאת נרמז, כי איוב היה חכם ומקובל יודע סוד האלהות והייחוד יתברך:
פסוק יד:כי ישלים חקי, קשור עם הפסוקים הנזכרים, באשורו אחזה רגלי, מצות שפתיו ולא אמיש, כל זה אעשה בעבור החסד והטוב אשר גמלני מנעורי, כי יעשה משלם חקי ויספיק כל צרכי:
פסוק יד:וכהנה רבות עמו, טובות גדולות שגמלני ביצירתי ושמירת נפשי, כאשר ביאר בפסוק הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני, וגמר הענין,
פסוק טו:על כן מפניו אבהל, כאשר יזיק לי:
פסוק טו:אתבונן, בטובו הגדול ואפחד ממנו, פן יהיה בי עון שהענישני עליו. והתרגום אמר: ארום ישלים היך בקדמיתא גזרתי ודכמתהון סגיאין עמיה. יפרש כן: כי נפשו אוותה ויעש בי כרצונו, וימלא החוק שגזר עלי, להיות נידן תמיד בייסורין, וכהנה רבות עמו, לעשות לאחרים כרצונו:
פסוק טז:ואל הרך לבי, והבהילני כי לא הכרית אותי טרם בוא החושך הזה אשר אני בתוכו, והיה מכסה מפני אופל גדול אשר נפל עלי ביום, כדרך למה יתן לעמל אור.
