וַיַּעַן אִיּוֹב לאליפז (פרק כ"ג)

שתי תשובות ענה איוב לאליפז, האחת בפרקנו והשנייה בפרק הבא. נבאר במאמר זה את הראשונה.

אשר תאמר שלא יחוייב היות הקב"ה מצטדק לפניו, אחר שאין לו תועלת מן מעשיו (של האדם), רק לי הבחירה להרע או להטיב לנפשי, אם כן למה יד ה' נגעה בי לייסרני כלל? אם הרעותי אוי לנפשי!

מזה תצטרך לומר כי ה' חפץ דכאי, למען הדריכני בדרך מוסר להישיר דרכי. אם כן על זה מְרִ֣י שִׂחִ֑י, אמרר בבכי, למה בחרון אף יריב עמדי, הלא בנקל יוכל לייסרני, אם רק דיבור קל ידבר עמי ויורני, אז כזהב אצא ואשמור כל חוקו, אף למעלה משכלי, ואז תהיה לי יראת הרוממות. ולא שהוא ירך לבי להיות בי יראת עונש, כי העובד מפחד לא יראה אור, ובחושך יכוסה וביגון יבולע. אבל העובד מאהבה על ידי מוסר השכל הוא אור גדול ודבוק בא-להים. 

גַּם־הַ֭יּוֹם מְרִ֣י שִׂחִ֑י יָ֝דִ֗י כָּבְדָ֥ה עַל־אַנְחָתִֽי׃
(איוב כג ב)

גַּם־הַ֭יּוֹם אמרר בשיח יותר על מה שהרבה אנחתי, שליבי נאנח ונעצב תמיד, ולמה לא יחדני בשמחה את פניו לחזות בנעמו, ובאהבתו אשגה תמיד וְאז אֶמְצָאֵהוּ.

מִֽי־יִתֵּ֣ן יָ֭דַעְתִּי וְאֶמְצָאֵ֑הוּ אָ֝ב֗וֹא עַד־תְּכוּנָתֽוֹ׃
אֶעֶרְכָ֣ה לְפָנָ֣יו מִשְׁפָּ֑ט וּ֝פִ֗י אֲמַלֵּ֥א תוֹכָחֽוֹת׃
אֵ֭דְעָה מִלִּ֣ים יַעֲנֵ֑נִי וְ֝אָבִ֗ינָה מַה־יֹּ֥אמַר לִֽי׃
(איוב כג ג-ה)

אם אוכל להשיגו, שיהיה נמצא לי ללמדני באהבה, אז אָ֝ב֗וֹא עַד־תְּכוּנָתֽוֹ. כי באהבה ישיג המשיג בשמחה וכוסף עצום.

ובגודל רוח האהבה אֶעֶרְכָ֣ה לְפָנָ֣יו מִשְׁפָּ֑ט, אז אֵדע מִלִּ֣ים אשר יַעֲנֵ֑נִי וְ֝אָבִ֗ינָה מהר אשר יֹּאמַר לִֽי. כי מגודל השמחה והדבקות אשיג רוח הקודש, אבל מתוך הייסורים לא אשיגנו.

הַבְּרָב־כֹּ֭חַ יָרִ֣יב עִמָּדִ֑י לֹ֥א אַךְ־ה֝֗וּא יָשִׂ֥ם בִּֽי׃
שָׁ֗ם יָ֭שָׁר נוֹכָ֣ח עִמּ֑וֹ וַאֲפַלְּטָ֥ה לָ֝נֶ֗צַח מִשֹּׁפְטִֽי׃
(איוב כג ו-ז)

הזה חסדו, שבְּרָב־כֹּ֭חַ יָרִ֣יב עִמָּדִ֑י? לֹ֥א כן יעשה, רק ה֝֗וּא יָשִׂ֥ם בִּֽי בינה ויודיעני דרך ישרה, שָׁ֗ם יָ֭שָׁר נוֹכָ֣ח עִמּ֑וֹ, שָׁ֗ם בדרך האהבה כל איש יָ֭שָׁר נוֹכָ֣ח לקבל תוכחתו. אבל עתה – 

"וַאֲפַלְּטָ֥ה לָ֝נֶ֗צַח מִשֹּׁפְטִֽי" – אני נפלט ומרוחק מהשופט שלי לָ֝נֶ֗צַח.

הֵ֤ן קֶ֣דֶם אֶהֱלֹ֣ךְ וְאֵינֶ֑נּוּ וְ֝אָח֗וֹר וְֽלֹא־אָבִ֥ין לֽוֹ׃
(איוב כג ח)

אם מקודם בריאת עולם אבוא להשיגו וְאֵינֶ֑נּוּ עמדי כלל, כי אנחנו משיגים אותו רק מצד פעולותיו, ובטרם עשה פעולה הייתה רק השגת עצמותו, ועצמותו יתברך אינה מושגת כלל, אם כן אֵינֶנּוּ עמדי.

וְאם אָחוֹר, רצונו לומר להשיג אחוריו, שהוא כינוי על הפעולות הבאות ממנו, כי המסובב הוא אחרי הסיבה [וכן אמר יתברך אל משה רבינו "וְרָאִ֖יתָ אֶת־אֲחֹרָ֑י וּפָנַ֖י לֹ֥א יֵרָאֽוּ"(שמות לג כג), פירוש מצד פעולותי שנקראות "אֲחֹרָ֑י" תראני, "וּפָנַ֖י" הם עצמותו, בטרם תראה הפעולה]. על זה אמר לֹא־אָבִ֥ין לֽוֹ על בוריו, רק השגה יש לי ממציאותו, שמן הפעולות נודעת המציאות, אך בלי הבין תכונתו.

כִּֽי־יָ֭דַע דֶּ֣רֶךְ עִמָּדִ֑י בְּ֝חָנַ֗נִי כַּזָּהָ֥ב אֵצֵֽא׃
בַּ֭אֲשֻׁרוֹ אָחֲזָ֣ה רַגְלִ֑י דַּרְכּ֖וֹ שָׁמַ֣רְתִּי וְלֹא־אָֽט׃
מִצְוַ֣ת שְׂ֭פָתָיו וְלֹ֣א אָמִ֑ישׁ מֵ֝חֻקִּ֗י צָפַ֥נְתִּי אִמְרֵי־פִֽיו׃
(איוב כג י-יב)

הוא יודע שיש דֶּ֣רֶךְ עִמָּדִ֑י להבינני; הוא יודע כליותי, שבקל יישרני.

"בְּ֝חָנַ֗נִי כַּזָּהָ֥ב אֵצֵֽא" – בדרך הזה בלימוד נועם וערב כַּזָּהָ֥ב אֵצֵֽא כי –

"בַּ֭אֲשֻׁרוֹ אָחֲזָ֣ה רַגְלִ֑י... מֵ֝חֻקִּ֗י צָפַ֥נְתִּי אִמְרֵי־פִֽיו" – כי לא אהיה כאותם ההולכים אחרי שכלם ואינם נוחים לקבל מה שלמעלה משכלם, אבל אני יותר מֵ֝חֻקִּ֗י אשר יתן לי שכלי צָפַ֥נְתִּי בי אִמְרֵי־פִֽיו.

כִּ֭י יַשְׁלִ֣ים חֻקִּ֑י וְכָהֵ֖נָּה רַבּ֣וֹת עִמּֽוֹ׃
עַל־כֵּ֭ן מִפָּנָ֣יו אֶבָּהֵ֑ל אֶ֝תְבּוֹנֵ֗ן וְאֶפְחַ֥ד מִמֶּֽנּוּ׃
(איוב כג יד-טו)

עצות רַבּ֣וֹת עִמּֽוֹ עַל־כֵּ֭ן מִפָּנָ֣יו אֶבָּהֵ֑ל, רצונו לומר אם ילמדני באהבה, על כן אהיה נבהל ונפחד, כלומר יראת הרוממות תבוא בי אם אשיגנו.

"אֶ֝תְבּוֹנֵ֗ן וְאֶפְחַ֥ד מִמֶּֽנּוּ" – אם אֶ֝תְבּוֹנֵ֗ן גדולתו ועומק משפטו, כל מה שאשיג יותר, יגדל פחדי ממנו. וביראה כזו אראה אור גדול, אבל ביראת עונש בחושך אלך. ולמה –

וְ֭אֵל הֵרַ֣ךְ לִבִּ֑י וְ֝שַׁדַּ֗י הִבְהִילָֽנִי׃
(איוב כג טז)

בייסורים נותן בי יראה, (אך) אין יראה כזו מצילה אותי מחשכת השכל.

כִּֽי־לֹ֣א נִ֭צְמַתִּי מִפְּנֵי־חֹ֑שֶׁךְ וּ֝מִפָּנַ֗י כִּסָּה־אֹֽפֶל׃
(איוב כג יז)

"כִּֽי־לֹ֣א נִ֭צְמַתִּי מִפְּנֵי־חֹ֑שֶׁךְ" – מילת 'נצמת' היא עניין הפסק, כפירוש רש"י על מילת "לִצְמִתֻ֔ת"(ויקרא כה כג) – "לִפְסִיקָה, לִמְכִירָה פְסוּקָה עוֹלָמִית"(רש"י ויקרא כה כג); וכן "צָֽמְת֤וּ בַבּוֹר֙ חַיָּ֔י"(איכה ג נג), שהפסיקו חייתי מאור פני תבל ונתנוני בבוקר. כן אמר איוב, כִּֽי־לֹ֣א נפסקתי עדיין מִפְּנֵי־חֹ֑שֶׁךְ; הייסורים לא הפרידו חשכת השכל מני, ולא נפסק מִפָּנַי כסות אֹֽפֶל.