א וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃ ב גַּם־הַ֭יּוֹם מְרִ֣י שִׂחִ֑י יָ֝דִ֗י כָּבְדָ֥ה עַל־אַנְחָתִֽי׃ ג מִֽי־יִתֵּ֣ן יָ֭דַעְתִּי וְאֶמְצָאֵ֑הוּ אָ֝ב֗וֹא עַד־תְּכוּנָתֽוֹ׃ ד אֶעֶרְכָ֣ה לְפָנָ֣יו מִשְׁפָּ֑ט וּ֝פִ֗י אֲמַלֵּ֥א תוֹכָחֽוֹת׃ ה אֵ֭דְעָה מִלִּ֣ים יַעֲנֵ֑נִי וְ֝אָבִ֗ינָה מַה־יֹּ֥אמַר לִֽי׃ ו הַבְּרָב־כֹּ֭חַ יָרִ֣יב עִמָּדִ֑י לֹ֥א אַךְ־ה֝֗וּא יָשִׂ֥ם בִּֽי׃ ז שָׁ֗ם יָ֭שָׁר נוֹכָ֣ח עִמּ֑וֹ וַאֲפַלְּטָ֥ה לָ֝נֶ֗צַח מִשֹּׁפְטִֽי׃ ח הֵ֤ן קֶ֣דֶם אֶהֱלֹ֣ךְ וְאֵינֶ֑נּוּ וְ֝אָח֗וֹר וְֽלֹא־אָבִ֥ין לֽוֹ׃ ט שְׂמֹ֣אול בַּעֲשֹׂת֣וֹ וְלֹא־אָ֑חַז יַעְטֹ֥ף יָ֝מִ֗ין וְלֹ֣א אֶרְאֶֽה׃ י כִּֽי־יָ֭דַע דֶּ֣רֶךְ עִמָּדִ֑י בְּ֝חָנַ֗נִי כַּזָּהָ֥ב אֵצֵֽא׃ יא בַּ֭אֲשֻׁרוֹ אָחֲזָ֣ה רַגְלִ֑י דַּרְכּ֖וֹ שָׁמַ֣רְתִּי וְלֹא־אָֽט׃ יב מִצְוַ֣ת שְׂ֭פָתָיו וְלֹ֣א אָמִ֑ישׁ מֵ֝חֻקִּ֗י צָפַ֥נְתִּי אִמְרֵי־פִֽיו׃ יג וְה֣וּא בְ֭אֶחָד וּמִ֣י יְשִׁיבֶ֑נּוּ וְנַפְשׁ֖וֹ אִוְּתָ֣ה וַיָּֽעַשׂ׃ יד כִּ֭י יַשְׁלִ֣ים חֻקִּ֑י וְכָהֵ֖נָּה רַבּ֣וֹת עִמּֽוֹ׃ טו עַל־כֵּ֭ן מִפָּנָ֣יו אֶבָּהֵ֑ל אֶ֝תְבּוֹנֵ֗ן וְאֶפְחַ֥ד מִמֶּֽנּוּ׃ טז וְ֭אֵל הֵרַ֣ךְ לִבִּ֑י וְ֝שַׁדַּ֗י הִבְהִילָֽנִי׃ יז כִּֽי־לֹ֣א נִ֭צְמַתִּי מִפְּנֵי־חֹ֑שֶׁךְ וּ֝מִפָּנַ֗י כִּסָּה־אֹֽפֶל׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃
פסוק ב:
גַּם־הַיּוֹם, לאחר ששמעתי את דבריך אשמיע את מְרִי שִׂחִי, דיבורי המריר, כי יָדִי, מכתי כָּבְדָה עַל, יותר מאשר אַנְחָתִי. ביטויי הכאב שלי אינם מבטאים את מלוא חומרתה של הפגיעה.
פסוק ג:
מִי־יִתֵּן, הלוואי שיָדַעְתִּי את אלוקים וְאֶמְצָאֵהוּ, אָבוֹא, לוואי שהייתי מגיע עַד־תְּכוּנָתוֹ, מקום מושבו.
פסוק ד:
אֶעֶרְכָה, הייתי מסדר לְפָנָיו מִשְׁפָּט, וּפִי אֲמַלֵּא תוֹכָחוֹת באשר למצבי. אינני מתיירא מלבוא אתו למשפט, אבל הוויכוח והדיון מנועים ממני.
פסוק ה:
אֵדְעָה, הייתי מבין את המִלִּים שיַעֲנֵנִי, היה משיב לי בהן, וְאָבִינָה, והייתי מבין מַה שיֹּאמַר לִי.
פסוק ו:
הַאם בְּרָב־כֹּחַ, בכוחו הרב, יָרִיב עִמָּדִי במאבק כוח שתוצאתו ידועה מראש? לֹא. אַךְ־הוּא יָשִׂם בִּי כוח לעמוד לפניו במשפט.
פסוק ז:
שָׁם – במקום המשפט יָשָׁר נוֹכָח, הייתי מתווכח עִמּוֹ, וַאֲפַלְּטָה, והייתי מחלץ את עצמי לָנֶצַח מִשֹּׁפְטִי.
פסוק ח:
הֵן, אם קֶדֶם, קדימה, או: למזרח אֶהֱלֹךְ, אלך – וְאֵינֶנּוּ. לא אמצא אותו, וְאם אפנה אָחוֹר, אחורנית, או: למערב – וְלֹא־אָבִין לוֹ, היכן הוא.
פסוק ט:
שְׂמֹאול, צפון בַּעֲשֹׂתוֹ, כאשר הוא פועל – וְלֹא־אָחַז, אחזה. לא אוכל לראות את מעשיו, יַעְטֹף, יסתתר או יסתיר את היָמִין, דרום – וְלֹא אֶרְאֶה אותו.
פסוק י:
בכל כיוון שאלך אליו, אינני מגיע למפגש אתו. הוא מסתתר כִּי־יָדַע את הדֶּרֶךְ שהייתה עִמָּדִי, שהיא טובה. בְּחָנַנִי, אם יבחן אותי, ואפילו בייסורים קשים – טהור כַּזָּהָב אֵצֵא.
פסוק יא:
בַּאֲשֻׁרוֹ, בצעדיו אָחֲזָה רַגְלִי. אני הולך בדרכיו. דַּרְכּוֹ שָׁמַרְתִּי וְלֹא־אָט, נטיתי ממנה.
פסוק יב:
שמרתי את מִצְוַת שְׂפָתָיו, וְלֹא אָמִישׁ, זזתי ממצוותיו, מֵחֻקִּי צָפַנְתִּי, מנהגי היה לשמור את אִמְרֵי־פִיו.
פסוק יג:
וְהוּא בְאֶחָד, בדרכו האחת, בדרך משלו, וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ?! מי יוכל להתווכח אתו?! וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָהוַיָּעַשׂ. הרי כל מה שעולה ברצונו הוא מוציא אל הפועל.
פסוק יד:
כִּי יַשְׁלִים את חֻקִּי, מנת המכות שגזר עלי, ופורענויות שנפשו איוותה כָהֵנָּה, כאלה רַבּוֹת נמצאות עִמּוֹ.
פסוק טו:
עַל־כֵּן מִפָּנָיו אֶבָּהֵל, אֶתְבּוֹנֵן וְאֶפְחַד מִמֶּנּוּ.
פסוק טז:
וְאֵל הֵרַךְ, ריכך והחליש את לִבִּי, וְשַׁדַּי הִבְהִילָנִי
פסוק יז:
כִּי, בכך שלֹא נִצְמַתִּי, נכרַתִּי לצמיתות מִפְּנֵי, לפני בוא החֹשֶׁךְ והצרות, וכך לא מִפָּנַי כִּסָּה־אֹפֶל, מנע ממני מראה הפורענות.