פסוק ב:(מענה איוב):
ותהי זאת תנחומותיכם. את אשר תחרישו ותשמעו אלי זאת תהי לי תנחום מאתכם:
פסוק ד:האנכי לאדם שיחי. למה תעמדו על צעקתי וכי אני לאדם כמוני משיח שישמע קולי ואם מדוע לא תקצר רוחי, לצעוק מצרה לי:
פסוק ה:והשמו. התמהו לדברי:
פסוק ה:ושימו יד על פה. שלא תדעו להשיב:
פסוק ו:ואם זכרתי. דבר שאני רוצה לומר מדוע רשעים יחיו:
פסוק ו:ונבהלתי. שאני רואה רשעי דור המבול עתקו גם גברו חיל:
פסוק ט:שלום מפחד. שלא היו מזיקין שולטין בהן:
פסוק י:שורו עבר. את הנקבה:
פסוק י:ולא יגעיל. לא יורה בה זרע פסולת שיהא חוזר ונפלט מגופה בלא הריון כל לשון הגעלה פליטה הוא וכן בל' משנה מגעילן ברותחין וכן כי שם נגעל מגן גבורים (שמואל ב א) נפלט משיחתו והיה כאילו לא נמשח בשמן שהיו רגילין למשוח מגיני עור כדי שיהא חלק ומחליק את הרומח והחנית המכה בו והוא כמו שרים משחו מגן (ישעי' כא):
פסוק י:תפלט פרתו. בעת תלד את וולדה:
פסוק יא:ישלחו כצאן עויליהם וגו'. בעת לידתו היה הולך ומרקד מיד ואם פוגע במזיק נלחם בו והיתה אומרת לו אמו הבא לי מספריים ואחתוך שערך בהגדת בראשית, לך והדליק לי את הנר בראשית רבה:
פסוק יב:ישאו. היו נושאין קול בשיר בתוף וכנור, עוגב אינו אלא ל' שחוק על שם העגבות אשביימנ"ט בלע"ז, כ"ש:
פסוק יג:וברגע שאול יחתו. כשמגיע יום מותו היה מת לפי שעה בנחת בלא יסורין:
פסוק יג:יחתו. ירדו ובתרגום נחיתו:
פסוק טו:ומה נועיל. מה הנאה יש לנו כי נפגע בו אין אנו צריכין לו אפי' לטיפת גשמים כי אד יעלה מן הארץ (בראשית ב):
פסוק טז:הן לא בידם טובם. בתמיה וכי אין כל טובם בידם:
פסוק טז:ועצת רשעים רחקה מני. איוב היה משבח בעצמו שראה אותם ולא נמנה עמהם:
פסוק יז:כמה נר רשעים ידעך. למעלה הוא חוזר למה רשעים יחיו כמה תאריך זמן זה וחזר ומקללם נר רשעים ידעך וגו':
פסוק יז:חבלים. גורל הראוי להם:
פסוק יט:אלוה יצפון לבניו אונו. בתמיה וכי מדה היא שכן זה הרשיע כל ימיו ויהא בשלום וימות בשלום ואונו ורשעו יצפון הקב"ה לבניו ללקות להם:
פסוק יט:ישלם אליו וידע. שבח הוא להקב"ה שישלם לרשע עצמו גמולו ויבין שהרשיע לעשות:
פסוק כ:יראו עיניו כידו. שברו, ואיני יכול למצוא לו דמיון בתורה כי אם לפי ענין הפסוק נראה שבר וכן הרב לא מצא לו דמיון: (כידו. לשון אידו א' מתחלף בכ"ף):
פסוק כא:כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו. כי מה הוא חושש שקלירי"ר בלע"ז וחפץ בביתו לאח' מותו לדאג בחייו בפורענו' העתידה לבא עליהם אחרי שמספר חדשיו נקבצו ויכלו לפני הרעה שהבטיחם המקום והיו ימיו מאה ועשרים שנה (שם ו) זאת היא שאמרתי לכם פנו אלי והשמו:
פסוק כב:הלאל ילמד דעת. היש אחד מכם אשר הוא תחת האל שילמד דעת מה היא המדה הזאת:
פסוק כב:והוא רמים ישפוט. כגון אני והצדיקים והחשובים הוא מייסר ודן ונפרע מהם כמו (לקמן כד) ולא יפנה דרך כרמים האמור בנח ובמתושלח באגדת חלק, ל"א הלאל ילמד דעת כלומר האני צריך ללמדו דעת לשפוט אמת הוא עצמו נודע שכן אבל הוא ישפוט דינים רמים בגבהו ונגדלו ואינו חש לדקדק, זה שמעתי ולא הראשון:
פסוק כג:ימות. נענש בעצם תומו במראה שלימתו לא חסר:
פסוק כד:עטיניו מלאו חלב. ל' משנה הוא (מנחות פו ע"א) עוטנו בבית הבד צוברים הזיתי' יחד ושומנן מתעגל ומתאסף לתוכו כדי שיהא מוכן כשעוצרו בבית הבד ואותו כלי שצוברין אותו כדי להאסף שמנו לתוכו נקרא מעטן אף כאן חלבו ולחלוחו ושומנו נקרא עטיניו:
פסוק כה:וזה ימות בנפש מרה. הרמים והקדושים אליו יפרע מיד מהם:
פסוק כו:יחד על עפר ישכבו. ולאחר מותן אין ניכר לבריות מי הרע מי הטוב כי כזה כן זה יחד על עפר ישכבו:
פסוק כז:הן ידעתי מחשבותיכם. והמזמות אשר עלי תחמוסו תריעו לחשוב חמס:
פסוק כח:כי תאמרו וגו'. בשביל הרעה אשר באתני אתם אומרים ראו איה ביתו של זה שהיה נדיב ואיה אהל ומשכנות שאר רשעים כלומר כמוהו כמוהם ברשעו אבד ביתו, (ולמה אתם בוטחים בשלותכם):
פסוק כט:הלא שאלתם וגו'. כל זה אתם מושלים עלי משלות:
פסוק כט:ואותתם. אשר הודיעו אתכם לא תנכרום משום על לב כמו ויתנכר אליהם (בראשית מב):
פסוק ל:כי ליום. אמרו לכם אשר ליום איד יחשך רע, הרשע מונע ונחשך מרעה ושמור ליום הקבוע לאידו כמו אשר חשכתי לעת צר (לקמן לח) הצנעתים וחשכתים להודיעם עד יום קרב ומלחמה:
פסוק לא:מי יגיד על פניו דרכו. מי הוא המלך הגדול אשר יגיד על פניו דרכו ולא יראו ממנו כמה הוא נשגב זה הקב"ה שעשה:
פסוק לא:ומי ישלם לו. וגמול רשעו מי ישלם לו:
פסוק לב:והוא לקברות יובל. סופו יובל לקבר:
פסוק לב:ועל גדיש ישקוד. כשהוא נקבר בשדות אצל הגדישים: (ועל גדיש ישקוד ידונו אותו על שלא קיים המצות השייכים בשדה לקט שכחה ופאה ושאר מצות הנוהגים בעומר ובגדיש ולכן שקדו וימהרו עליו הפורענות הג"ה מר"ע):
פסוק לג:רגבי. בלשט"ז בלע"ז:
פסוק לג:ולפניו אין מספר. לנמשכים לאותו דרך כל אלה מזימות תחמסו עלי:
פסוק לד:ואיך תנחמוני הבל. מאחר שתשובותיכם נשאר מעל נשכחה ואבדה מכם תשובות החכמה ותשובותיכם לא נשארה בידכם אלא תשובת מעל, מעל שם דבר הוא לכך ננקד כולו קמץ וטעמו מלעיל כ"ש: