פסוק ד:ואם מדוע. שני סימני השאלה מורים כפירושי, ואם שיחי מדוע לא תקצר רוחי, וקוצר רוח הוא מי שאינו יכול לסבול ולהתאפק. והפוכו ארך רוח:
פסוק ז:עתקו. בזקנה, גברו חיל, בכח:
פסוק ח:זרעם. הגדולים, צאצאיהם, הקטנים, (ישעיה מ"ד) ות"י בניא ובני בניא:
פסוק י:עבר. יוצא, מעבר את הנקבה ולא יגעיל הזרע:
פסוק יא:עויליהם. העולל הוא הקטן, וגדול מן הילד, ועויל בא לגנאי, יסגירני אל אל עויל (למעלה ט"ז י"א):
פסוק יב:ישאו כמו ישאו מדבר ועריו, נשיאת שיר ומשל ומליצה.
פסוק יב:וישמחו לקול, שמחה שאחריו למ"ד הוא דרך צחוק. כי העוגב מעורר חרדה ומזכיר המות והם יצחקו לקולו, ויאמר יבלו ימיהם בטוב, כן ינגנו על הכנור והעוגב:
פסוק יג:יחתו מן נחת ענין ירידה:
פסוק טז:עצת רשעים. העצה בהנהגת רשעים, וכן לקמן (כ"ב י"ח) ומצאנו סמיכות הרבה שיתפרש לפעמים על הקונה לפעמים על הפעול, כמו וכעכס אל מוסר אויל, מוסר ה' אל תמאס:
פסוק יז:חבלים. מענין חבלי יולדה, וגם מענין חבל וגורל שע"ז תפס יחלק:
פסוק יט:אונו. עונש גזלתו, כמו וישב עליהם את אונם:
פסוק כ:כידו. כמו כדו, וכמ"ש ומחמת שדי ישתה:
פסוק כא:חוצצו. כמו ויצא חצץ כולו (משלי ל׳:כ״ז) ערוכים על סדר:
פסוק כג:בעצם, מלשון עוצם וחוזק, שלאנן כמו שאנן, ושאנן הוא שאין מטריד מבחוץ, ושלו הוא השלוה הפנימית, וזה הבדלה בכ"מ:
פסוק כד:עטיניו. כלי המיץ והחלב, וי"מ המיתרים הדקים שקורין נערווין שמלאים מיץ הצלול כחלב, ויש לשתפו עם אטון מצרים, ע"ש דקותם:
פסוק כז:מחשבותיכם, ומזימות. מזימות הם מחשבות עמוקות להרע לחברו, ר"ל מחשבותיכם מסכימים עמי, רק תחמסו מזימות בחמס להרע לי ולהוציא עלי לעז:
פסוק כח:בית נדיב, אהל רשעים. הנדיב לשבח, וקראו בית קבוע, ואהל עראי של רשעים, ושניהם כונו על איוב שהוא בית נדיב, ובאמת היה אהל רשעים:
פסוק כט:תנכרו, מענין נכרי. ובא על דבר בלתי ידוע, הפך מפעל נכר על ההכרה:
פסוק ל:יחשך רע יל"פ תואר להאדם הרע, ויל"פ הרע עצמה והעונש, יחשך, לקבל העונש ביום איד:
פסוק לב:ועל גדיש, עי' למעלה ((ה' כ"ו):
פסוק לד:מעל. כמו למעול מעל בה', מענין בגידה: