פסוק א:וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃
פסוק ב:שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ את מִלָּתִי, וּתְהִי־זֹאת – שמיעת דברי תַּנְחוּמֹתֵיכֶם. בשמיעתכם תנחמו אותי.
פסוק ג:שָׂאוּנִי, סלחו לי, התאזרו בסבלנות וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר, וְאַחַר דַּבְּרִי, אחרי שאדבר תַלְעִיג, תוכל, צופר, ללעוג למה שתשמע.
פסוק ד:האם אָנֹכִי מפנה לְאָדָם את שִׂיחִי, שיחתי, הלוא אל אלוקים אני פונה, וְאִם כן, מַדּוּעַ לֹא־תִקְצַר רוּחִי נוכח שתיקתו?! איני יכול להתאפק בדיבורי.
פסוק ה:פְּנוּ־אֵלַי וְהָשַׁמּוּ, השתוממו, היו דמומים וְשִׂימוּ יָד עַל־פֶּה, שִׁתקו.
פסוק ו:והרי לא רק אתם תהיו מוכי תימהון מול דברי, גם אִם זָכַרְתִּי, כשאני נזכר בטענותי – וְנִבְהָלְתִּי, וְאָחַז את בְּשָׂרִי פַּלָּצוּת, רעד. אני מזדעזע.
פסוק ז:מַדּוּעַ רְשָׁעִים יִחְיוּ, ויתרה מזו, הם עָתְקוּ, מזקינים וגַם־גָּבְרוּ, מגבירים חָיִל, כוח, מתחזקים.
פסוק ח:זַרְעָם פרי בטנם, נָכוֹן, מבוסס ומצליח לִפְנֵיהֶם עִמָּם, וְצֶאֱצָאֵיהֶם – לְעֵינֵיהֶם. הם רואים בשגשוג צאצאיהם.
פסוק ט:בבָתֵּיהֶם שורר שָׁלוֹם מאין פָּחַד, וְלֹא שֵׁבֶט, מכותיו של אֱלוֹהַּ מאיימות עֲלֵיהֶם.
פסוק י:שׁוֹרוֹ עִבַּר את הפרה וְלֹא יַגְעִל, ייפלט הזרע מחוץ לרחם הפרה, תְּפַלֵּט, תמליט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל.
פסוק יא:יְשַׁלְּחוּ הרשעים ישחררו כַצֹּאן את עֲוִילֵיהֶם, עולליהם ללא מורא, וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן כגדיים וטלאים.
פסוק יב:יִשְׂאוּ, ישירו בשמחתם כְּתֹף וְכִנּוֹר, וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב.
פסוק יג:יְכַלּוּ בַטּוֹב יְמֵיהֶם, ואף כשמגיע מותם – בְרֶגַע, בן רגע אל שְׁאוֹל יֵחַתּוּ, ירדו, בלי מכאובים ומחלות קשות.
פסוק יד:וַיֹּאמְרוּ לָאֵל: סוּר מִמֶּנּוּ. איננו מעוניינים בך, וְלדַעַת את דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ.
פסוק טו:מַה־שַּׁדַּי, מיהו ה' כִּי־נַעַבְדֶנּוּ, שעלינו לעבוד אותו?! וּמַה־נּוֹעִיל כִּי, אם נִפְגַּע־בּוֹ, נתפלל אליו?!
פסוק טז:הֵן, הרי לֹא בְיָדָם הם חוללו את טוּבָם, טובתם. כיוון שאלוקים הוא שהעניק להם חיים טובים אלו, עֲצַת מחשבתו של ה' על הרְשָׁעִים רָחֲקָה מֶּנִּי, ממני. אינני מבין אותה.
פסוק יז:כַּמָּה פעמים קורה שנֵר־רְשָׁעִים יִדְעָךְ, כבֶה, וְיָבֹא עָלֵימוֹ, עליהם אֵידָם, אסונם?! כמה פעמים קורה שאת החֲבָלִים, מנת חלקם יְחַלֵּק בְּאַפּוֹ, בכעסו. רק לעתים רחוקות הרשעים מקבלים את גמולם הרע.
פסוק יח:כמה פעמים יִהְיוּ כְּתֶבֶן מועף לִפְנֵי־רוּחַ, וּכְמֹץ, פסולת התבואה אשר גְּנָבַתּוּ, סוחפת אותו סוּפָה?!
פסוק יט:ואם תטענו שאֱלוֹהַּ יִצְפֹּן־לְבָנָיו של הרשע את העונש על אוֹנוֹ, האוון והרשע שלו – הרי בכך הגמול האלוקי נסתר מן הרשע ומסובביו הסמוכים לפשעו. עדיף היה שאלוקים יְשַׁלֵּם אֵלָיו – אל הרשע עצמו, וְיֵדָע.
פסוק כ:ראוי היה שיִרְאוּ עֵינָו של עושה הרע את כִּידוֹ, אסונו, וּמֵחֲמַת, זעם שַׁדַּי הוא עצמו יִשְׁתֶּה.
פסוק כא:כִּי מַה־חֶפְצוֹ, עניינו בְּבֵיתוֹ, משפחתו, אַחֲרָיו אחרי מותו?! כיוון שאין הוא יודע מה יקרה לבניו לאחר מותו, אם יוטל העונש על חטאיו על ראש בניו אחרי שיסתלק מן העולם, לא ייגע בו העונש ולא ילמד אותו דבר. והרי מִסְפַּר חֳדָשָׁיו – חודשי חייו כבר חֻצָּצוּ, נחתכו ונקצבו מראש, והוא עצמו לא נפגע.
פסוק כב:וטענה אחרת: הַאם יש מי שלְאֵל יְלַמֶּד־דָּעַת?! האם יש מי שיוכל ללמד משהו בעניינו של אלוקים, והרי הוּא – אלוקים על פי חוקים ומשפטים רָמִים, גבוהים יִשְׁפּוֹט?! כיצד אתם מתיימרים להסביר את דרכי האלוקים הנשגבות?!
פסוק כג:זֶה – אדם אחד יָמוּת בְּכל עֶצֶם, תוקף תֻּמּוֹ, שלמותו בלי שילקה בגופו תחילה כֻּלּוֹ שַׁלְאֲנַן, שאנן וְשָׁלֵיו.
פסוק כד:עֲטִינָיו מָלְאוּ חָלָב, וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה, יהיה לח ומדושן. הברכה תשרה הן במה שיצא ממנו החוצה, הן במה שבתוכו פנימה.
פסוק כה:וְאילו זֶה – אדם אחר, יָמוּת בְּנֶפֶשׁ מָרָה, וְלֹא־אָכַל בַּטּוֹבָה. לכאורה אפשר היה להסיק מכך שהראשון צדיק, ואילו השני רשע.
פסוק כו:אך לא זו אחריתם, שכן שניהם יַחַד עַל־עָפָר יִשְׁכָּבוּ, וְרִמָּה תְּכַסֶּה עֲלֵיהֶם. שניהם יגיעו אל הקבר, ותולעים יאכלו את בשרם.
פסוק כז:הֵן יָדַעְתִּי את מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם ואני יודע את המְזִמּוֹת שעָלַי תַּחְמֹסוּ, תִּטפלו.
פסוק כח:כִּי, כאשר תֹאמְרוּ: "אַיֵּה, היכן בֵית־נָדִיב, עשיר?!" וכשתאמרו: "אַיֵּה אֹהֶל מִשְׁכְּנוֹת רְשָׁעִים?! " תתהו כיצד ירד לטמיון ביתו המפואר של איוב העשיר, שבו אתם רואים רשע.
פסוק כט:הֲלֹא את השאלות הללו שְׁאֶלְתֶּם עוֹבְרֵי דָרֶךְ, וְאולם אֹתֹתָם, הסימנים שבהם הם עונים לכם לֹא תְנַכֵּרוּ, תכירו. אתם מתעלמים מתשובותיהם של אותם היודעים את הנעשה בעולם הגדול.
פסוק ל:כִּי לְיוֹם אֵיד, אסון יֵחָשֶׂךְ, יישמר וייזכר הרָע. הצרות נשמרות ומצטברות, והן יצאו אל הפועל ביום האסון, לְיוֹם עֲבָרוֹת, זעם יוּבָלוּ הנקמות והעונשים.
פסוק לא:מִי־יַגִּיד, יוכיח עַל־פָּנָיו, בפני רשע כזה את דַּרְכּוֹ?! וְהוּא־עָשָׂה רעה – מִי יְשַׁלֶּם־לוֹ?!
פסוק לב:וְגם במותו הוּא – הרשע לִקְבָרוֹת, לקבורה יוּבָל, וְעַל חלקת קברו המוגבהת והנאה כגָּדִישׁ, ערמת תבואה יִשְׁקוֹד, ימהר להיקבר בכבוד.
פסוק לג:מָתְקוּ־לוֹ רִגְבֵי נָחַל, שבהם הוא קבור. וְאַחֲרָיו כָּל־אָדָם יִמְשׁוֹךְ. אנשים רבים ימותו אחריו, וּלְפָנָיו אֵין מִסְפָּר למתים שכבר מתו.
פסוק לד:וְכיוון שאין יחס סיבתי גלוי לעין בין התנהגותו של אדם ואחריתו – אֵיךְ תְּנַחֲמוּנִי תנחומי הָבֶל, וּמכל תְשׁוּבֹתֵיכֶם נִשְׁאַר־מָעַל, בגידה?!