פסוק ב:שמעו כו'. אמר הנה עד כה זה כמה פעמים קראתי תגר על צדיק ורע לו וגם אתם כמה פעמים אמרתם כי לא צדיק אני וחרפה היא למווכחים לאמר פעמים הרבה ענין אחד אמר שמעו שמוע כלומר שמיעה אחרי שמוע עד כה מלתי ואל תחושו כי ותהי זאת תנחומותיכם כי תתנחמו על חרפת אמור פעמים הרבה ענין אחד באמרכם כי גם אנכי חוליתי ככם בזה:
פסוק ג:והנה דרך המוכחים שאם אחד יערוך דבריו ושכנגדו לא יחשיבהו להשיב כי אם ישתוק וילעיג יקשה עליו באמור שאינו מחשיבו להשיב על דבריו אמר שאוני ואנכי אדבר גם שלא יערב לכם ולא אחוש אם לא תשיב אליפז שהגיע תור תשובתך כי אם שתלעיג וזהו ואחר דברי תלעיג:
פסוק ד:האנכי הנה צופר הנעמתי הביא לו ראיה מאדם הראשון שעל ידי חטא אחד נטרד מגן עדן והושפלה גדולתו ויתנחם הוא כאדם ועל זה משיב כתשיבת ר"י לר' כשנחמו מאבלו בהזכיר לו צרת אדם הראשון ואמר לו לא די לי צערי אלא שהזכרתני צערו של אדם הראשון וזה יאמר איוב לא די לי צערי אלא שאדאג גם על אדם הראשון והוא שאמר הנה דבריך שהזכרת לי צערו של אדם הראשון באמור מני שים אדם עלי ארץ שעלה לשמים שיאו וכו' ובחטאו כגללו לנצח יאבד כו' כחלום וכו' אפשר פירוש דבריך באחד משני פנים או לומר שכמו שסבל אדם וקבל תנחומין גם אתה קבל או פירוש אחר כמו שאדם לקה בחטאו גם אתה לקית בחטאך ולמה תתרעם חנם על זה אמר אם כפירוש הראשון קשה כי האנכי וכו' כלומר האנכי שיש לי צערי תרצה שיהיה לאדם שהוא בשביל אדם שיחי וצערי שאשיח ואצטער גם עליו ואם אין הפירוש כך אלא לומר כמו שאדם לקה בעונו והודה וקבל למה לא תעשה כן גם אתה אלא שתתרעם וזה אמר ואם מדוע כלומר ואם הפירוש הוא מדוע שהוא מדוע אני בלתי מתרעם כמו שלא התרעם אדם אם כן האם לא תקצר רוחי:
פסוק ה:כי הלא אינו דומה כי הלא פנו אלי והשמו כי הלא תשתוממו על עוצם רעתי כי אפילו בראשית חליי לא הכירוני ובזה ושימו יד על פה ותשתקו מהביא ראיה מאדם הראשון כי אין צערי דומה לצערו כי גם שהורד מגדולתו לא נשאר כמוני:
פסוק ו:ואם זכרתי כו'. בא להוכיח במישור על תלונת רשע וטוב לו מורה באצבע על דורות שידבר בם קודם המבול כאשר פירשו ז"ל והקדים ואמר ואם זכרתי כו' לומר אל יעלה על רוחכם שאני מהרהר אחר מדותיו יתברך וחושב על ה' חלילה שעושה שלא כראוי כי דעו אפוא כי אם זכרתי ענין רשע וטוב לו ונבהלתי על ראות דבר בלתי ראוי איני פורק עול חלילה בחשבי כי עושה שלא כדין אלא אדרבא ואחז בשרי פלצות כי שאתו תבעתני פן יחשיבני למהרהר אחר מדותיו יתברך כי אם ודאי ידעתי כי האמת אתו:
פסוק ז:ואיני אלא כשואל מדוע רשעים יחיו כדרך מווכח וזהו מדוע כו' והענין הוא על דורות שקודם המבול כמדובר כי היו מושפעים ברשעם בחיי בני ומזוני ועל חיי אמר מדוע רשעים יחיו לומר הראוי היה שלא יחיו כלל כי לא היה להם תקוה לשוב וגם אם יאמר איש כי אולי איזה טוב עשו ומשלם להם ה' בעולם הזה הנה היה זה באושר אשר בדרך טבע אך לא לעשות נס שהפלגת הזקנה לא תתיש כחם דלא עביד קודשא בריך הוא ניסא לשקרי כי הנה עתקו גם גברו חיל:
פסוק ח:ועל בני אמר זרעם נכון לפניהם עמם שהיו בניהם נכונים גדולים ומיושבים ועשירים וגם היו עמם שלא היו קוברים מקצת זרעם כי אם הכל עמם והוא מאמרם ז"ל על פסוק וימת הרן על פני תרח אביו שהוא היה הראשון שמת בחיי אביו וצאצאיהם של זרעם ושל עצמם היו לעיניהם שלהם:
פסוק ט:ועל מזוני אמר בתיהם שלום מפחד ולא מבלי היות להם עושר לא יחמדו אנשי רשע בתיהם כי אם מפחד מחמת פחד כי נפל פחדם על כל העולם ולא יערב אל לבו שום בריה להזיקם ואפילו שבט אלוה יסורי אלוה שאינו מפחד מהם כחלאים ודומיהם לא שבט אלוה עליהם. או שיעור הכתוב הנה בתיהם המלאים טוב הם שלום משודדים החרשתי כי הוא מפחד אך מה שאתמה הוא ולא שבט אלוה עליהם בתמיהה. או יאמר בתיהם שלום ולא מחסרון ממון אין חומד בתיהם כי הלא לא שבט אלוה שהוא עוני כד"א ראה עני בשבט עברתו זה לא היה עליהם כי אם כולם עשירים ואין חומד מפחדם. או יאמר שלום מפחד ולא מפחד שופטים ושוטרים שבשבט יכום כד"א מלאתי משפט שעל כן צדק ילין בה כי הלא ולא שבט אלוה עליהם שהוא שבנו משפט אשר לאלהים הוא רק מפחד הם עצמם כמדובר. או ולא שבט אלוה עליהם ביסורין שעליהם ימנעו מלגנוב ולגזול בתיהם:
פסוק י:וכן מברכת מזוני הוא כי פורו עבר ולא יגעיל כו':
פסוק יא:ישלחו כו'. אמרו רבותינו ז"ל כי בלדת בן היו משלחים אותו להביא מספרים לכרות שררו וזהו ישלחו כו' כי מיד היו מהלכים ולפי זה אומרו אחר כך וילדיהן שנראה כפל ענין ומלות שונות יאמר כי עוילים הם הילודים וילדיהן יאמר על אחיהם הגדולים מהם ועודם ילדים ואמר כי בלדתן ישלחו הילוד ומיד הילדים אחיהם ירקדון:
פסוק יב:וישאו בתוף וכנור לשמחת הילודים הם העוילים שהזכיר ואומרו ישאו הוא נשיאת קול כמו שאמרו ז"ל על פסוק בכתף ישאו שאומרו ישאו הוא שירת הלוים בפה ויאמר ישאו קול בפה בתוף וכנור וראה הרגש העוילים כי ישמחו לקול עוגב כי תחלה ישאו בתוף וכנור ולא יערב לעוילים לשמוח רק בקול עוגב הערב משניהם כי בצאתם לאויר העולם היו מהלכים ומרגישים ומבחינים בין זמר לזמר:
פסוק יב:או יאמר כי הילודים ירקדון בבהלת השמחה וישאו קול בתוף שקולו גבוה עם כנור שקולו נמוך יחד ולהיות שיש הפרש גדול ביניהם אין הזמר עולה יפה על כן לא ישמחו כי אם לקול עוגב שקולו ממוצע בין תוף לכנור ואז ישמחו כי יתבסמו השלשה קולות יחד ויערבו למו בהדרגתם:
פסוק יג:יבלו כו'. אמר כי יבלו ימיהם ולא יבלו גופם כי אם כחם עד שיבה ככחם בבחרות וכל זה להיות בטוב ואלו היו חרצובות למותם שהיו גוססין יום או יומים החרשתי באמור הנה בשעת יציאת נפש התחילו לידון על רוע מעלליהם אך לא כן היה רק וברגע שאול יחתו בלי צער. או שיעור הכתובים הנה אפילו צער גידול בנים לא היה להם כי הנה יפלחו וכו' וילדיהן כו' ולא בלבד העדר צער כי אם גם ישאו כו' וישמחו כו' ושמא תאמר אולי לנחמם מעצבם מכובד אם אלו צרות היו כלי השיר אמר שלא היה כן כי אם למען יבלו ימיהם בטוב כדי שלא יותש כחם על ידי שיבה כי אם שיהיו תמיד באבם ויהיו בלויי ימים ולא בלויי גוף ובשר ושמא תאמר הלא קללה תחשב למו כי הדל והנכנע הוא חשוב כמת ובעת מיתה בקלות תגמר יציאת הנפש ואז טוב לו אך אלו שהם חזקים מאד הלא יצא שכרו בהפסד צערת צאת נפשו שיהיה הפירוד בקושי לזה אמר גם זה אין להם כי וברגע שאול יחתו:
פסוק יד:והנה כל טובם זה הוא לפי שויאמרו לאל סור ממנו כו' והוא כי הנה משה אמר לפניו יתברך הודיעני נא את דרכך והיה על כי הוא יתברך אמר אליו שהיה רוצה לסור מהם כאמרו כי לא אעלה בקרבך כו' ואמר לו הודיעני נא את דרכך לפייסך ובהעותם ותבא לסור מהם ולהצר להם אחזירך ואפייסך בדעת דרכיך וכן עשה שלמדו הי"ג מדות. ונבא אל הענין אמרו לאל שהיה בתחתונים בדורות ראשונים סור והסתלק ממנו ולא נחוש אם תבואנו רעה שנצטרך לדעת דרכיך להחזירך כי הנה ודעת דרכיך לא חפצנו והוא כי חשבו שתלויה ההשגחה והשופע במזלות:
פסוק טו:מה שדי כי נעבדנו כו'. הנה הם חשבו היות שתי רשויות חלילה פועל הטובות וקראוהו אל ופועל הרעות וקראוהו שדי על ששודד ומכניע ואחר אמרם לאל סור ממנו כי אין אנו צריכים שתיטיב לנו אמר מה שדי פועל הרעות כי נעבדנו כי לא פועל הטובות הוא שייטיב לנו ואם לפגוע בו שלא ישדדנו ויצר לנו ומה נועיל כי נפגע בו כי לא ישגיח בעולם השפל להיותו גשמי כי אם הוברי השמים ועל אלה היה בוכה איוב איך היה הוא יתברך מטיב לרשעים ההם:
פסוק טז:ואמר איוב אין מתלונתי נפקותא לומר כי צדקו בדבריהם חלילה כי הלא מאמרם שאומרים שלא היו צריכים לאל שקר הוא כי הן לא בידם טובם כי אם בידו יתברך באופן כי עצת רשעים רחקה מני:
פסוק יז:וגם ידעתי כי עתידים היו ליתן את הדין וכל מה שמאריכים להם ומרבים טובם הוא להשמדם עדי עד כי תהיה נשמתם דעוכה הרבה ואובדת לעד אך הוא במותם אמנם תלונתי היא שיהיה קצת בחיים וזהו כמה נר רשעים אלו היא נשמתם ידעתי שכמה ידעך כלומר שיהיה הרבה על ידי מה שהטיבו והאריכו להם וגם ידעתי כי בגיהנם יבא עלימו גם בגויותיהם אידם אחר מותם כמשל החיגר וסומא שומרי התאנה אך מה שהייתי חפץ שחבלים יחלק באפו חבל אשמותם יאכילום בעוה"ז וחלק אחר מותם:
פסוק יח:ושמא תאמר לא יוכלו לסבול כובד עונשם הראוי להם בעולם הזה וימותו הנה יהיו כתבן לפני רוח שהרוח מניעתו ומטלטלו ממקום למקום ובנוח הרוח נח מעט התבן בארץ וחוזרת הרוח ונושאתו ומטלטלו ועם כל זאת אין התבן משתבר ולא נפסד כי אם שעורו ומציאותו תמיד בהוייתו כן יעשה לרשעים יטלטלם ויהיו נעים ונדים וקיימים בגופם ומצטערים שהוא מר ממות וכענין מקרא שכתוב אל תהרגם כו' הניעמו וכו' ובעת מותם יהיו כמוץ גנבתו סופה שחוטפו ומגלגל בו על הארץ סובב סובב כן בבא עת נטילת נפשו יחתוף אותה השטן וטרם יעלנה ממנו יהיה סובב בה בקרב גופו ברעש גדול כסופה הגונבת המון ויסובב בו על הארץ ברעש כן תהיה עקירת נפשו מרתחת ומתגלגל כמוץ יסוער כן ירגיש צער מתחולל ויכירו הכל כי מן השמים מתחילים לפקוד עונו למען ידעון שדון:
פסוק יט:ושמא תאמר הלא ידעת אם לא שמעת כי הוא יתברך פוקד עון אבות על בנים וישמור להם רעתם לבניהם כשנת המבול הנה זאת ידעתי כי אלוה יצפון לבניו אונו לפקוד אונו ורשעו על בניו אחרי מות אביו שיכרית זרעו אך תלונתי היא כי ישלם אליו עצמו וידע כי יש דין ויש דיין ולא ימתין לבניו כי אם בחייו:
פסוק כ:באופן שיראו עיניו כידו ומחמת שדי שאמר מה שדי כו' ישתה בעוה"ז:
פסוק כא:ואין לומר כי גם זה קשה יותר לו שידע כי כל רעתו שמורה לבניו וירע לו מאד ויותר היה חפץ לסבול בעצמו משתבא כל רעתו לבניו והוא היה דעת דוד המלך ע"ה כשאמר לו הקב"ה באיזה חפץ או להיות הוא נרדף או בניו ובחר בהיות הוא נרדף לזה אמר אנו כן כי אדרבה מה חפצו בביתו אחריו אחר שומספר חדשיו חוצצו באשמותיו כי טוב לו שלא יחוצצו חדשיו כי שלום ושקט יהיה בימיו וביתו אחריו יבכו צרותם והוא דעת אבישי שיעץ לדוד ויעזור לו אבישי בתפלה להפך הדבר שתהיה הצרה לבניו ולא לא:
פסוק כב:הלאל כו'. אמר הנה לי עוד קושיא אחרת בהנהגתו יתברך וטרם אענה אני אומר כי לא אכחד כי כל דבריו האמת והצדק כי האם לאל ילמד דעת לומר אדם לו למה לא יכה את הרשע טרם ימות כי הלא והוא רמים ישפוט ומי יבא אחרי המלך:
פסוק כג:אך אין הענין רק להורות כי תשובתכם איננה כי אלה חטאו הרבה ולא לקו והוא כי הנה דור אחד יחטא ואשם הרבה וימות בשלוה רבה ואח"כ יבאו בניהם ויסבלו עון אבותם ויכרתו בעון אבותם וזה קרה לדורות שקודם המבול שבהם דבר עד כה שהיו מכעיסים ובאים ודור עשירי נמוחו בעון אשר נדשנו ובלו ימיהם בטוב ובניהם שלא ראו שובה לקו והנה על קושי זה על הגוים ועל הממלכות שהחריבו בית אלהים והרגו בניו וכהניו והגלו את ישראל ומתו בשלוה רבה ולסוף שבעים שנה שבאו לבבל דור אחר לקו וכן בגלות שאמר הנביא שיהיה יום נקם לדור אחרון ואשר החריבו העולם לא ראו רעה לא מצא רשב"י ע"ה תשובה כי אם שיבאו לעתיד בגלגול אשר הצרו וילקו גם המה ושזה אומרו אשר צבאו על ירושלים ולא יצבאו והנה זאת תלונת איוב באמרו זה ימות בעצם תומו שהוא בעצמות תומו וסוף חייו כולו שלאנן ושליו:
פסוק כד:עטיניו מלאו חלב מאשר התענג בדשן ומוח עצמותיו שמתרוקן בזקנה ושיבה אדרבה ישוקה:
פסוק כה:וזה בנו הוא ביתו אחריו ימות בנפש מרה על עון אביו ולא אכל בטובה שאכל אביו נמצא שלא אכל מדבשו ונכוה באשו ולמה יעשה כה הוא יתברך ללקות אשר לא חטא על אשר חטא ויתענג ברוב כל:
פסוק כו:ואלו היה שבמות הבן ייטב לו באותו העולם ואביו תחתיו יוצע רמה ותכסהו תולעה החרשתי אך הנה על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם והנה מזה יש חלול ה' חלילה לעיני הרואים ודעתי כי כזה הוא הנוגע אל עצמו:
פסוק כו:(כו) הן ידעתי מחשבותיבם כו'. הלא אמרתי אליכם כי אין טענתכם לומר שצרתי הוראת רשעי טענה כי הלא רשעים יחיו כו' ויושפעו מכל טב ואשר לא חטאו ימותו בנפש מרה ולא אכלו בטובה אם כן אין טענתכם כלום והנה הן ידעתי מחשבותיכם כי הן שלא כדבריכם כי הנה ידעתם כי צדיק אני ומזמות עלי תחמוסו ומפני שלא תדעו לי עון אשר חטא תחפשו מזמות של חמס לומר אולי עון פלוני יש בי ותגורו שכן הוא והוא כי צופר גמר אומר כי על כי אין שריד לאכלו מצאוהו הרעות ההם ואמר שהוא מזמת חמס כי שקר הוא כי לא היה מעלים עיניו מן הצדקה וזהו אומרו תחמוסו:
פסוק כו:(כה) והנה היה אפשר להביא לו ראיה כי כן הוא מאברהם מסדום כי אברהם שהיתה פתו מצויה לכל נבנה ביתו וסדומיים שיד עני ואביון לא החזיקו נאבדו ומשם תלמדו סתום מן המפורש לומר כי גם אני שנחרבה ביתי מן הסתם הוא על עון סדום אך אינו כן כאשר יבא וזהו כי תאמרו איה בית נדיב הוא אברהם כלומר כי ביתו וזרעו בהצלחה ואיה אהל משכנות רשעים הם אנשי סדום שיד עני ואביון לא החזיקו איך נהפכו ויאבדו ומזה תדונו כי ככה היה לי כי על כי אין שריד לאכלי מצאוני הרעות האלה:
פסוק כט:ושקר הוא כי הלא שאלתם עוברי דרך כלומר כי המה יגידו אם מכניס אורחים אני וביתי פתוח לרוחה כאומרו אחרי כן דלתי לאורח אפתח והנה אותותם אשר יתנו לכם עוברי דרך להוכיח מה שאני מטיב לכל לא תנכרו להיות כמתנכרים כי על ידי האותות ההם לא תוכלו לנכר אותם:
פסוק ל:כי ליום אור וכו'. אחר שביטל טענתם זו אמר כי ליום איד כו' לומר הנה אמרתם טענה אחרת והוא כי אני בבא עלי האיד הגדול הזה במקום עשות תשובה אדרבא הטחתי דברים כלפי מעלה אך אולי אותם הרשעים לא כן כי אם ליום איד הבא עליהם יחשך רע מהם כי ימנעו מרע ויתודו ויעשו תשובה וישובו מדרכם לפחות יום עברות יובלו הוא יום המיתה שיזכירו וייראו ויתודו:
פסוק לא:כן הוא כי הנה מהיכן בא להם ההתעוררות אם על יד איש את אחיו שביום איד או חולי יעוררנו ויזכיר לו עונו לאמר כי על עונו בא אידו מי יגיד על פניו דרכו כי יבוש מפניו לאמר לו שרשע הוא ועוד כי הלא גם חברו אשר יבא להגיד לו ג"כ הוא עשה כמוהו ומי ישלם לו גם הוא רשעו אשר עשה כי אם היה בלבו שיש משלם גמול לעושי רשעה היה נמנע ואיך יאמר לחברו שישוב מרשעו כי שלם לו עתה ה' אשר חטא לו שלוקה על עונו ולא יחוש שיאמרו לו טול קורה מבין עיניך ומי ישלם לך שאינך לוקה:
פסוק לב:ואם הוא כי מעצמו נותן אל לבו ביום אידו וחליו יום המות וישוב אל ה' ירחמהו ויתודה גם זה איננו כי ראה נא כמה הוא שקוע בעניני שטופו של ממון וטובות העוה"ז כי אפילו בעת שהוא לקברות יובל שרואה שקרבה עת מותו אינו מצטער וחושב על אותו העולם מה יעשה לו רק בטובות העוה"ז כי הנה הוא רואה כי לקברות יובל ועל גדיש ישקוד וימהר לעשות גדיש שאומר לבניו ימהרו לעשות גדיש מקצירו טרם ימות פן אחרי מותו יצטרכו להתבטל ימי אבלו ויהיה קצירו ואלומותיו על פני השדה ויפסד ואלו היה שם לב על מה שאחרי מותו שעתיד ליתן דין וחשבון האם ישים לב אל גדיש בניו אשר לא יאכל ממנו אך אין זה כי אם שאין לו שום דאגה:
פסוק לג:כי השלוה וטובה רבה שהיה לו תמיד מעלה על לבו כי גם שם הכל ימתק ויערב וזהו מתקו לו רגבי נחל שבקבורתו וגם ימתק לו הכבוד שחושב ואומר כי בהוליך אותו לבית הקברות ילוו אותו רבים ונכבדים ויהיה לו כבוד הרבה כי אחריו כל אדם ימשוך אחרי מטתו ולפניו אין מספר ומעתה שמת על מה שיכובד לאחר המטה ולפני המטה ובזה לבו שמח ואיך ישים לב איש אשר אלה לו אל דינה של גיהנם ועם כל זה ייטב להם עד אחרי מותם:
פסוק לד:ואם כן אפוא איך תנחמוני הבל באמרכם כי כן קרה לאדם הראשון שהם תחלת דברי צופר כי הלא כל אלה למה לא לקו וכן תשובותיכם שהם דרך כלל נשאר מעל כי זה כל פרי תשובותיכם לומר כי נשאר לי מעל מאשמותי למרק והנני ממרקו והוא הבל כי למה לא ימרקו זולתי ושיעור הכתוב ואיך תנחמוני הבל כיון שותשובותיכם אינו שיש לי עונות רבות כי אם שנשאר מעל לי מלמרק באופן שקל וחומר הדברים אם עונות רבות אין מספר לא יספיקו להצר לרשעים שהזכרתי ורב שלומם תמיד וכל שכן לי על מעל אחד שהוא על עון משתאות בניו או דומה לו שאין שריד לאכלו:
