אם אמנם. אתם נוספים עלי לצרתי ותוכיחו עלי חרפתי מראים ומוכיחים חרפתי על פני:
פסוק ז:
אצעק. על חמס ולא אענה:
פסוק י:
ויסע. לשון עקירה:
פסוק יב:
ויסולו. לשון מסילה:
פסוק יג:
אך זרו. ל' אכזר:
פסוק יז:
לבני בטני. לאותם שגדלתי בביתי כאלו הם בני:
פסוק יח:
עוילים מאסו בי. נבזה אני בעיני נערים וכ"ש בעיני שרים:
פסוק כ:
דבקה עצמי. שאני כחוש מעובי בשרי:
פסוק כ:
בעור שיני. כל בשרי היה לקוי בשחין ובתולעים חוץ מחניכי שיניו:
פסוק כד:
בעט ברזל. יחצבון בצור ואח"כ מעבירין את העופרת עליהם לתת לאותיות מראה שחרורית להכירם וכן דרך חוקק אבן ולא יתכן לפרש עט של עופרת שהרי רך הוא אצל האבן:
פסוק כה:
ואני ידעתי גואלי חי. וא"ו זה חוזר למעלה אתם תרדפוני ואני ידעתי גואלי חי ליפרע והוא יתקיים ויעמוד:
פסוק כה:
ואחרון על עפר יקום. לאחר שיכלו כל שוכני עפר הוא אחרון יעמוד:
פסוק כה:
יקום. יתקיים:
פסוק כו:
ואחר עורי נקפו זאת. והם אינם נותנים לב לגואלי אלא אחר מכת עורי נקפו ונקרו הקניטה והרדיפה הזאת שאמרתי שהיא לי כנוקף וחותך בעורי כמו (ישעיהו י׳:ל״ד) ונקף סבכי היער:
פסוק כו:
ומבשרי. אני רואה משפטים:
פסוק כו:
אלוה. ל' משפט ויסורין:
פסוק כח:
כי תאמרו מה נרדף לו. כמו (דברים ז׳:י״ז) כי תאמר בלבבך שהוא משמש לשון דילמא כלומר ושתהיו נותנים לבכם לחמול ולומר למה נרדפנו:
פסוק כח:
ושרש דבר. הנמצא בו מה היא לעולם לא תעלה בלבבכם הטובה הזאת שרש דבר על מה הוא עומד:
פסוק כט:
כי חמה. שאתם מגדילים עון המביא לידי חרב:
פסוק כט:
למען תדעון. ותבינו סוד הפורענות הבא על הרשעים ויש אם למסורת שדין כתיב כמו שיש דין בעולם כמו (שופטים ה׳:ז׳) שקמתי דבורה כן ראיתי בתנחומא: