פסוק ב:מענה צופר:
לא יענה. מאחרים מפני רוב דבריו:
פסוק ג:בדיך. שאתה בודה מלבך:
פסוק ג:מתים יחרישו. בני אדם:
פסוק ד:ותאמר. להקב"ה זך לקחי ובר הייתי בעיניך:
פסוק ו:תעלומות חכמה. ותדע כי כפלים לתושיה יש לתורה שלא קיימת:
פסוק ו:כי (השורש) ישה. כמו (דברים כ״ד:י׳) כי תשה ברעך (כלומר) הרבה יש לו עוד חוב עליך בדברי עוניך:
פסוק ז:החקר אלוה תמצא. שאתה סבור שקיימת הכל:
פסוק ח:גבהי שמים. דבר שהוא גבוה כגובהי שמים מה תפעל עתה ועמוקה היא החכמה משאול:
פסוק ט:מדה. מדוד שלה (ס"א מד' שלה) וכאן הזכיר מידוד בל' זכר (שלא אמר מדתה):
פסוק י:אם יחלוף ויסגיר. ביסורין את מי שירצה:
פסוק י:ויקהיל. כל פמליאות שלו לווכח על שהסגיר:
פסוק י:ומי. בהן ישיבנו בדברים למצא עול בפעלו ואם מפני שהנידון שליו ושקט ימים רבים, כן דרכו:
פסוק יא:כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן. שהם עושים ימים ושנים ודומה כמי שלא יתבונן (יתבוננו) כי מאריך אפו:
פסוק יב:ואיש נבוב. חלול בלא לב אשר לא הבין דרכו:
פסוק יב:ילבב. יקנה לו לב לשוב לבוראו ולפשפש במעשיו או אדם אשר היה כעיר פרא לימוד מדבר קל בלא דעת:
פסוק יב:אדם יולד. ילמד עצמו להיות אדם חדש כסדר בני אדם ויכוין דרכו:
פסוק יג:אם אתה. היית מכוין לבך אחר יסורין:
פסוק יג:ופרשת אליו כפיך. בתחנה:
פסוק יד:ותרחק און. מידך ואל תשכן באהליך עולה:
פסוק טו:כי אז. אם אתה היית בטוח שתשא פניך ממום שתגרום לעצמך לשאת פניך מכל מום (מתוך כך):
פסוק טו:והיית מוצק. חזק כמו מצוקי ארץ:
פסוק טז:עמל תשכח. וכל עמל היית שוכח:
פסוק טז:וכמים עברו. וחלפו כן יהיה לך כל זכרון עמל:
פסוק יז:ומצהרים יקום חלד. יותר מאור צהרים יקום לך חלד מזל וזמן כמו וחלדי כאין נגדך (תהילים ל״ט:ו׳) ד"א יקום חלד כמו יקום אור חלודה שלך כלומר שיהיה מקום אפילה מאיר יותר מאור צהרים זו שמעתי אבל הראשון לא נראה (סא"א):
פסוק יז:תעופה. אפילה שלך כבקר תהיה ע"א תעופה לשון עפעפי שחר (לעיל ג) שאם הוא לשון אופל היה לו לומר תעופה נקוד בשו"א כמו תנופה תקומה תרומה תנומה:
פסוק כ:ועיני רשעים. שונאיך:
פסוק כ:תכלנה. בפנותם ברעתך לראות ולא ישיגו (תאוותם) וכל כליון עינים שבלשון קודש זהו המצפה לראות ואינו משיג וכמו ועיניך רואות וכלות אליהם וגו' (דברים כ״ח:ל״ב):
פסוק כ:ותקותם. מה שהם מקוים לראות בך למפח נפש יהיה להם: