א קְֽרָא־נָ֭א הֲיֵ֣שׁ עוֹנֶ֑ךָּ וְאֶל־מִ֖י מִקְּדֹשִׁ֣ים תִּפְנֶֽה׃ ב כִּֽי־לֶֽ֭אֱוִיל יַהֲרָג־כָּ֑עַשׂ וּ֝פֹתֶ֗ה תָּמִ֥ית קִנְאָֽה׃ ג אֲ‍ֽנִי־רָ֭אִיתִי אֱוִ֣יל מַשְׁרִ֑ישׁ וָאֶקּ֖וֹב נָוֵ֣הוּ פִתְאֹֽם׃ ד יִרְחֲק֣וּ בָנָ֣יו מִיֶּ֑שַׁע וְיִֽדַּכְּא֥וּ בַ֝שַּׁ֗עַר וְאֵ֣ין מַצִּֽיל׃ ה אֲשֶׁ֤ר קְצִיר֨וֹ ׀ רָ֘עֵ֤ב יֹאכֵ֗ל וְאֶֽל־מִצִּנִּ֥ים יִקָּחֵ֑הוּ וְשָׁאַ֖ף צַמִּ֣ים חֵילָֽם׃ ו כִּ֤י ׀ לֹא־יֵצֵ֣א מֵעָפָ֣ר אָ֑וֶן וּ֝מֵאֲדָמָ֗ה לֹא־יִצְמַ֥ח עָמָֽל׃ ז כִּֽי־אָ֭דָם לְעָמָ֣ל יוּלָּ֑ד וּבְנֵי־רֶ֝֗שֶׁף יַגְבִּ֥יהוּ עֽוּף׃ ח אוּלָ֗ם אֲ֭נִי אֶדְרֹ֣שׁ אֶל־אֵ֑ל וְאֶל־אֱ֝לֹהִ֗ים אָשִׂ֥ים דִּבְרָתִֽי׃ ט עֹשֶׂ֣ה גְ֭דֹלוֹת וְאֵ֣ין חֵ֑קֶר נִ֝פְלָא֗וֹת עַד־אֵ֥ין מִסְפָּֽר׃ י הַנֹּתֵ֣ן מָ֭טָר עַל־פְּנֵי־אָ֑רֶץ וְשֹׁ֥לֵֽחַ מַ֝יִם עַל־פְּנֵ֥י חוּצֽוֹת׃ יא לָשׂ֣וּם שְׁפָלִ֣ים לְמָר֑וֹם וְ֝קֹדְרִ֗ים שָׂ֣גְבוּ יֶֽשַׁע׃ יב מֵ֭פֵר מַחְשְׁב֣וֹת עֲרוּמִ֑ים וְֽלֹא־תַעֲשֶׂ֥ינָה יְ֝דֵיהֶ֗ם תּוּשִׁיָּֽה׃ יג לֹכֵ֣ד חֲכָמִ֣ים בְּעָרְמָ֑ם וַעֲצַ֖ת נִפְתָּלִ֣ים נִמְהָֽרָה׃ יד יוֹמָ֥ם יְפַגְּשׁוּ־חֹ֑שֶׁךְ וְ֝כַלַּ֗יְלָה יְֽמַשְׁשׁ֥וּ בַֽצָּהֳרָֽיִם׃ טו וַיֹּ֣שַׁע מֵ֭חֶרֶב מִפִּיהֶ֑ם וּמִיַּ֖ד חָזָ֣ק אֶבְיֽוֹן׃ טז וַתְּהִ֣י לַדַּ֣ל תִּקְוָ֑ה וְ֝עֹלָ֗תָה קָ֣פְצָה פִּֽיהָ׃ יז הִנֵּ֤ה אַשְׁרֵ֣י אֱ֭נוֹשׁ יוֹכִחֶ֣נּֽוּ אֱל֑וֹהַּ וּמוּסַ֥ר שַׁ֝דַּ֗י אַל־תִּמְאָֽס׃ יח כִּ֤י ה֣וּא יַכְאִ֣יב וְיֶחְבָּ֑שׁ יִ֝מְחַ֗ץ וידו (וְיָדָ֥יו) תִּרְפֶּֽינָה׃ יט בְּשֵׁ֣שׁ צָ֭רוֹת יַצִּילֶ֑ךָּ וּבְשֶׁ֓בַע ׀ לֹא־יִגַּ֖ע בְּךָ֣ רָֽע׃ כ בְּ֭רָעָב פָּֽדְךָ֣ מִמָּ֑וֶת וּ֝בְמִלְחָמָ֗ה מִ֣ידֵי חָֽרֶב׃ כא בְּשׁ֣וֹט לָ֭שׁוֹן תֵּחָבֵ֑א וְֽלֹא־תִירָ֥א מִ֝שֹּׁ֗ד כִּ֣י יָבֽוֹא׃ כב לְשֹׁ֣ד וּלְכָפָ֣ן תִּשְׂחָ֑ק וּֽמֵחַיַּ֥ת הָ֝אָ֗רֶץ אַל־תִּירָֽא׃ כג כִּ֤י עִם־אַבְנֵ֣י הַשָּׂדֶ֣ה בְרִיתֶ֑ךָ וְחַיַּ֥ת הַ֝שָּׂדֶ֗ה הָשְׁלְמָה־לָֽךְ׃ כד וְֽ֭יָדַעְתָּ כִּי־שָׁל֣וֹם אָהֳלֶ֑ךָ וּֽפָקַדְתָּ֥ נָ֝וְךָ וְלֹ֣א תֶחֱטָֽא׃ כה וְֽ֭יָדַעְתָּ כִּי־רַ֣ב זַרְעֶ֑ךָ וְ֝צֶאֱצָאֶ֗יךָ כְּעֵ֣שֶׂב הָאָֽרֶץ׃ כו תָּב֣וֹא בְכֶ֣לַח אֱלֵי־קָ֑בֶר כַּעֲל֖וֹת גָּדִ֣ישׁ בְּעִתּֽוֹ׃ כז הִנֵּה־זֹ֭את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן־הִ֑יא שְׁ֝מָעֶ֗נָּה וְאַתָּ֥ה דַֽע־לָֽךְ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רמב"ן

רמב״ן

פסוק א:
קרא נא היש עונך, בתלונתך להיות עוזר אותך בדבריו:
פסוק א:
ואל מי מקדושים תפנה, לענות אותך, אין אחד מהם שיאמר כמוך וישוה לך בהיותך מבעט בייסורין:
פסוק ב:
כי לאויל יהרג כעש, בבוא עליו שלא ברצונו:
פסוק ב:
ופותה תמית קנאה, צער שהוא מצער עצמו כאשר לא יצליחו דרכיו בכל עת. קנאה וכעס אחד הם בכל מקום, כמו הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם:
פסוק ג:
אני ראיתי אויל משריש, כאשר גזר כי הצדיק טוב לו והרשע רע לו, שב לבאר מה שלקח אזנו במראות הנבואה, כי אם יש פעמים שרואה אוילים ורשעים עושים שורש למטה, רק יראה כי מיד הם נכרתים ואובדים:
פסוק ג:
ואקוב נוהו פתאום, כלומר ראיתי בלבי קללה באה על נוהו מיד פתאום:
פסוק ד:
ירחקו בניו מישע, הם עצמם מרחיקים את נפשם מכל התשועה:
פסוק ד:
וידכאו, כמו יתדכאו בשער, לעיני הזקנים וכל העם, ואין מציל אותם:
פסוק ה:
אשר קצירו רעב יאכל, הרשע עצמו בימיו יאכל כל רעב קצירו:
פסוק ה:
ואל מצנים יקחהו, ואם יקחהו הוא, מבין הקוצים והצנים יקחו אותו, כי תעלה ארצו שמיר ושית:
פסוק ה:
מצנים, יחסר אות הכפל, מן ולצנינים בצדיכם. או יהיה יקחהו שב אל הרעב הנזכר, כי ילקט קצירו מבין החוחים:
פסוק ה:
ושאף, כל צמא חיל הרשע וממונם:
פסוק ה:
שאף, כמו באוות נפשה שאפה רוח. והתרגום אמר ואל מצנים יקחהו: ופולמוסין במאני זייני ידברוניה, פתר צנים מן ונושא הצנה לפניו, כאילו אמר ואל אנשי המלחמה יקח ויאסוף קצירו כי הם יאכלוהו:
פסוק ו:
כי לא יצא מעפר און, יאמר על התלאות הבאות על אדם לא על חנם באות עליו ולא מן הארץ תצמחנה רק על חטאיו, ולכן הרשעים אובדים כאשר הגיד:
פסוק ז:
ובני רשף, בני העוף, וכן ולחומי רשף, שתרגומו אכילי עוף. ויש לפרש עוד בני רשף, ניצוצות הגחלים, מן רשפיה רשפי אש שלהבת יה, רצונו לומר כי אדם לעמל יולד ולהיות הגחלים מעופפים עליו תמיד, וכן אמר התרגום: ארום בר נש לליעות אתיליד וסופוהי היך גיצין דנתרין מן גומריא ומתגבהין היכדין יעוף:
פסוק ח:
כי אדם לעמל יולד וגו', אולם אני אדרוש אל אל, אלה הפסוקים קשורים, יגיד כי האדם יולד להיות לו עמל וכעס בחייו ולא יוכל להנצל ממנו, כי הוא בעצמו ית' הביאו עליו כאשר בני רשף הושם בתולדותם להתעופף, אך איננו מיחס זה רק לאל:
פסוק ח:
ואל אלהים אשים, ההנהגה הזאת, לא אל כוכב ומזל בלתי לה' לבדו, כי במשפט יעשנה על פשעיהם, כי הוא
פסוק ח:
עושה גדולות ונוראות, משפיל ומרומם ומיפר מחשבות ערומים, הם המתחכמים בענינם לעשות מעשיהם בעצה וחכמה כפי דעתם, והוא מבטל עצתם, כי הוא היודע כי הצרות הבאות עליהם וביטול העצה שלהם לטובתם, והם אינם מבינים הטובה היא אם רעה, והוא לוכד גם החכמים בעלי הכוכבים והמזלות באותה ערמה אשר חשבו, כי לו לבדו היכולת לא למזלות, והוא תקוה לדלים ולאביונים המצפים אליו, ואם כן אשרי אנוש יוכיחנו אלוה ולא ימאס מוסרו:
פסוק ח:
דברתי, הנהגתי, כמו דוברות בים, בתוך הדברו:
פסוק ט:
עושה גדולות ואין חקר, יספר כי האל ידין עמים בפרט ובכלל, כי יתן המטר וימנענו על מעשיהם לרומם ולהשפיל, ועל כן אשים אליו דברתי בהביאו צרה על היחיד, והנה בכל הדברים שבהם תשמישו של עולם אין דבר נפסק ויבא לעיתים זולתי המטר, כי השמש והירח לא ימושו, והנהגת הגלגל בכל מערכת המשרתים תמידים נצחת, והגשם ימנע, ואם יאריך מניעתו ימותו רוב השפלים, על כן יביאו ממנו ראיה בספר הזה ויזכרוהו פעמים רבות להרבות השגחת האל בשפלים:
פסוק יא:
לשום שפלים למרום, הם העניים השפלים, או כל בני העולם, כי בהעדר המטר ימותו כלם:
פסוק יב:
ולא תעשנה ידיהם תושיה, ולא יעשו דבר, רק אין ותוהו מעשיהם, כי תושיה נגזר מן יש:
פסוק יג:
ועצת נפתלים, מחשבות המתחכמים בערמתם, לוכדות בני אדם בנפתוליהם, אשר נפתלו עמהם, ועצתם נמהרה ונהרסת:
פסוק טו:
ויושע מחרב מפיהם, יחסר וי"ו כמו ראובן שמעון, ויושע אביון מחרב ידם ומשיניהם, ומיד חזק. או "מחרב מפיהם", מהרב לשונם:
פסוק יז:
ומוסר שדי אל תמאס, יודיע אליו כי אם באה עליו צרה והוא צדיק, מוסר אלהים הוא שיוכיח אותו ובסוף יוציאנו:
פסוק יט:
בשש צרות יצילך, בעבור היות שבע סוף החשבון נהגו בו הכתובים כמו ובשבעה דרכים, כי שבע יפול צדיק וקם, ורבים כן. ואחז "בשש צרות" להוסיף "ובשבע":
פסוק כד:
ולא תחטא, לא יקרך שום עונש בשום ענין ההוה, כמו אם יקרך שום עון:
פסוק כו:
תבא בכלח אלי קבר, מלה מורכבת כאומר תבא לקבר בכאלו לח, רצונו לומר תמות בזוקן כמו כמת בבחרות, מן ולא נס לחה:
פסוק כז:
הנה זאת חקרנוה כן היא, כי הצדיקים מצליחים והרשעים אובדין, ויש רשע מצליח אבל סופו אבד הוא וזרעו, ויש צדיק נוכח במוסר אלהים, וסופו שלוה ושלום: