פרשנים על הפרק
📜
תרגוםרבותינו זכרונם לברכה27 פסוקים📜
רש"ירש״י38 פסוקים📜
אבן עזראאבן עזרא25 פסוקים📜
רמב"ןרמב״ן29 פסוקים📜
רלב"גרלב"ג15 פסוקים📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי22 פסוקים📜
חלקת מחוקקאלשיך35 פסוקים📜
מצודת דודרבי דוד אלטשולר48 פסוקים📜
מצודת ציוןרבי דוד אלטשולר28 פסוקים📜
חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי7 פסוקים📜
מלבי"ם באור המילותמלבי"ם26 פסוקים📜
מלבי"םמלבי"ם28 פסוקים📜
ביאור שטיינזלץעדין שטיינזלץ27 פסוקיםמאמרים על הפרק
חלקת מחוקק
אלשיך
פסוק א:
ואחר גמור אמרי המלאך אמר שמא תאמר אם כן אפוא שכה דבר המלאך אליך למה לא דבר בי כי הלא נבואת איוב גדלה כמאמרם ז"ל על פסוק לא נופל אנכי מכם ואיזה דרך הלך רוח ה' מאתך לדבר אותי זו אינה טענה כי עתה שבעטת ביסורין לא לרצון אתה לפני קונך והראיה כי קרא נא כלומר עתה שבעטת וראה היש עונך בשמים משמותיו יתברך כי יש נענה על ידי שם אלהים ויש על יד שם זולתו בחינת השגתו כנודע או לפחות אל מי מקדושים הם מלאכים קדושים להנבא על ידי מלאך כמוני תכה שיחשיבך באופן הלך רוח ה' מאתך לדבר אותי. ואם מה שתבעונו הוא מכעס צרתך או מקנאת ראותך רשע וטוב לו על האחד דע:
פסוק ב:
כי לאויל יהרג כעש ולא יאות לך תהיה מכללם ועל הב' אמר ופתה תמית קנאה ולא לך כי איש חכם אתה. כי לאויל יהרג כעש כו' זולת הקודם יאמר כמה פתיות הוא של המקנא בטוב רשעים בעולם הזה כי הלא תוקף האויל באשרו של העולם הזה אינו כלום כי כעס אחד של צדיק מספיק להרגו כי תוקפו הבל הוא ופותה המקנא בו תמיתנו קנאה שיקנא בו באופן שמאבד עצמו בקנאו על הבל:
פסוק ג:
ופירש הדבר ואמר הנה זה קרה לי כי אני ראיתי אויל משריש באושר ועושר העולם הזה וקנאתי בו ונתכעסתי ואקוב נוהו והן אמת כי פתיות היה מה שקבותיו ומה גם כי גם ענוש לצדיק לא טוב אך היה פתאם כי פתאומיות כעסי השיאני:
פסוק ד:
וראה נא כי פתאומיות קנאתי כמעט המיתתני כי הלא מלבד מה שנענש על ידי גם חטאו זולתי על ידי שלא היה חונן ליתומיו והייתי אני סבה כי הנה ירחקו בניו מישע שאין מושיע למו לרחמם מנפילת ביתם וחטאו זולתי בהם כי וידכאו בשער הוא מקום המשפט שם ידכאום בני אדם משער הזקנים ואין מהדיינים מציל עם ראותו עול הנעשה להם בפניהם וזה באמור שאביהם רשע היה ואל יהי חונן ליתומיו עם שלא הגיע לגדר זה:
פסוק ה:
ומה שאמרתי וידכאו בשער כו' ויהיה מדכאם הלא הוא אשר קצירו כו' כי אין צריך לומר אשר לא קבל טובה מהאויל הנזכר כי אם אשר קצירו של האויל בהיותו רעב היה אוכל לשבוע לחם ועתה מדכה יתומיו והוא חושב שמרבה הונו והוא מרבה לא לו כי בליעל כקוץ מונד יעשוק אותו גם הוא כי על דאטף יטפוהו וזהו ואל מצנים יקחהו הוא בליעל שהוא קוץ מקוצים וסוף שניהם שלא בלבד יאבדו מה שעשקו כי אם גם כל נכסיהם שלהם יפלו ביד צמים הם השטופים לגזול כצמאים לרוות עצמם מהון זולתם וזהו ושאף צמים חילם ואין זה רק מחמת קללתי נמצאתי גרמא לשיחטאו בהם ואין מיתה לי גדולה מזו כמאמרו ופותה תמית קנאה וכל כך הרעותי למו בקבייתי כי לא בלבד היה נראה שהגזלנים ודומיהם היו שואפים ממונו רק כאלו החיל שלהם עצמו היה שואף ומשתוקק לידבק אל הצנים שיקחוהו וזהו ושאף צמים ומי היה השואף חילם. כי חילם היה השואף אותם כי עשה יעשה לו כנפים וכו':
פסוק ו:
כי לא יצא כו'. הנה לבא אל הביאור נזכירה מאמרם ז"ל על פסוק שאחר זה אמר ר"ל כל העוסק בתורה יסורין בדלין הימנו שנאמר ובני רשף יגביהו עוף ואין עוף אלא תורה כו' ואין רשף אלא יסורין כו' ועל פי דרכם זה נמשיך הכתובים מפסוק הקודם אליו והוא כי הנה בענין גוף הצדיק מה הנאתו בצדקו אשר הוא בתורה ומצות דעות מתחלפות אחד שאין לו הנאה לא בעולם הזה ולא בקבר כי אם אחר התחיה. ב' כי גם בעולם הזה יהנה שזוכה באבריו לעבוד את ה' ולשבח בשפתיו אליו יתברך ושעל ידי תפלתו משפיע הוא יתברך בעולם שפע טובה ומגלה גדולותיו ונפלאותיו כי אין ספק קונה החומר גם הוא איכות קדושה ליהנות לאחר התחיה אך בקבר לא יהנה כלל ויש דעה שלישית שגם בקבר יש לו עריבות ותענוג מה כענין שפתותיו דובבות וכיוצא בו. והנה על הסברא הראשונה הלא יקשה כי אחר שהגוף הוא עמל ויגע במצות ותורה לא די לו שלא יהנה בעולם הזה כי אם שגם יקבל יסורין לכפר בעד הנפש שתתענג מעת למות עד אחר התחיה והוא לקברות יובל תחתיו יוצע רמה ומכסהו תולעה עם היות שלא החומר הוא אשר חטא על הנפש לבדו כי אם לא היתה נפשו בו לא חטא ואחשבה כי איוב היה בעל הסברא הראשונה ועל כן היה קורא תגר על הקושי הלז שהזכרנו וזה אמר כי לא סגר דלתי בטני שלא יצא הגוף אל העולם לקבל יסורין ושמא תאמר הלא טוב בואך הנה לעמול בעבודת ה' לאכול לעולם הבא כי לכך נוצרת הנה אחר צער הגוף גם באותו עמל שגם לי בו טובה מה לא חפצתי כי אם שיסתר עמל מעיני הוא עמל הידוע שעמו נוצר האדם ואם לא טוב הסגר דלתי בטני על סכנת אמי למה לא מרחם אמות או מבטן יצאתי ואגוע ולמה הטריח הוא יתברך ברכי המגדלים אותי שקדמוני ברכים וגם טורח כלפי מעלה כי מה שדים כי אינק כמפורש למעלה והטעם הוא כי לו היה לי טובה אחר צערי בעולם הזה בהיותי בקבר החרשתי. אך הנה כי עתה שכבתי שכיבת המות אפילו יונח שאשקיט רמה ותולעה הלא כל טובי יהיה שאישן וזה אמר ישנתי אך לא מנוחה כי אם אז בתחיה ינוח לי כי זה הוראת מלת אז כמ"ש ז"ל אז ישיר משה שר לא נאמר אלא הוא לעתיד בתחיה ואם כן רע ומר הוא שיקבל החומר יסורין בעולם הזה וגם בקבר לא ינוח עד אחר התחיה וגם שיעמול בתורה ומצות פה ולא יהנה כי אם הנפש בלבד על כן בא אליפז לענות אותו והוא בעל סברא השנית ואמר כי לא יצא מעפר און כו' לומר הלא כל עיקר טענתך היא כי הגוף לבדו לא היה חוטא אם לא בהמצא אתו הנפש כי עפר ארץ הוא וגם בתורה ומצות הוא העמל ויגע ולא יאכל ממנו כי אם אדרבה מתייסר פה ביסורין ועל כן טוב ממנו הנפל הנה אשיבך והוא כי הן אמת כי לא יצא מעפר הוא החומר לבדו האון שיפעל האדם כי בלעדי הנפש לא היה חוטא כי עפר הוא. אמנם הנה לעומת זה גם ומאדמה לא יצמח בעצם עמל שאדם עמל בעולם הזה לזכות לעולם הבא לומר שהחומר הוא העמל וייגע בעבודתו יתברך והנפש היא האוכלת כי אם כל צמיחת העמל הוא מן הנפש הנותנת רצון טוב ומכרחת את החומר:
פסוק ז:
ואשר אתה קץ על יסורי לזה שמע בקולי איעצך והוא כי הלא אדם לעמל יולד עמל עבוד אלהים ואם תבחר ותקרב שיהיה עמלך בתורה לעשות עיקר יותר מיתר מצות אז גם חומרך ישולל מיסורין כי הלא ובני רשף הם יסורין יגבהו העוף היא התורה כמדובר מרבותינו ז"ל באופן לא ייצר לגופך בעולם הזה:
פסוק ח:
ושמא תאמר ועדיין מה הנאה קנינית תהיה לו זולת העדר צרה כי זאת היתה תלונת איוב שאין לגוף מנוח רק אחר התחיה באומרו אז ינוח לי על זה אני אומר כי אולם אני אדרוש אל אל כלומר כמות שאני מלובש בחומר אדרוש ואתפלל לפניו ואל אלהים לומר ולפעמים לא אצטרך לדרוש ולהתפלל רק ואל אלהים אשים דברתי כד"א אשר תשים לפניהם לשון עריכה שטרם אענה רק עודני עורך תפלתי שהוא הכתוב אצלנו על עוד הם מדברים ואני אשמע וזהו אשים ואערוך דברתי:
פסוק ט:
והוא יתברך טרם אתפלל עושה גדולות כו' נפלאות כו' להפיק רצוני ומה לי עוד מעלה גדולה מזו בעולם הזה עם מה שאחר התחיה הנה כי לאליפז הסברא השנית אך לשלמה ע"ה הסברא השלישית שגם בקבר יש מנוחה ועריבות כמפורש אצלנו על פסוק ושכבת וערבה שנתך ובקהלת בשני מקומות ובדברי רז"ל במקומות אין מספר:
פסוק ט:
(ו) או יאמר כי לא יצא כו' לומר אל יעלה על רוחך להשיבני כי ממה שאמרתי כי שוכני בתי חומר טבעם לחטוא ולהיות פועלי און שאם כן אפוא מכאן תשובה שהדין עמי כי למה ייסרני ה' ואנוס אני מפאת חומרי ומזה תצא לי תלונה וקושיא לאלהינו למה עשה ה' ככה לשלוח נשמה קדושה כבודה בת מלך מלכו של עולם וילבישנה בעפר הארץ העכורה כי לא יצא מהחומר רק רע און ואשמה ונפשו עליו תאבל בעמל וכעס על דברי עונות ויסורין בעולם הזה ובעולם הבא אל תאמר כדבר הרע הזה כי דע לך כי לא יצא מעפר און שיהא מוכרח לחטא להוציא נפקותא שמאדמת עפר החומר יצמח עמל לנפש כי אם שומאדמה לא יצמח עמל:
פסוק ט:
(ז) כי אדרבה על ידי היות הנפש בעולם הזה יעדיף על מלאכי השרת כי מלאכי השרת לא על דבורם יפליא לעשות הוא יתברך כאשר על דבור בן האדם בהיותו צדיק כענין שמש בגבעון דום וכיוצא אפילו באחרונים כרבי חנינא בן דוסא באומרו מי שאמר לשמן וידליק כו' ואין זה כי אם על ידי עמל החומר בחברת הנפש ומכריע יצרו מה שאין כן המלאכים כי לא חומריים המה ואין להחזיק להם טובה על כשרונם וזה אמר כי אדם לעמל יולד לצרף חומרו בעולם הזה על ידי עמלו בתורה ומצות. אך בני רשף הם מלאכים בני רשפי אש אינן חומריים כי אם יגביהו עוף בעולמות עליונים כי רוחני הוא ואין לו חומר ולא יצר הרע שיצטרך לצרפו ולהכניעו:
פסוק ט:
(ח) ועל כן ראה מה יתרון האדם המלובש בחומר על המלאכים לו אולם אני בעל חומר אדרוש אל אל ואין צריך לומר על ידי תפלה כי אם שאל אלהים אשים דברתי שהוא דבור קל:
פסוק ט:
(ט) ועל ידי דברתי עושה הוא יתברך גדולות עד אין חקר ונפלאות כו' כענין שמש בגבעון דום וכיוצא בו מה שאין כח זה במלאכי השרת והוא מה שכתוב אצלנו על פסוק כי מי בשחק יערוך לה' כו':
פסוק ט:
(ח) או יאמר אולם כו' הלא הוכחתי ששדדתי מזל האויל אל תתמה איך יכולתי לשדד מזלו הטוב כי הלא אולם אני אדרוש בעד האל כי קנאתי על אשר חטא לו ועל ידי כן אל אלהים הוא מדת הדין אשים דברתי ירע לו:
פסוק ט:
(ט) ובכן יכולתי כי הכל מאתו יתברך כי הוא עושה גדולות כו' כי לא מסר העולם אל המזלות שברא כי אם תמיד עושה נפלאות עד אין מספר שהוא הפך ושדד מזלות וטבעים באופן כי להוכיח רשע ישדד מזלו המצליחו ויכניעהו:
פסוק ט:
(ח) או יאמר הלא תלונתך על היותך צדיק ורע לך וזולתך מוצלחים ורשעים אל תתמה על החפץ כי הלא הוא יתברך פועל ב' הפכים בבת אחת ומה שיראה רחמים בו דין ומה שיראה דין הוא רחמים אלא שאין מבין כי הלא אני אדרוש אל אל הוא מדת חסד כנודע ויבא כאילו אל מדת הדין שהוא אלהים אשים דברתי כי בעשותו חסד בפעולה עצמה יעשה דין:
פסוק ט:
(ט) ולא שני דברים בלבד כי אם א' עושה גדולות רבות יחד עד אין חקר ונפלאות:
פסוק י:
כענין דרישת מטר שאדרוש מאל על צד החסד והוא יתברך נותן מטר על פני ארץ שהוא חסד שנותנה על פני ארץ להצמיחה ובפעולה ההיא נותנה על פני חוצות בדרכים נמצא שעל פני ארץ הוא רחמים להוציא לחם מן הארץ ובהיותה על פני חוצות הוא רוגז לעוברי דרכים:
פסוק יא:
וגם הוא לשום שפלים למרום על יד ברכת שדותיהם וכרמיהם וגם קודרים לחוסר לחם עתה שגבו ישע כי לאלה הוא רחמים:
פסוק יב:
ובדבר ההוא נמשך דין שמפר מחשבות ערומים אשר חשבו לאצור פירות ותבואות להפקיע שערים ולא תעשינה ידיהם תושיה להתיש כח האמללים ובכן בכבשי דרחמנא אל תכניס עצמך כי אינך מבין ומה שתחשוב שהוא רע אולי הוא טוב:
פסוק יב:
(יב) לוכד כו'. אמר ראה נא גודל השגחתו יתברך בפרטים מה שאין לבב אנוש מבין והבועט יאשם כמוך כי הלא הוא יתברך פורע מדה כנגד מדה ואין חכמת חכמים שוה נגד השם ואדרבה בדבר שמתחכמים נגדו יתברך בה יפילם כענין קריעת ים סוף שאמרו נתחכמה למושיען וכו' ובה נפלו כמאמר הכתוב כי בדבר אשר זדו עליהם וזה מאמר אליפז הם האומרים הנה נתחכמה בערמם עצמה אשר חשבו להמלט בערמתם ובה נלכדו ועצת נפתלים המיעצים לענות אותם בשרי מסים למעטם נמהרה כי כאשר יענו אותו כן ירבה כו':
פסוק יב:
או יאמר ועצת נפתלים האומרים ארדוף אשיג בתוך הים ביבשה נמהרה והוא הדבר שהכירו אלהותו יתברך בו רחב ויתרו כי היא השגחה רבה:
פסוק יד:
עוד תשוב תראה גודל השגחתו יתברך מענין המצריים עצמם במכת החשך כי על ידי רעה שהביא על המצרים נמשכו טובות לישראל מנושא אחד שני הפכים והוא כי הלא ידענו מרז"ל כי חשך מצרים היה ג' ימים שהיושב היה יכול לעמוד כו' אך הג' שניים היו כזיתים בבית הבד היושב לא היה יכול לעמוד והעומד אינו יכול לישב כו' ובמקומו כתבנו מה צורך אל הב' מינים ולא היו כל הששה ימים כראשונים והוא כי שני טעמים נמצאו לרז"ל על המכה ההיא או לשימותו רשעי ישראל הממאנים לצאת ויקברום ישראל בימי החשך להמלט מחרב לשונם פן יאמרו מצרים אם יראו במיתתם כי כמות זה כן מות זה או למען יכנסו ישראל בבתי המצריים ויחפשו חדריהם וטירותם ותיבותם ובית נכותם ויראו כל חפצי כסף וזהב אשר עמהם למען הכזיבם אם יכחשו בשאול אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וזהב ועל ידי כן היו משאילים להם באמרם לו חפץ לקחתו חנם איך לא לקחו בימי החשך כשפשפש ומצא על כן יחשבום לנאמנים ויעניקום ואחשוב כי שני הטעמים כאחד צדק ואמת והימים הראשונים היו לקבור ישראל מתיהם ולא יראו המצרים כן יאמרו כי כמונו כהם או כצורנו צורם חלילה והנה חשך טבעי מספיק לזה אך לשיכנסו ישראל איש איש בית מכרו לחפש תיבותיו וגנזיו אין זה מספיק כי הלא בשמוע המצרי תוך ביתו קול הברה או נדנוד ידלג כאיל על האיש הישראלי ויתפשהו בבגדו ויכנו נפש על כן מה עשה הוא יתברך שת אותם בתוך מכבש בל יחוגו וינועו כשכור כלל ככתוב במקומו באורך וזה יאמר פה אליפז הנה על ידי רעה למצריים היה הוא יתברך מטיב לישראל לנצל את מצרים וגם עושה רוגז לרשעי ישראל וסוכר פי המצריים כאחת בהשגחה גדולה וזהו יומם יפגשו חשך והוא מאמר המתרגם שאחר סילוק חשך הלילה והיה בא אור היום פגשו את חשך המכה בא לקראתם ואחרי כן חשך שני בשלשה ימים האחרונים והוא וכלילה ימששו כו' כי ימששו בצהרים שהיו בחשך ממש כנתונים בארגז:
פסוק טו:
ופירש ואמר מעם החשך הראשון היה למה שעל ידי כן ויושע מחרב מפיהם הוא חרב לשונם במות רשעי ישראל פן ידברו סרה לומר שכהם ילקו ישראל וזהו מחרב מפיהם ועל החשך השני אמר ומיד חזק אביון שע"י היות החשך ממשיי הושיעם מיד המצרי החזק בעל הבית את האביון התאב אל חפצי המצרי ובא אל הבית לחפש בל יאחז בו ויכנו נפש פן ירגש ויקרב אליו לקול צעדיו:
פסוק טז:
וע"י כן ותהי המכה ההיא לדל תקוה שפשפש ומצא ולא הורגש תקוה שע"י כן ישאל חפצים ההם ויתנום לו באמרם לו רצה לקחתם חנם לא הניחם כי ע"י כן וכל עולתה בהיות המצרי בא לומר עולה ותואנות שקר לומר אין לי חפץ פלוני או מכרתיו וכיוצא באמור אליו הישראלי הלא ראיתיו בביתך במקום פלוני שחפשתי ומצאתי אז עולת הרמאות לשקר קפצה פיה באמרו אם דרך רע להם למה לא לקחום כשמצאום בחשך הנה הוראת השגחתו יתברך גדולה ופרטית ושעל ידי פעולה א' עושה הוא יתברך כוונות רבות הפכיות זו מזו ושמהרעה נמצא טובה ועל כן גם אתה אל תקוץ על רעתך כי לטובה יהיה. עוד יתכן בכוונת הכתובים לומר כי מלבד שהוא יתברך בפעולה אחת עושה כוונות רבות עוד שנית שעיקר הכוונה הוא עשות טוב אלא שעל פי דרכו נמשך רע לעושה רשעה כענין הנותן מטר על פני ארץ שעיקר הכוונה הוא לטוב לשום שפלים למרום וקודרים שגבו ישע ועל פי דרכו מפר מחשבות ערומים כו' ואין צ"ל שעיקר הכוונה להיטיב כמטר כי אם אפילו כשלוכד חכמים בערמם כו' יומם כו' נמשך מרעה זו טובה גדולה א' שויושע מחרב מפיהם ב' ומיד חזק אביון ותהי לדל תקוה על יד שכל עולתה כו' ועתה הנה יוצאת נפקותא והיא כי אשרי אנוש יוכיחנו אלוה כי למה שאין רוגז שלא תצא ממנו טובה אם כן אשר יוכיחנו אלוה יהיה לטוב למרק עון ולזכותו לעולם הבא על כן סבול וקבל שכר:
פסוק יז:
הנה אשרי כו'. הלא אמרתי לך ב' דברים א' כי דין ורחמים עושה כאחת. ב' שהעיקר הוא הרחמים ושעל פי דרכו נמשך הדין אמר עתה הנה הנפקותא היא כי אשר אנוש כו' והוא כי יש שני מיני יסורין יש של אהבה בלי עון ויש למרק עון. והנה בביאור משלי על פסוק מוסר ה' כו' כתבנו כי של מירוק עון נקרא מוסר ושל אהבה נקרא תוכחת ועל דרך זה יאמר לא יבצר מיסורין אלה או הם תוכחת של אהבה או מוסר של מירוק עון אם הם תוכחת הנה אשרי אנוש יוכיחנו אלוה כי רב זכות המתייסר יסורי אהבה שמכפר בעד כל ישראל ואם הם של מירוק עון הנקרא מוסר גם שיהיה כבד המתייחס למוסר שם שדי השודד אל תמאס או קראו מוסר שדי שהגיעה צרתו ליציאת נפש ואמר הוא יתברך לצרתו די ועכבה בגופו:
פסוק יח:
והטעם כי אם הוא מביא יסורין קלים של אהבה הוא יכאיב את הצדיק ובאותו הכאב הוא חובש שנמצא כי הכאב הוא עצמו רחמים ומה שהם קלים כאב בעלמא הוא כי אינו רק חבוש השבר שהוא להגין על הדור שחטאו ולא שבו והיה עתיד לבא שברון ויסורי הצדיק מגינים שלא תבא כחובש השבר שאינו מתרפא כאשר טרם ישבר כי אם הרושם עודנו נשאר אך כאשר ימחץ מחץ גדול הוא על מירוק עון ולא יהיה חובש רק מרפא ממש העון ע"כ צריך שתי ידים יד הדין המוחצת ויד הרחמים הנותנת כח לסבול שמתאחדות יחד וע"כ ידיו ידו כתיב משא"כ כשהן של אהבה שאין שם רק מדת רחמים שבשצף קצף שבמדה ההיא יכאיב ויחבש וזה אומרו כי הוא יכאיב ויחבש כו'. או יאמר על דרך זה מה שאמרנו אשרי אנוש יוכיחנו אלוה על יסורין של אהבה הוא כי הוא יתברך יכאיב בכאב ויחבש במה שאין בו ביטול תורה למ"ד שבזה יודע שם של אהבה או למ"ד על שאין בהם ביטול תפלה אך כאשר ימחץ שהוא גדול מכאב שהוא על מירוק עון מה שאמרתי שאל תמאס הוא כי הלא ידיו של דין ורחמים תרפינה ואינו אלא שצף בחינת דין הכלול במדת רחמים וטוב לך ידיו יתברך תרפינה מלהרפא בגיהנם על יד מלאכי חבלה הנפרעים שם ממך:
פסוק יט:
בשש צרות וכו'. הנה אמרו רבותינו ז"ל שאיוב היה מגדולי מצרים ושעליו נאמר הירא את דבר ה' הניס כו' ואמרו טוב שבעובדי גלולים הרוג שהרי הוא היה אשר נתן מרכבות לפרעה לרדוף אחר ישראל כי הניס אותם אל הבתים וניצולו מהברד ובזה נבא אל ענין הכתובים אמר הנני מזכיר לך עון כפיות טובה אשר היה בך נגד קונך והלא בשש צרות שהם דצ"ך עד"ש כי שם היית יועץ לפרעה יצילך עם שלקית בצד מה בכלל המצריים ובשביעית היא מכת הברד לא יגע בך רע כי הנסת את עבדיך ומקנך אל הבתים כמאמרם ז"ל כי איוב היה הירא את דבר ה' הניס כו':
פסוק כ:
ואחרי כן ברעב שנגמר על יד הארבה שאכל את החטה והכוסמת ואשר כל מה שהשאיר הברד פדך ממות וגם שהחשך לא היה ממית וגם במכת בכורות לא היה לך בכור למות עם כל זה היה לך להחזיק טובה על מה שבמלחמה היא אשר נלחמו שבכורות ליל ט"ו טרם חצות שהוכו כל גדולי מצרים המאנים לשלוח את ישראל ואתה היית עיקר שהיית יועץ למלך ולא יעצת לשלחם וה' הצילך מידי חרב:
פסוק כא:
ומה שגמלת לה' על זה הוא כי הלא בשוט לשון בשמעך בשורת הברד תחבא הביתה והנסת עבדיך ומקנך אל הבתים ואחרי כן לא היה לך לירא כי הוא יתברך פורע מדה כנגד מדה לעומת תתך מרכבות לשודד את ישראל יבא עליך שוד ולא תירא משוד כי יבא בתמיה:
פסוק כב:
ואם הוא כי לשוד ולכפן תשחק שאם יבא השודד ישארו קרקעותיך ואם יבא כפן ברוב עשרך ממרחק תביא לחמך עם כל זה ומחית הארץ אל תירא בתמיה והוא בשום לב אל כפל ושינוי אומרו חית הארץ וחית השדה אך יהיה על דרך פרש"י פרשת בחוקותי שמפרש עץ הארץ עץ פרי ועץ השדה על אילני סרק כן חית השדה יאמר על חיות היער וחית הארץ על בני אדם הטורפים והורגים כחיות עוד נזכירה מאמרם ז"ל על כי עם אבני השדה בריתך שהוא על יעקב שנתאחדו י"ב אבנים ונעשו אחד כי הלא כמו זר נחשב מה ענין יעקב פה אך יאמר אם לשוד ולכפן תשחק האם גם ומחית הארץ הם בני אדם האם אל תירא שיביאם ה' עליך על תתך מרכבות לבאים להרוג את עמו:
פסוק כג:
כי עם אבני השדה היה בריתך כיעקב שגם עליהם השליטו יתברך ועם כל זה היה ירא מעשו ומלבן שהם חית הארץ ושמא תאמר כי הלא ראיתי שהשלים הוא יתברך חיות השדה מלהצר לך כמו שאמרו ז"ל על פסוק ומקנהו פרץ בארץ שהיה מקנהו מביא הזאבים תלויים בין קרניהם הלא וחית השדה בלבד הוא מה שהשלמה לך שהאריות וזאבים לא היו מזיקים את מקנך אך לא אבני השדה כיעקב והוא לא בטח בזכותו והבטחתו עם שעם אבני השדה בריתו ואתה בטחת ועל כן באה אליך הצרה הזאת ולא תתמה על החפץ:
פסוק כד:
וידעת כי שלום כו'. בסוף מענהו סיים בנחמה וכן כל אחד מחביריו בסוף המענה שאמר כל אחד סיים בנחמה מדרך ארץ ואהבה מסותרת ואמר וידעת כו' לומר הנה טובות העוה"ז שלשה המה מזוני ובני וחיי והנה השנים הראשונים חסרו ממך והשלישית עודנו בספק דע כי הנה כל טובותיך לא טובים ולא קיימים היו כאשר יהיה עתה על האחד שהוא מזוני הנה מתחלה לא היית עשיר כי לא היית שמח בחלקך כי אם דואג תמיד על שלום הצאן והגמלים ובקר ואתונות ועבודה הרבה מאד כי לא היו לפניך אך עתה לא יבצר ממך ידיעת שלום כל אשר לך כי כל טובך הנה באהל ותמיד תדע כי שלום אהלך ולא תבצר ידיעת שלום אשר לך לדאוג על דבר ותקרא עשיר כי איזהו עשיר השמח בחלקו וגם על הבנים אותם היו כמו אכזב כי ברוב עשרך לא יבצר מלרום לבך להרהר על נשים יפות אשר בארץ המה לפחות בהזדווגך באשת חיקך והרהר על זולתה שעל כן יצאו בנים בלתי הגונים ועל כן לא נתקיימו אך עתה שנכנע לבך בצרותיך אלה יהיה הזדווגך לשם שמים בלי רעיון בלתי טהור כי אם ופקדך נוך ולא תחטא:
פסוק כה:
ועל ידי כן וידעת כי רב באיכות זרעך בכשרון וצאצאיך יהיו שפלים בהתגדלם בעוני כעשב הארץ שהם דיש לכל עובר מה שאין כן עתה ואולי על ידי כן מתו אך עתה יתקיימו:
פסוק כו:
ועל הג' היא חיי הלא טוב לך עתה כי הלא מרבה נכסים מרבה דאגה אכן עתה תבא בכלח שלא ינוס לחך אלי קבר עם שתמות אחר מלאת ימיך כעלות גדיש בעתו שהוא אחר גמר בישולו שהוא בסוף זקנה ושיבה עם כל זה תבא בכלח הנה זאת חקרנוה כן היא ואם כמו זר תחשבנה שמענה ואתה דע לך אם תקח ואם תחדל: