פסוק א:לְמען סיפוק תַאֲוָה נסתרת יְבַקֵּשׁ הנִפְרָד, מי שמעוניין להיפרד מאחרים ומן הסדר החברתי, ולבסוף בְּכָל־תּוּשִׁיָּה, בעקבות מחשבה, או: עצה של חכם יִתְגַּלָּע, יתגלו כוונותיו האמתיות.
פסוק ב:כסילים ורשעים, חכמים וצדיקים – לֹא־יַחְפֹּץ, רוצה כְּסִיל בִּתְבוּנָה, כשכסיל מדבר אין הוא מחפש אחר חכמה, כִּי אִם־בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ, הבעת עצמו. הצורך הכן לבטא את המחשבה ולגלות את מה שבלב אינו מפיק בהכרח דברים שיש בהם מן התבונה והתועלת.
פסוק ג:בְּבוֹא־רָשָׁע למקום כלשהו בָּא גַם־בּוּז כלפי הסובבים אותו, וְעִם הקָלוֹן, הגנאי שמביא עמו הרשע באה גם חֶרְפָּה גלויה לאחרים.
פסוק ד:מַיִם עֲמֻקִּים דִּבְרֵי פִי־אִישׁ, כאשר הוא בבחינת נַחַל נֹבֵעַ ומְקוֹר חָכְמָה. אנשים שמביעים חכמה מגלים עוד ועוד דברים עמוקים, זכים ומרווים, שאינם מובנים במבט שטחי.
פסוק ה:שְׂאֵת פְּנֵי־רָשָׁע, העדפת הרשע בדין – לֹא־טוֹב, לא רק בשל העיוות שבהצדקת הרשע; יש בכך עוול נוסף – לְהַטּוֹת דין הצַדִּיק בַּמִּשְׁפָּט. כאשר צדיק ורשע מתדיינים, לפעמים נוח יותר לסייע לרשע ולמנוע בכך מהומות, אבל בסופו של דבר התייחסות שאינה אובייקטיבית כלפי הרשע רעה וכרוכה בעונש.
פסוק ו:שִׂפְתֵי כְסִיל יָבֹאוּ, יתלוו בְרִיב. גם כאשר אין לכסיל כוונות רעות, מלותיו גורמות למריבה אם משום טיפשותו או מחמת סגנון דיבורו. באותו אופן – ודיבור פִיו לְמַהֲלֻמוֹת, התכתשויות יִקְרָא, מזמין.
פסוק ז:פִּי־כְסִיל הוא מְחִתָּה־לוֹ, אסונו, וּשְׂפָתָיו מוֹקֵשׁ לנַפְשׁוֹ, במלותיו נפשו נלכדת פעם אחר פעם.
פסוק ח:מידות ותכונות אופי שונות – דִּבְרֵי נִרְגָּן, סכסכן כְּמִתְלַהֲמִים, מכים, מחרפים. אדם הרוצה להשמיץ מתלונן על הכול ומצליף לכל כיוון. לכאורה דבריו חסרי חשיבות, וְאולם לאמתו של דבר הֵם יָרְדוּ חַדְרֵי־בָטֶן. דבריו יפגעו ויעליבו. לא תמיד שמים לב לכך, מפני שאיש כזה נחשב לפגע רע המשתלח בכול, אבל דבריו עלולים לחדור למעמקי בטנו של הזולת.
פסוק ט:גַּם המִתְרַפֶּה, מתרשל בִמְלַאכְתּוֹ אָח, דומה הוּא לְבַעַל מַשְׁחִית, מחבל. מי שאינו עושה את עבודתו מזיק לעתים כמו מי שמשחית בפועל. המשחית שובר דברים, והמתרפה גורם שהם יישברו, ומבחינה זו העצלן והחבלן הם אחים.
פסוק י:כמִגְדַּל־עֹז, חזק ומבוצר, שֵׁם ה'. בּוֹ־יָרוּץ, יוכל להתקדם בבטחה ללא מכשול וללא עיכוב צַדִּיק, וְנִשְׂגָּב. הצדיק יגדל ויינצל בשם ה', שהוא מקושר בו.
פסוק יא:ולעומת ביטחונו של הצדיק, הוֹן, כספו הרב של העָשִׁיר הוא קִרְיַת עֻזּוֹ, מבצרו, והונו הוא כְחוֹמָה נִשְׂגָּבָה, גבוהה בנויה בְּמַשְׂכִּתוֹ, בחדרו המקושט, או: באוצרותיו. כוחו של הכסף מגן על העשיר.
פסוק יב:לִפְנֵי־שֶׁבֶר יִגְבַּהּ לֶב־אִישׁ. הגאווה קודמת בדרך כלל לבוא שבר, ולהפך – לִפְנֵי כָבוֹד באה עֲנָוָה. כשאדם נוהג בענווה, רבים סיכוייו שינחל אחר כך כבוד, שכן כבוד אמתי רודף אחרי איש שאיננו מעוניין בו ואינו שש לקבלו.
פסוק יג:מי שמֵשִׁיב דָּבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע מה אומר הצד השני, מתוך שהוא משער שהוא יודע מה עתיד האחר לומר – אִוֶּלֶת הִיא־לוֹ, שכן אולי לא לכך התכוון פלוני, וּכְלִמָּה, ובושה.
פסוק יד:רוּחַ ביטחון ושמחה של אִישׁ יְכַלְכֵּל, מכילה את מַחֲלֵהוּ, מחלתו ומפרנסת את גופו, והוא מחזיק מעמד. וְאולם רוּחַ נְכֵאָה מִי יִשָּׂאֶנָּה?! מי יכול לשאת עצבות, דכדוך ודיכאון?! גם אם הם אינם מביאים למצוקה מידית, הם הופכים את החיים לקשים מנשוא. מצב רוחו של אדם משפיע במידה רבה גם על דברים ממשיים מאוד, לטוב ולמוטב.
פסוק טו:לֵב נָבוֹן אינו חי רק עם מה שכבר ידוע לו, אלא תמיד יִקְנֶה דָּעַת, וְאֹזֶן חֲכָמִים אינה מסתפקת במה שהם יודעים, אלא תמיד תְּבַקֶּשׁ ללמוד עוד ועוד דָּעַת.
פסוק טז:מַתָּן, מעשה נתינה של אָדָם לאחרים, בכל דרך שהיא, יַרְחִיב, יביא רווח לוֹ – לעצמו, וְלִפְנֵי גְדֹלִים יַנְחֶנּוּ, מוביל אותו. החברה מעניקה מעמד גבוה למי שתורם למטרותיה.
פסוק יז:מריבות ומשפט – כאשר שני אנשים מתדיינים, צַדִּיק, נראה צודק הָרִאשׁוֹן ששטח את טענותיו בְּרִיבוֹ, וּבָא, עד שיבוא רֵעֵהוּ וַחֲקָרוֹ. בין בקטטה של ילדים קטנים או בדיון בבית המשפט, מי שמעמיד תמונה מסוימת נשמע שהוא צודק, עד שדבריו ייבדקו או יופרכו על ידי הצד שכנגד. ולעתים גם כאשר השני משמיע את דבריו, יקשה עליו לשנות את התמונה שקובעה בתודעה.
פסוק יח:מִדְיָנִים, דברי ריב יַשְׁבִּית הַגּוֹרָל. הטלת גורל יכולה לסיים קטטה, וּמנגד, לעתים בֵין עֲצוּמִים, בעלי ריב לעתים הגורל יַפְרִיד. יש שהגורל מאפשר לניצים לשבת בשלווה, ויש שבעקבות הפלתו הצדדים אינם יכולים להיות יחד.
פסוק יט:כוחו של אָח נִפְשָׁע, פושע, רב יותר מִעצמתה של קִרְיַת־עֹז. פשיעה של אח בוגד יכולה לשבור אפילו עיר חזקה, וּמִדְיָנִים, הקטטות חזקות כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן, הנועל בפני בעלי הריב שערים גדולים. או: הקטטות דומות לבריח שבשליפתו נפתחים שערי ארמון בפני אויב.
פסוק כ:עוד על דיבור וקשרים בינאישיים – מִפְּרִי פִי, מדיבוריו הטובים של אִישׁ תִּשְׂבַּע בִּטְנוֹ, הוא יוכל להרוויח, ואת תְּבוּאַת, יבול שְׂפָתָיו יִשְׂבָּע. הוא יישא בתוצאות של כל היוצא מפיו. ללשון יש כוח עצום, לטוב וגם לרע –
פסוק כא:מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד־לָשׁוֹן, וְאֹהֲבֶיהָ של הלשון, מי ששומר אותה ונוהג בה נכון, יֹאכַל פִּרְיָהּ.
פסוק כב:מי שמָצָא אִשָּׁה – מָצָא טוֹב. ויתרה מזו – וַיָּפֶק, יוציא רָצוֹן מֵה'. גם ה' שמח בו. יש דברים שהם נעימים רק לאדם, אבל מציאת אשה – טובה הן בעיני האדם והן בעיני ה'.
פסוק כג:תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר־רָשׁ. העני רגיל לדבר בלשון תחנונים, כי אינו יכול להציע דבר, וְאילו עָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת, בחוצפה, בין בעניינים הקשורים אליו ובין באלה שאינם קשורים אליו.
פסוק כד:אִישׁ רֵעִים, מי שמתחבר בקלות עם כל אדם עלול לְהִתְרוֹעֵעַ, להישבר. חברים רבים אינם תורמים לאדם, אלא מכלים את זמנו ואת כוחותיו, וְיֵשׁ אֹהֵב יחיד דָּבֵק יותר מֵאָח.
