א לְֽ֭תַאֲוָה יְבַקֵּ֣שׁ נִפְרָ֑ד בְּכָל־תּ֝וּשִׁיָּ֗ה יִתְגַּלָּֽע׃ ב לֹֽא־יַחְפֹּ֣ץ כְּ֭סִיל בִּתְבוּנָ֑ה כִּ֝֗י אִֽם־בְּהִתְגַּלּ֥וֹת לִבּֽוֹ׃ ג בְּֽבוֹא־רָ֭שָׁע בָּ֣א גַם־בּ֑וּז וְֽעִם־קָל֥וֹן חֶרְפָּֽה׃ ד מַ֣יִם עֲ֭מֻקִּים דִּבְרֵ֣י פִי־אִ֑ישׁ נַ֥חַל נֹ֝בֵ֗עַ מְק֣וֹר חָכְמָֽה׃ ה שְׂאֵ֣ת פְּנֵי־רָשָׁ֣ע לֹא־ט֑וֹב לְהַטּ֥וֹת צַ֝דִּ֗יק בַּמִּשְׁפָּֽט׃ ו שִׂפְתֵ֣י כְ֭סִיל יָבֹ֣אֽוּ בְרִ֑יב וּ֝פִ֗יו לְֽמַהֲלֻמ֥וֹת יִקְרָֽא׃ ז פִּֽי־כְ֭סִיל מְחִתָּה־ל֑וֹ וּ֝שְׂפָתָ֗יו מוֹקֵ֥שׁ נַפְשֽׁוֹ׃ ח דִּבְרֵ֣י נִ֭רְגָּן כְּמִֽתְלַהֲמִ֑ים וְ֝הֵ֗ם יָרְד֥וּ חַדְרֵי־בָֽטֶן׃ ט גַּ֭ם מִתְרַפֶּ֣ה בִמְלַאכְתּ֑וֹ אָ֥ח ה֝֗וּא לְבַ֣עַל מַשְׁחִֽית׃ י מִגְדַּל־עֹ֭ז שֵׁ֣ם יְהוָ֑ה בּֽוֹ־יָר֖וּץ צַדִּ֣יק וְנִשְׂגָּֽב׃ יא ה֣וֹן עָ֭שִׁיר קִרְיַ֣ת עֻזּ֑וֹ וּכְחוֹמָ֥ה נִ֝שְׂגָּבָ֗ה בְּמַשְׂכִּיתֽוֹ׃ יב לִפְנֵי־שֶׁ֭בֶר יִגְבַּ֣הּ לֵב־אִ֑ישׁ וְלִפְנֵ֖י כָב֣וֹד עֲנָוָֽה׃ יג מֵשִׁ֣יב דָּ֭בָר בְּטֶ֣רֶם יִשְׁמָ֑ע אִוֶּ֥לֶת הִיא־ל֝֗וֹ וּכְלִמָּֽה׃ יד רֽוּחַ־אִ֭ישׁ יְכַלְכֵּ֣ל מַחֲלֵ֑הוּ וְר֥וּחַ נְ֝כֵאָ֗ה מִ֣י יִשָּׂאֶֽנָּה׃ טו לֵ֣ב נָ֭בוֹן יִקְנֶה־דָּ֑עַת וְאֹ֥זֶן חֲ֝כָמִ֗ים תְּבַקֶּשׁ־דָּֽעַת׃ טז מַתָּ֣ן אָ֭דָם יַרְחִ֣יב ל֑וֹ וְלִפְנֵ֖י גְדֹלִ֣ים יַנְחֶֽנּוּ׃ יז צַדִּ֣יק הָרִאשׁ֣וֹן בְּרִיב֑וֹ יבא־(וּבָֽא־)רֵ֝עֵ֗הוּ וַחֲקָרֽוֹ׃ יח מִ֭דְיָנִים יַשְׁבִּ֣ית הַגּוֹרָ֑ל וּבֵ֖ין עֲצוּמִ֣ים יַפְרִֽיד׃ יט אָ֗ח נִפְשָׁ֥ע מִקִּרְיַת־עֹ֑ז ומדונים (וּ֝מִדְיָנִ֗ים) כִּבְרִ֥יחַ אַרְמֽוֹן׃ כ מִפְּרִ֣י פִי־אִ֭ישׁ תִּשְׂבַּ֣ע בִּטְנ֑וֹ תְּבוּאַ֖ת שְׂפָתָ֣יו יִשְׂבָּֽע׃ כא מָ֣וֶת וְ֭חַיִּים בְּיַד־לָשׁ֑וֹן וְ֝אֹהֲבֶ֗יהָ יֹאכַ֥ל פִּרְיָֽהּ׃ כב מָצָ֣א אִ֭שָּׁה מָ֣צָא ט֑וֹב וַיָּ֥פֶק רָ֝צ֗וֹן מֵיְהוָֽה׃ כג תַּחֲנוּנִ֥ים יְדַבֶּר־רָ֑שׁ וְ֝עָשִׁ֗יר יַעֲנֶ֥ה עַזּֽוֹת׃ כד אִ֣ישׁ רֵ֭עִים לְהִתְרֹעֵ֑עַ וְיֵ֥שׁ אֹ֝הֵ֗ב דָּבֵ֥ק מֵאָֽח׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
לתאוה, לא [א-ב] - שנים דבקים. למ"ד לתאוה כמו בעבור.
פסוק א:
נפרד - הנע והנד והנפרד ממקומו לבקש חכמה, בעבור תאוה שיתאוה ללמוד, ובכל אנשי תושיה יתערב וילך עמם.
פסוק ב:
והכסיל לא יחפוץ - ללמוד תבונה אלא יחפוץ במה שהתגלה לבו והוא הסכלות, כי הלב הוא נסתר ויתודע ויתגלה בסכלות או בחכמה.
פסוק ג:
בבא - רמז ליום הולדו.
פסוק ג:
בא גם בוז - עמו שיבוז לאחרים ועם קלון שיקלה אותם, באה חרפה שיחרפם. והטעם: הקלון גורר החרפה, כענין ועבירה גוררת עבירה:
פסוק ד:
מים עמוקים - שהם קרים וזכים, כן דברי פי איש חכם וכנחל נובע תמיד, כן מקור חכמתו שלא תפסק.
פסוק ה:
שאת, שפתי, פי - [ה-ז] ג' דבקים. וכן הפירוש: לא טוב לשאת פנים רשע בדינו וכן צדיק בדינו, שהוא זכאי ושפתי כסיל הוא הרשע הנזכר ששפתיו מסבבין שיבואו בריב ופיו יביאהו בריב בעבור מהלומות, כלומר בעבור שיקרה להלום רעהו ולהכותו והנה פיהו יתן מחתה לעצמו, ושפתיו יסבבו מוקש לנפשו ולא טוב לשאת פניו.
פסוק ח:
דברי, גם - [ח-ט] ב' דבקים. כמתלהמים כדברים מסותרים ומתכסין מן דברי הרכיל שידברם בסתר, ובטן כמו ללב וגם לרבות, כלומר מדבר הרגינות גם הוא מתרפה במלאכתו שלא יעשנה בהיותו רכיל.
פסוק ט:
אח הוא לאדון המשחית - מה שיש ברשותו ואמר אח בעבור שהוא דומה לו בהשחתת מלאכתו, וכמו ועשה אח כי מעשה הרע, הוא אח לעבירות.
פסוק י:
מגדל עוז שם ה', הון, לפני [י-יב] - ג' דבקים.
פסוק י:
בו - בשמו ירוץ שלא יכשל או ירצץ אויבו, אע"פ שהוא בשורק כמו: ארוץ גדוד ונשגב בעת יסובבהו ולא יוכל לו.
פסוק יא:
וכחומה - הכ"ף משמש לפניו וכן הפירוש כמגדל עוז, כן שם ה' לצדיק בעת צרה.
פסוק יא:
והון עשיר - מדומה בעיניו כקרית עוזו ויחשוב שיהיה נשגב בו כצדיק בשם וכחומה נשגבה, יחשוב הונו שהוא בבית משכיתו תרגום וישקף ואסתכי.
פסוק יג:
משיב דבר - לשואלים טרם שיבין כמו גוי אשר לא תשמע לשונו, האולת היא תהיה לעצמו. פרוש אחר: האולת היא תחשב לו וכלימה שיכלימהו, המדבר עמו או אחרים.
פסוק יד:
רוח, לב - ב' דבקים. פירוש רוח איש יסבול חליו ומדות הגוף וזו היא הרוח המשכלת, החכמה סובלת הדאגות.
פסוק יד:
ורוח נכאה - היא המתעצבת והכועסת על הבלי העולם, כאשר לא תשיגם משקל נכאה מלאה.
פסוק יד:
מי ישאנה - בהיותה נכאה כי היא נושאת הגוף, אע"פ שהיא נשואה בתוכו וזאת הרוח הנכאה, לא תלמוד חכמה אבל לב נבון הסובל מחלתו, יקנה הדעת בתבונתו.
פסוק טו:
ואזן חכמים - סובלי הקורות תבקש לשמוע הדעת.
פסוק טז:
מתן, צדיק - [טז-יז] ב' דבקים.
פסוק טז:
ומתן - רמז לשחד שיתן יוציאהו למרחב מצרתו.
פסוק טז:
ולפני גדולים ינחנו - הם לוקחי השוחד, שלא יכשל לפניהם בדין.
פסוק יז:
צדיק - שיצדיקוהו הגדולים.
פסוק יז:
הראשון - הוא הנותן המתן.
פסוק יז:
ובא - אף על פי שיבא רעהו ויחקרהו בדין, לא יוכל להרשיעו.
פסוק יח:
מדינים, אח - שנים דבקים.
פסוק יח:
נפשע - בעבור הפשע היוצא ממנו יקרא כן ומלת בריח כולל הדלתות והזכירו בעבור שאין להם חוזק ועוז, כי אם עם הבריח וארמון הוא מבצר, כלומר ובין עצומים וחזקים יפריד הגורם שלא ילחמו ואפילו יהיה אח יותר נפשע מקרית עוז הפושעים במלכם, כענין תפשע לבנה ומדיני האח יהיו כעוז בריח ארמון, הגורל יפריד ביניהם.
פסוק יח:
ואמר: אח - כי רוב התגרות הם על נחלת האחים.
פסוק כ:
מפרי, מות - [כ-כא] ב' דבקים.
פסוק כא:
ביד - מקום.
פסוק כא:
יאכל פריה - כנגד תבואת שפתיו, כלומר אם ידבר רע - יבואהו מות, ועל דבר טוב - ישיג חיים.
פסוק כב:
מצא - שהיא יבקש להיותם עזר כנגדו וימצאה, הוא ימצא טוב השם ימציאהו טובתו, בעבור הדבקו במה שגזר עליו השם.
פסוק כג:
תחנונים ידבר רש - בבקשו מאומה מהעשיר.
פסוק כג:
ועזות – פירושו אמרות עזות.
פסוק כד:
רעים - כמו זדים נצים והעד עליו להתרועע, או יהיה מנחי הלמד על משקל גאים, ורע על משקל גא מאד, כלומר איש יאהב רעים, כדי שיתרועעו עמו ויתחברו אליו, כי יש אוהב שדבק מאח.