תנ"ך על הפרק - משלי יח - לפרק י"ח / הרב חיים בן סניור שליט"א

תנ"ך על הפרק

משלי יח

735 / 929
היום

הפרק

לְֽ֭תַאֲוָה יְבַקֵּ֣שׁ נִפְרָ֑ד בְּכָל־תּ֝וּשִׁיָּ֗ה יִתְגַּלָּֽע׃לֹֽא־יַחְפֹּ֣ץ כְּ֭סִיל בִּתְבוּנָ֑ה כִּ֝֗י אִֽם־בְּהִתְגַּלּ֥וֹת לִבּֽוֹ׃בְּֽבוֹא־רָ֭שָׁע בָּ֣א גַם־בּ֑וּז וְֽעִם־קָל֥וֹן חֶרְפָּֽה׃מַ֣יִם עֲ֭מֻקִּים דִּבְרֵ֣י פִי־אִ֑ישׁ נַ֥חַל נֹ֝בֵ֗עַ מְק֣וֹר חָכְמָֽה׃שְׂאֵ֣ת פְּנֵי־רָשָׁ֣ע לֹא־ט֑וֹב לְהַטּ֥וֹת צַ֝דִּ֗יק בַּמִּשְׁפָּֽט׃שִׂפְתֵ֣י כְ֭סִיל יָבֹ֣אֽוּ בְרִ֑יב וּ֝פִ֗יו לְֽמַהֲלֻמ֥וֹת יִקְרָֽא׃פִּֽי־כְ֭סִיל מְחִתָּה־ל֑וֹ וּ֝שְׂפָתָ֗יו מוֹקֵ֥שׁ נַפְשֽׁוֹ׃דִּבְרֵ֣י נִ֭רְגָּן כְּמִֽתְלַהֲמִ֑ים וְ֝הֵ֗ם יָרְד֥וּ חַדְרֵי־בָֽטֶן׃גַּ֭ם מִתְרַפֶּ֣ה בִמְלַאכְתּ֑וֹ אָ֥ח ה֝֗וּא לְבַ֣עַל מַשְׁחִֽית׃מִגְדַּל־עֹ֭ז שֵׁ֣ם יְהוָ֑ה בּֽוֹ־יָר֖וּץ צַדִּ֣יק וְנִשְׂגָּֽב׃ה֣וֹן עָ֭שִׁיר קִרְיַ֣ת עֻזּ֑וֹ וּכְחוֹמָ֥ה נִ֝שְׂגָּבָ֗ה בְּמַשְׂכִּיתֽוֹ׃לִפְנֵי־שֶׁ֭בֶר יִגְבַּ֣הּ לֵב־אִ֑ישׁ וְלִפְנֵ֖י כָב֣וֹד עֲנָוָֽה׃מֵשִׁ֣יב דָּ֭בָר בְּטֶ֣רֶם יִשְׁמָ֑ע אִוֶּ֥לֶת הִיא־ל֝֗וֹ וּכְלִמָּֽה׃רֽוּחַ־אִ֭ישׁ יְכַלְכֵּ֣ל מַחֲלֵ֑הוּ וְר֥וּחַ נְ֝כֵאָ֗ה מִ֣י יִשָּׂאֶֽנָּה׃לֵ֣ב נָ֭בוֹן יִקְנֶה־דָּ֑עַת וְאֹ֥זֶן חֲ֝כָמִ֗ים תְּבַקֶּשׁ־דָּֽעַת׃מַתָּ֣ן אָ֭דָם יַרְחִ֣יב ל֑וֹ וְלִפְנֵ֖י גְדֹלִ֣ים יַנְחֶֽנּוּ׃צַדִּ֣יק הָרִאשׁ֣וֹן בְּרִיב֑וֹיבא־וּבָֽא־רֵ֝עֵ֗הוּ וַחֲקָרֽוֹ׃מִ֭דְיָנִים יַשְׁבִּ֣ית הַגּוֹרָ֑ל וּבֵ֖ין עֲצוּמִ֣ים יַפְרִֽיד׃אָ֗ח נִפְשָׁ֥ע מִקִּרְיַת־עֹ֑זומדוניםוּ֝מִדְיָנִ֗יםכִּבְרִ֥יחַ אַרְמֽוֹן׃מִפְּרִ֣י פִי־אִ֭ישׁ תִּשְׂבַּ֣ע בִּטְנ֑וֹ תְּבוּאַ֖ת שְׂפָתָ֣יו יִשְׂבָּֽע׃מָ֣וֶת וְ֭חַיִּים בְּיַד־לָשׁ֑וֹן וְ֝אֹהֲבֶ֗יהָ יֹאכַ֥ל פִּרְיָֽהּ׃מָצָ֣א אִ֭שָּׁה מָ֣צָא ט֑וֹב וַיָּ֥פֶק רָ֝צ֗וֹן מֵיְהוָֽה׃תַּחֲנוּנִ֥ים יְדַבֶּר־רָ֑שׁ וְ֝עָשִׁ֗יר יַעֲנֶ֥ה עַזּֽוֹת׃אִ֣ישׁ רֵ֭עִים לְהִתְרֹעֵ֑עַ וְיֵ֥שׁ אֹ֝הֵ֗ב דָּבֵ֥ק מֵאָֽח׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

הרב חיים בן סניור שליט
מאת:

לפרק י"ח

גַּ֭ם מִתְרַפֶּ֣ה בִמְלַאכְתּ֑וֹ אָ֥ח ה֝֗וּא לְבַ֣עַל מַשְׁחִֽית׃
(משלי יח ט)

המִתְרַפֶּה בִמְלַאכְתּ֑וֹ אָ֥ח ה֝֗וּא לְבַ֣עַל מַשְׁחִֽית. כי מַשְׁחִֽית אינו דווקא המחבל בדבר בקום ועשה; גם הנמנע מלבצע את תפקידו בעולם גם הוא נחשב למקלקל.

מָ֣וֶת וְ֭חַיִּים בְּיַד־לָשׁ֑וֹן וְ֝אֹהֲבֶ֗יהָ יֹאכַ֥ל פִּרְיָֽהּ׃
(משלי יח כא)

טבי, עבדו של רבן גמליאל, היה אמנם עבד כנעני, אך רבן גמליאל חבבו ואמר עליו שהיה עבד כשר (משנה ברכות פ"ב ה"ז). הוא הוכיח בעליל את דברי שלמה המלך שאמר "מָ֣וֶת וְ֭חַיִּים בְּיַד־לָשׁ֑וֹן"(משלי יח כא); כאשר שלחוהו להביא בשר טוב ומעולה הביא בשר לשון, וכאשר שלחוהו להביא בשר קשה וגרוע, גם אז הביא בשר לשון. טבי רצה להוכיח כי לשונו של האדם יכולה להיות מרפאת ומעודדת, ויכולה להיות חדה כתער ומשחיתה ללא רחם.

מקובל שאלימות מילולית קשה מן האלימות הפיזית. דבר זה בא לידי ביטוי בהלכות כבוד אב ואם:

הרמב"ם פוסק (משנה תורה הלכות ממרים פרק ה הלכה א) שהמקלל את אביו ואמו נסקל, שנאמר "אביו ואמו קילל - דמיו בו", וכל מקום שכתוב "דמיו בו" פירושו סקילה. זאת לומדים מהנאמר בעונש העוסקים באוב ובידעוני, "באבן ירגמו אותם דמיהם בם"(ויקרא י"ט כ"ז). ואחד המקלל בחייהם או לאחר מיתתן הרי זה נסקל. ואילו המכה את אביו או אמו לאחר מיתתם פטור (שם הלכה ה).

הטעם לכך, מסבירים המפרשים, כי המכה פוגע בגופם של ההורים והרי לאחר מותם הגוף לא מרגיש, לכן פטור. ואילו המקלל פוגע בנפש, והיא הרי נצחית, לכן חייב סקילה.

הרי לנו שהמדבר לשון הרע על חברו גרם לו פגיעה נפשית, לכן חטאי הדיבור חמורים מאד, וכפי שחז"ל אומרים לנו שאונאת דברים קשה מאונאת ממון, כי אי אפשר להשיב אונאת דברים, והנפגע צריך להתעלות על עצמו ולסלוח, וזה דבר שקשה להגיע אליו, אם לא על ידי חיזוק האמונה ועבודה על המידות.

אִ֣ישׁ רֵ֭עִים לְהִתְרֹעֵ֑עַ וְיֵ֥שׁ אֹ֝הֵ֗ב דָּבֵ֥ק מֵאָֽח׃
(משלי יח כד)

הרב שבט מוסר (פרק י"א על שורשי הנשמות, מביאו הרב זייטשיק) מסביר את הפסוק ומבאר: נוכל לראות אחים לאב ואם, ואינם אוהבים זה את זה ואפילו שונאים. מאידך, נוכל לראות אנשים זרים האוהבים את חבריהם אהבה עזה, למרות שאי אפשר להבין זאת בדרך הטבע. הסיבה לכך כי נשמות האחים היו רחוקים באילן הנשמות ואלו נשמות האנשים הזרים היו קרובים.

  באדיבות הרב, מתוך ספריו 'אמרי חן – שמות, ויקרא, שמואל'

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך