לפרק י"ח
גַּ֭ם מִתְרַפֶּ֣ה בִמְלַאכְתּ֑וֹ אָ֥ח ה֝֗וּא לְבַ֣עַל מַשְׁחִֽית׃
(משלי יח ט)
המִתְרַפֶּה בִמְלַאכְתּ֑וֹ אָ֥ח ה֝֗וּא לְבַ֣עַל מַשְׁחִֽית. כי מַשְׁחִֽית אינו דווקא המחבל בדבר בקום ועשה; גם הנמנע מלבצע את תפקידו בעולם גם הוא נחשב למקלקל.
מָ֣וֶת וְ֭חַיִּים בְּיַד־לָשׁ֑וֹן וְ֝אֹהֲבֶ֗יהָ יֹאכַ֥ל פִּרְיָֽהּ׃
(משלי יח כא)
טבי, עבדו של רבן גמליאל, היה אמנם עבד כנעני, אך רבן גמליאל חבבו ואמר עליו שהיה עבד כשר (משנה ברכות פ"ב ה"ז). הוא הוכיח בעליל את דברי שלמה המלך שאמר "מָ֣וֶת וְ֭חַיִּים בְּיַד־לָשׁ֑וֹן"(משלי יח כא); כאשר שלחוהו להביא בשר טוב ומעולה הביא בשר לשון, וכאשר שלחוהו להביא בשר קשה וגרוע, גם אז הביא בשר לשון. טבי רצה להוכיח כי לשונו של האדם יכולה להיות מרפאת ומעודדת, ויכולה להיות חדה כתער ומשחיתה ללא רחם.
מקובל שאלימות מילולית קשה מן האלימות הפיזית. דבר זה בא לידי ביטוי בהלכות כבוד אב ואם:
הרמב"ם פוסק (משנה תורה הלכות ממרים פרק ה הלכה א) שהמקלל את אביו ואמו נסקל, שנאמר "אביו ואמו קילל - דמיו בו", וכל מקום שכתוב "דמיו בו" פירושו סקילה. זאת לומדים מהנאמר בעונש העוסקים באוב ובידעוני, "באבן ירגמו אותם דמיהם בם"(ויקרא י"ט כ"ז). ואחד המקלל בחייהם או לאחר מיתתן הרי זה נסקל. ואילו המכה את אביו או אמו לאחר מיתתם פטור (שם הלכה ה).
הטעם לכך, מסבירים המפרשים, כי המכה פוגע בגופם של ההורים והרי לאחר מותם הגוף לא מרגיש, לכן פטור. ואילו המקלל פוגע בנפש, והיא הרי נצחית, לכן חייב סקילה.
הרי לנו שהמדבר לשון הרע על חברו גרם לו פגיעה נפשית, לכן חטאי הדיבור חמורים מאד, וכפי שחז"ל אומרים לנו שאונאת דברים קשה מאונאת ממון, כי אי אפשר להשיב אונאת דברים, והנפגע צריך להתעלות על עצמו ולסלוח, וזה דבר שקשה להגיע אליו, אם לא על ידי חיזוק האמונה ועבודה על המידות.
אִ֣ישׁ רֵ֭עִים לְהִתְרֹעֵ֑עַ וְיֵ֥שׁ אֹ֝הֵ֗ב דָּבֵ֥ק מֵאָֽח׃
(משלי יח כד)
הרב שבט מוסר (פרק י"א על שורשי הנשמות, מביאו הרב זייטשיק) מסביר את הפסוק ומבאר: נוכל לראות אחים לאב ואם, ואינם אוהבים זה את זה ואפילו שונאים. מאידך, נוכל לראות אנשים זרים האוהבים את חבריהם אהבה עזה, למרות שאי אפשר להבין זאת בדרך הטבע. הסיבה לכך כי נשמות האחים היו רחוקים באילן הנשמות ואלו נשמות האנשים הזרים היו קרובים.
באדיבות הרב, מתוך ספריו 'אמרי חן – שמות, ויקרא, שמואל'