פסוק א:חמה, אף. התבאר (ישעיה ס"ג ג', יחזקאל ה' י"ג) ובכ"מ בתנ"ך, ובא בספר זה לקמן (כ"א י"ד, כ"ב כ"ד, כ"ז ד' כ"ט כ"א):
פסוק ב:לשון, ופי. כבר התבאר (י' כ') שהלשון מציין את הבינה ופה מציין החכמה ושפה מציין הדעת, וגדר הדעת למעלה (א' ב') ובכל הספר, ופי' כסיל ואולת בכל הספר:
פסוק ד:וסלף. הוא עוות התום והיושר (למעלה י"ג ו').
פסוק ד:שבר ברוח, כמו רוח נשברה, והרוח הוא כולל כל כחות הנפש הפנימים:
פסוק ה:מוסר, תוכחת. הבדלם ירמיה (ב' י"ט), וכמ"ש למעלה (ג' י"א), והמנאץ הוא שהדבר בלתי חשוב בלבו, והערמה הפך הפתיות (כנ"ל א' ד'):
פסוק ז:לא כן. ע"מ פעל, כמו כי מת הילד:
פסוק ט:דרך, הם מנהגי הנפש ותכונותיה שמהם יוצאות הפעולות כמ"ש ירמיה (י"ח י"א) ובכ"מ, מרדף, הפועל מורה על העסק בתמידות, כמ"ש הושע (ב' ט'):
פסוק י:מוסר, תוכחה, הבדלם ירמיה (ב' י"ט):
פסוק יב:לץ הוכח. עמ"ש למעלה (ט' ז'):
פסוק יג:ייטב. נמשך לשתים, ורוח כולל הכחות הנפשיות כולם:
פסוק יד:נבון, דעת. ע"ל (ט' י'). כסילים נלוזים מחכמה מפני תאותם, כמ"ש בכל הספר, והם מחזיקים אולת במרמה רק לפנים (כנ"ל י"ב כ"ג, י"ד ח' כ"ד), ואולת הפך הדעת שהוא הספק בכל דבר, והנבון מבקש הדעת בלבו, והכסיל רועה אולת רק לפנים לא בלבו:
פסוק טו:עני - כולל גם ענוות הנפש והכנעתה, ובא לרוב על הצדיקים והענוים.
פסוק יח:מדון, ריב. הבדלם למעלה (י' י"ב).
פסוק יח:חמה אף, למעלה (פסוק א'):
פסוק יט:דרך ארח. הבדלם למעלה (ב' י"ג).
פסוק יט:ישרים, למעלה (א' ג' ב' ז', י"א ג' ט'), ובכל הספר:
פסוק כ:וכסיל אדם, דייק במלות אדם, שיצא מכלל בן נכנע להוריו, והוא אדם מופרד לעצמו:
פסוק כא:חסר לב, איש תבונה, ע"ל (ט' ד'), וגדר הישר שישר בטבעו, כנ"ל (א' ג', ב' ז'):
פסוק כב:מחשבות עצה. למעלה (י"א י"ד) תקום, פי' תקום עצה:
פסוק כו:מחשבות. גם יל"פ שר"ל מחשבות רע תועבת ה' הגם שהוא רק מחשבה, ואמרי נעם, ר"ל מי שהוא נעים במעשיו אמריו הם טהורים מכל מחשבה רעה, ובא נועם תחת נעים, רמז לאחד קראתי נועם (זכריה י״א:ז׳):
פסוק כח:יהגה, הוא עיון הלב ורב המחשבה על הדבר:
פסוק לב:מוסר, תוכחת. עי' הבדלם ירמיה (ב' י"ט):