א בְּ֭נִי לְחָכְמָתִ֣י הַקְשִׁ֑יבָה לִ֝תְבוּנָתִ֗י הַט־אָזְנֶֽךָ׃ ב לִשְׁמֹ֥ר מְזִמּ֑וֹת וְ֝דַ֗עַת שְׂפָתֶ֥יךָ יִנְצֹֽרוּ׃ ג כִּ֤י נֹ֣פֶת תִּ֭טֹּפְנָה שִׂפְתֵ֣י זָרָ֑ה וְחָלָ֖ק מִשֶּׁ֣מֶן חִכָּֽהּ׃ ד וְֽ֭אַחֲרִיתָהּ מָרָ֣ה כַֽלַּעֲנָ֑ה חַ֝דָּ֗ה כְּחֶ֣רֶב פִּיּֽוֹת׃ ה רַ֭גְלֶיהָ יֹרְד֣וֹת מָ֑וֶת שְׁ֝א֗וֹל צְעָדֶ֥יהָ יִתְמֹֽכוּ׃ ו אֹ֣רַח חַ֭יִּים פֶּן־תְּפַלֵּ֑ס נָע֥וּ מַ֝עְגְּלֹתֶ֗יהָ לֹ֣א תֵדָֽע׃ ז וְעַתָּ֣ה בָ֭נִים שִׁמְעוּ־לִ֑י וְאַל־תָּ֝ס֗וּרוּ מֵאִמְרֵי־פִֽי׃ ח הַרְחֵ֣ק מֵעָלֶ֣יהָ דַרְכֶּ֑ךָ וְאַל־תִּ֝קְרַ֗ב אֶל־פֶּ֥תַח בֵּיתָֽהּ׃ ט פֶּן־תִּתֵּ֣ן לַאֲחֵרִ֣ים הוֹדֶ֑ךָ וּ֝שְׁנֹתֶ֗יךָ לְאַכְזָרִֽי׃ י פֶּֽן־יִשְׂבְּע֣וּ זָרִ֣ים כֹּחֶ֑ךָ וַ֝עֲצָבֶ֗יךָ בְּבֵ֣ית נָכְרִֽי׃ יא וְנָהַמְתָּ֥ בְאַחֲרִיתֶ֑ךָ בִּכְל֥וֹת בְּ֝שָׂרְךָ֗ וּשְׁאֵרֶֽךָ׃ יב וְֽאָמַרְתָּ֗ אֵ֭יךְ שָׂנֵ֣אתִי מוּסָ֑ר וְ֝תוֹכַ֗חַת נָאַ֥ץ לִבִּֽי׃ יג וְֽלֹא־שָׁ֭מַעְתִּי בְּק֣וֹל מוֹרָ֑י וְ֝לִֽמְלַמְּדַ֗י לֹא־הִטִּ֥יתִי אָזְנִֽי׃ יד כִּ֭מְעַט הָיִ֣יתִי בְכָל־רָ֑ע בְּת֖וֹךְ קָהָ֣ל וְעֵדָֽה׃ טו שְׁתֵה־מַ֥יִם מִבּוֹרֶ֑ךָ וְ֝נֹזְלִ֗ים מִתּ֥וֹךְ בְּאֵרֶֽךָ׃ טז יָפ֣וּצוּ מַעְיְנֹתֶ֣יךָ ח֑וּצָה בָּ֝רְחֹב֗וֹת פַּלְגֵי־מָֽיִם׃ יז יִֽהְיוּ־לְךָ֥ לְבַדֶּ֑ךָ וְאֵ֖ין לְזָרִ֣ים אִתָּֽךְ׃ יח יְהִֽי־מְקוֹרְךָ֥ בָר֑וּךְ וּ֝שְׂמַ֗ח מֵאֵ֥שֶׁת נְעוּרֶֽךָ׃ יט אַיֶּ֥לֶת אֲהָבִ֗ים וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן דַּ֭דֶּיהָ יְרַוֻּ֣ךָ בְכָל־עֵ֑ת בְּ֝אַהֲבָתָ֗הּ תִּשְׁגֶּ֥ה תָמִֽיד׃ כ וְלָ֤מָּה תִשְׁגֶּ֣ה בְנִ֣י בְזָרָ֑ה וּ֝תְחַבֵּ֗ק חֵ֣ק נָכְרִיָּֽה׃ כא כִּ֤י נֹ֨כַח ׀ עֵינֵ֣י יְ֭הוָה דַּרְכֵי־אִ֑ישׁ וְֽכָל־מַעְגְּלֹתָ֥יו מְפַלֵּֽס׃ כב עַֽווֹנוֹתָ֗יו יִלְכְּדֻנ֥וֹ אֶת־הָרָשָׁ֑ע וּבְחַבְלֵ֥י חַ֝טָּאת֗וֹ יִתָּמֵֽךְ׃ כג ה֗וּא יָ֭מוּת בְּאֵ֣ין מוּסָ֑ר וּבְרֹ֖ב אִוַּלְתּ֣וֹ יִשְׁגֶּֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

עמנואל הרומי

עמנואל הרומי

פסוק א:
בני לחכמתי הקשיבה ר"ל בני אל החכמה החכמה האלהית שאני זרזתיך עליה תהיה אזנך קשבת וכן אל התבונה אשר עוררתיה עליה והיא חכמת הלמודים הט אזנך. ואמר הט אזנך ולא אמר תן לבך וכיוצא בו מפני שחכמת הלימודים אין ראוי שיעמיק האדם בם רק ראוי שיקח ממנה לצורך החכמות האחרות.
פסוק ב:
לשמור מזימות ר"ל החכמות הנזכרות יועילוך לשמור מזימות וגם ששפתיך ינצרו דעת. או נאמר שאמרו לשמור מזמות וגו' שב לאמרו לתבונתי הט אזנך כלו' הט אזנך לחכמה הלימודית הנקראת תבונה בעבור שהיא תועילך לשמור מזימות כלו' לבחון דרך החכמות וגם ששפתיך ינצרו דעת ולא יחטאו בדבורם ויצילוך מהטעות זולתך ומהתפתות להטעאות זולתך. וכבר ידעת כי חכמת ההגיון שהיא מכלל חכמת הלימודית תשמור האדם מזה.
פסוק ג:
כי נופת תטופנה שפתי זרה כלומר החכמות הנזכרות הם צריכות לך בעבור שבאמצעותם תהיה נצול מן האשה הזרה או מן דרך המינות הנמשלת לאשה זרה. ובאמרו כי נופת תטופנה שפתי זרה רמז כי תאוות החומר הם נחמדים ליצר האדם ותאוה לעינים ואם לא יעמוד האדם כנגדם בכח החכמה והשכל יטו אותו מן הדרך הישר לרוב התענג יצר האדם בהם.
פסוק ג:
ואמרו שפתי זרה במקום דברי זרה בעבור שהדברים שמדברת יאמרו באמצעות השפתים. או רמז אל נשיקות שפתיה.
פסוק ג:
ואמרו וחלק משמן חכה ר"ל וחלקים הם יותר מן השמן הדברים שמדברת לשונה בחכה.
פסוק ד:
ואחריתה מרה כלענה כלומ' תכלית החומר ותאוותיו הוא דבר מר וממית למה שימשך אחריהם מן הרע והנזק ומן הפעולות המגונות והעדר החכמה שהיא אור העולם.
פסוק ד:
ואמרו חדה כחרב פיות ר"ל שאחרית התאוה ותכליתה אל הרע כמו שהחרב בעל פיפיות מזומנת אל החיתוך.
פסוק ה:
ואמרו רגליה יורדות מות ר"ל כי הנמשך אחרי התאות החומריות יהיה יורד ממעלת האנושיות אל הבהמות ויהיה מזומן אל העונש הרוחני המעותד לנפשות המקצרים. ואפשר שאמרו רגליה יורדות מות בא לרמוז כי הנמשך אחר התאוות הגופניות יסבב מיתת גופו.
פסוק ה:
ואמרו שאול צעדיה יתמוכו שצעדיה יורדות עד שיתמוכו השאול כלומ' עד שיפגשהו וימששהו.
פסוק ו:
אורח חיים פן תפלס בעבור שהזכיר למעלה מזה פלס מעגל רגליך שענינו שיבחין מדותיו וישקלם במאזני חכמתו. אמר לא תחשוב שתוכל לבחון בחכמתך ובפלס בינתך התורה שהיא אורח חיים ושתוכל להביא מופתים חותכים על חידוש העולם ועל מעמד הר סיני וכיוצא בהם מן הדברים שהם מעמד השכל והענין שאין השכל האנושי מגיע אל ידיעתם ולכן הזהר שהדברים שאתה צריך להאמין אותם דרך קבלה ואין השכל האנושי מגיע אליהם שלא תביא אותם במאזני חכמתך ולא תשקלם בפלס בינתך כי הם עניינים רחוקים מהשיג ותשתבש השגתך ויטו רגליך מהדרך הישר וזה רצה באמרו נעו מעגלותיה לא תדע כלומ' אתה תכנס בדבר שתמצא דרכים נבוכים ולא תדע אמיתתם. או לא תדע לחזור אל הדרך הישר. והכנוי במלת מעגלותיה שב אל אורח חיים הנזכר.
פסוק ו:
והמפרשים נטו מזה הדרך ופירוש אורח חיים פן תפלס בענין זה כלומ' ראוי לכל אדם המתפאר ללכת בדרכי ה' ית' שיפלס וישקול כל דרכיו ויתבונן וידע כי הוא מורכב מגוף ומנפש וראוי להם שיתנהגו גופם ונפשם בדרך ריעים ואהובים. והוא שישמח כל אחד בחלקו וירצה לחבירו חלקו הראוי לו כדי להשיג השלימות שהוא החיים וזה הדרך קרא החכם אורח חיים. ועל הנטייה מהדרך הזה אמר אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע. ר"ל שלא תדע לשקול ביושר ובכוון המיצוע אבל נעו מעגלותיה לא תדע הדרך ללכת אל עיר וכל אשר תדמה להתקרב אל העיר תרחק ממנה אבל המפלס מעגל רגליו בטרם ישאם יכונו שני דרכיו אם לגוף הדרך הראוי לו ואם לנפש הדרך הראוי לה והוא שלא יחסר חלק אחד מהם כדרך השוקל במאזני מרמה. אבל הכל יעלה במאזני צדק ויושר ויתן לכל אחד אבן שלימה ר"ל שצריך שיזהר שלא יחסר חוק אחד מה' ולא יוסיף כי אע"פ שהמכוון באדם הוא הנפש אחר שהיא צריכה שתשכון בגוף מן החמלה על הנפש ומאהבתה צריך לחמול על הגוף ולהשתדל להעמיד בו הנפש החייה כל אשר יוכל ושלא לענותה ללא צורך כי זה צריך לצדיק לדעת נפש החייה כמו שיאמר אחר זה בזה הספר יודע צדיק נפש בהמתו.
פסוק ז:
ועתה בנים שמעו לי ר"ל שמעו דברי ולא תספיק לכם שמיעת האזן בלבד רק אל תסורו מאמרי פי.
פסוק ח:
הרחק מעליה דרכך ר"ל מן הזרה הנזכרת למעלה באמרו כי נופת תטופנה שפתי זרה. ואמר ראוי לך שלא תעבור דרך אצלה רק תשים הדרך אשר תלך בה רחוק ממנה עד שלא תקרב אל פתח ביתה ונתן הסבה בזה ואמר –
פסוק ט:
פן תתן לאחרים הודך ושנותיך לאכזרי כלו' פן תתן הודך ושנותיך מסורים ביד אכזרים והענין כי השוכב עם הזרה יסתכן בנפשו וחייו וגופו מסורים ביד אחרים והם קרובי האשה שאם ימצאוהו יהיו חייו והונו מסורים בידם להמית ולהחיות.
פסוק י:
ואמר אחר זה פן ישבעו זרים כחך ועצביך בבית נכרי כלומר אם תתפתה אל האשה הזרה תפסיד בה ממונך ומה שטרחת בזיעת אפך ועבדת בעצבון וישבעו קרובי האשה הזרה והזרה מן ההון שטרחת בכחך ומה שקנית בעצבון ובעמל ישאר בבית איש נכרי והוא בית הזרה וקרוביה.
פסוק י:
או יאמר אם תתפתה אל הזרה יכול להיות שתהר ותלד לך בנים והבנים ההם לא יהיו בחזקת בניך רק הטובה והשעשוע בהם יהיה לאנשים זרים והם קרובי הזרה וזה רצה באמרו פן ישבעו זרים כחיך כלומר פן יהיו הזרים מן הבנים שהם כחך וראשית אונך. ועצביך והם תארך וצלמך והם הבנים שיהיו בדמותך וצלמך יהיו בבית איש נכרי. ומלת ועצביך נגזרת מן העצב נבזה נפוץ.
פסוק יא:
ונהמת באחריתך ר"ל אע"פ שאתה בעת רתיחת הליחות והמית הבחרות לא תכיר פחיתותך אתה באחרית הענין בסוף ימיך ובימי זקנתך בכלות בשרך ושארך והיא העת שיקרב הזמן עמדך למשפט על מעשיך תנהום ותתחרט על מה שעשית.
פסוק יב:
ואמרת איך שנאתי מוסר ר"ל תאמר בעת זקנתך איך שנאתי המוסר שייסרוני הוריי ומלמדיי והתוכחת שהוכיחוני מוכיחיי נאץ לבי.
פסוק יג:
ולא שמעתי בקול מורי ר"ל לא קבלתי לעשות מה שהורוני מוריי כאלו לא שמעתי קולם בהורותם אותי ולמלמדי והם אותם שלמדוני מוסר וחכמה לא הטיתי אזני.
פסוק יד:
כמעט הייתי בכל רע ר"ל כפשע ביני ובין הרע וכמעט שהגיעני הרע בפרהסייא בתוך קהל ועדה. ואפשר שאמרו בתוך קהל ועדה דבק עם ואמרת כלומר ואמרת בתוך קהל ועדה איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי ולא שמעתי לקול מורי ולמלמדי לא הטיתי אזני כמעט הייתי בכל רע.
פסוק טו:
שתה מים מבורך אמר דרך משל כאדם האומר מה לך לחצוב בורות נשברים אשר לא יכילו המים. שתה מים מבורך והנמשל הוא מה לך לשגות באשה זרה תשגה באשת חיקך.
פסוק טו:
ונוזלים מתוך בארך ר"ל ושתה נוזלים מתוך בארך והענין שתתעסק באהבת אשתך ולא תתעסק באהבת זולתה ומתוך כך –
פסוק טז:
יפוצו מעיינותיך חוצה ויפוצו ברחובות פלגי מימיך והענין שמקורך יהיה ברוך ולא יחסר בהתעסקך באהבת אשתך בלבד.
פסוק יז:
והבנים אשר תלד יהיו לך לבדך כלומר יתיחשו אליך ולא ישבעו זרים כחך ולא יהיו עצביך בבית נכרי כמו הבנים שתלד הזרה שיתיחשו על שם זולתך.
פסוק יח:
יהי מקורך ברוך כלומר המקור שלך יהיה שופע וברוך ותשמח מאשת נעוריך שהיא אילת אהבים ויעלה למודת חן.
פסוק יח:
או יהיה ושמח מאשת נעורך צווי והענין עשה שיהיה מקורך ברוך ולא יחסר בלכתך אחרי נשים נכריות וקום ושמח מאשת נעוריך שהיא אילת אהבים ויעלת חן ולא תחשוב שהיא לא תספיק לך כי דדיה ירויך בכל עת ולכן אם באת לשגות באהבת אשה תשגה באהבתה.
פסוק יח:
ואמר תמיד כלומר אחרי שלא תשגה באחרת הרשות בידך לשגות בה לרצונך. ואעפ"כ קורא התמדת חשקו אפי' באשתו שגגה.
פסוק כ:
ולמה תשגה בני באשה זרה ותחבק חיק אשה נכריה אשר לא די מה שיש בה מן הסכנה מצד קרוביה אלא שיש בה מן החטא מה שכבר נודע. ואם תאמר מי רואינו ומי שומעינו –
פסוק כא:
הלא ידעת כי נוכח ה' דרכי איש כלומ' כל דרכיו ופעולותיו של איש גלויות לפניו ית'. וכל מעגלותיו מפלס ר"ל שהוא ישקול בפלס חכמתו כל דרכיו של איש.
פסוק כב:
עונותיו ילכדונו את הרשע ר"ל והעונות שיעשה הרשע הם ילכדוהו והענין שהוא נלכד בעבור עונותיו ובא ילכדונו את הרשע בשני סימנים כמו ותפתח ותראהו את הילד. ובחבלי חטאתו יתמך ר"ל שהוא יתלה בחבלי חטאתו. ואמר דרך משל כי האדם הגונב החבל הוא ראוי שיתלה בה. וכן החוטא הוא ראוי שיענש בסבת חטאו.
פסוק כג:
הוא ימות באין מוסר ר"ל וסבת מותו היא בעבור שלא ישמע מוסר מוכיחיו ובעבור רוב אולתו ישגה מן הדרך הטוב.
פסוק כג:
ועל דרך האמת נאמר כי החכם הזה קרא הנפש הצומחת והנפש החיה זרה ונכריה וקרא אחרים וזרים ונכרים הכחות החמריות בעבור היותם זרות ונכריות מעצמות האדם כי האדם לא נתעצם בשתי הנפשות הנזכרות רק נתעצם בכח השכלי אשר בו ולפיכך אמר הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה. והענין שלא תמשיך אחר תאוותיה ותענוגיה פן ישבעו זרים והם התאוות הגופניות ממה שהיה ראוי שישבע הכח השכלי וכמו שהיה ראוי שיהיו פעולתיך פעולות אלהיות יהיו פעולות זרות ונכריות. ובאמרו ושנותיך לאכזרי ועצבך בבית נכרי קרא יצר התאוה אכזרי ונכרי כי הוא סבת כל מרי וכל רע. ונהמת באחריתך ר"ל כי בהתקרב אחרית ימיך אשר תהיה מוכן אל הנסיעה ואשמותיך תהיינה צרורות עליך ותהיינה עונותיך על עצמותיך אז תנהום מפחדך מן הדין האלהי. שתה מים מבורך כלו' תתעסק בהשלמות נפשך המשכלת אשר היא לך לבדך ושתה נוזלים מתוך בארך ותקנה המושכולות שהם מזון נפשך ויפוצו מעיונותיך חוצה שתועיל בהם גם כן זולתך. יהיו לך לבדך כלומ' וזה שתעשה מהשלמת נפשך יהיה תועלתך בלבד ותהייה נוטר כרמך ולא כרמי זולתך. ואין לזרים אתך ר"ל ואז לא יהיה עסקך לצורך דבר חוץ מעצמותך. יהי מקורך ברוך ר"ל ששכלך יגבר ויעדיף. ושמח מאשת נעוריך רוצה בו התעסק בהשלמת הנפש המשכלת אשר היא חלקך בחיים. ואמרו דדיה ירווך בכל עת בא לרמוז כי אם ישתדל האדם להוציא שכלו מן הכח האנושי אל הפועל ויעלה במדרגת סולם החכמה ישפיע עליו מן השכל שיעור שירווה צמאונו. ואמרו באהבתה תשגה תמיד ר"ל שלא יסחור כי אם סחרי החכמה ולא ישתעשע כי אם באהבתה. ולמה תשגה בני בזרה כלומר למה תשים כל פעולותיך נוטות אל אהבת הנפש המתאוה שהיא זרה מעצמותך. ותחבק חיק נכריה כלומ' ותדבק באהבת הנפש הבהמית שהיא נכריה ולא נתעצמת בה מצורף אל זה שנוכח עיני ה' דרכי איש והטוב והרע שיעשהו האדם גלוי לפניו ויגמול על הטוב טוב ועל הרע רע. ואפשר שאמרו שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך כלומ' כי מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה. ואמר ואתה בן אדם שחננך האלהים שכל וחכמה ויש מים חיים ומים עמוקים נתונים בך בכח הוצא אותם לפועל ודלה המים החיים ההם ושתה מהם והשקה לזולתך. ובאמרו שתה מים מבורך רמז שיקנה הוא החכמה לצורך השלמת נפשו. ובאמרו יפוצו מעינותך חוצה רמז אל עשיית הנפשות. או יאמר הדבר שהוא בכח הוצא אותו אל הפועל כאדם האומר מעיין החכמה שהוא בלבך שימהו נובע ויצא לחוץ.