א בְּ֭נִי לְחָכְמָתִ֣י הַקְשִׁ֑יבָה לִ֝תְבוּנָתִ֗י הַט־אָזְנֶֽךָ׃ ב לִשְׁמֹ֥ר מְזִמּ֑וֹת וְ֝דַ֗עַת שְׂפָתֶ֥יךָ יִנְצֹֽרוּ׃ ג כִּ֤י נֹ֣פֶת תִּ֭טֹּפְנָה שִׂפְתֵ֣י זָרָ֑ה וְחָלָ֖ק מִשֶּׁ֣מֶן חִכָּֽהּ׃ ד וְֽ֭אַחֲרִיתָהּ מָרָ֣ה כַֽלַּעֲנָ֑ה חַ֝דָּ֗ה כְּחֶ֣רֶב פִּיּֽוֹת׃ ה רַ֭גְלֶיהָ יֹרְד֣וֹת מָ֑וֶת שְׁ֝א֗וֹל צְעָדֶ֥יהָ יִתְמֹֽכוּ׃ ו אֹ֣רַח חַ֭יִּים פֶּן־תְּפַלֵּ֑ס נָע֥וּ מַ֝עְגְּלֹתֶ֗יהָ לֹ֣א תֵדָֽע׃ ז וְעַתָּ֣ה בָ֭נִים שִׁמְעוּ־לִ֑י וְאַל־תָּ֝ס֗וּרוּ מֵאִמְרֵי־פִֽי׃ ח הַרְחֵ֣ק מֵעָלֶ֣יהָ דַרְכֶּ֑ךָ וְאַל־תִּ֝קְרַ֗ב אֶל־פֶּ֥תַח בֵּיתָֽהּ׃ ט פֶּן־תִּתֵּ֣ן לַאֲחֵרִ֣ים הוֹדֶ֑ךָ וּ֝שְׁנֹתֶ֗יךָ לְאַכְזָרִֽי׃ י פֶּֽן־יִשְׂבְּע֣וּ זָרִ֣ים כֹּחֶ֑ךָ וַ֝עֲצָבֶ֗יךָ בְּבֵ֣ית נָכְרִֽי׃ יא וְנָהַמְתָּ֥ בְאַחֲרִיתֶ֑ךָ בִּכְל֥וֹת בְּ֝שָׂרְךָ֗ וּשְׁאֵרֶֽךָ׃ יב וְֽאָמַרְתָּ֗ אֵ֭יךְ שָׂנֵ֣אתִי מוּסָ֑ר וְ֝תוֹכַ֗חַת נָאַ֥ץ לִבִּֽי׃ יג וְֽלֹא־שָׁ֭מַעְתִּי בְּק֣וֹל מוֹרָ֑י וְ֝לִֽמְלַמְּדַ֗י לֹא־הִטִּ֥יתִי אָזְנִֽי׃ יד כִּ֭מְעַט הָיִ֣יתִי בְכָל־רָ֑ע בְּת֖וֹךְ קָהָ֣ל וְעֵדָֽה׃ טו שְׁתֵה־מַ֥יִם מִבּוֹרֶ֑ךָ וְ֝נֹזְלִ֗ים מִתּ֥וֹךְ בְּאֵרֶֽךָ׃ טז יָפ֣וּצוּ מַעְיְנֹתֶ֣יךָ ח֑וּצָה בָּ֝רְחֹב֗וֹת פַּלְגֵי־מָֽיִם׃ יז יִֽהְיוּ־לְךָ֥ לְבַדֶּ֑ךָ וְאֵ֖ין לְזָרִ֣ים אִתָּֽךְ׃ יח יְהִֽי־מְקוֹרְךָ֥ בָר֑וּךְ וּ֝שְׂמַ֗ח מֵאֵ֥שֶׁת נְעוּרֶֽךָ׃ יט אַיֶּ֥לֶת אֲהָבִ֗ים וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן דַּ֭דֶּיהָ יְרַוֻּ֣ךָ בְכָל־עֵ֑ת בְּ֝אַהֲבָתָ֗הּ תִּשְׁגֶּ֥ה תָמִֽיד׃ כ וְלָ֤מָּה תִשְׁגֶּ֣ה בְנִ֣י בְזָרָ֑ה וּ֝תְחַבֵּ֗ק חֵ֣ק נָכְרִיָּֽה׃ כא כִּ֤י נֹ֨כַח ׀ עֵינֵ֣י יְ֭הוָה דַּרְכֵי־אִ֑ישׁ וְֽכָל־מַעְגְּלֹתָ֥יו מְפַלֵּֽס׃ כב עַֽווֹנוֹתָ֗יו יִלְכְּדֻנ֥וֹ אֶת־הָרָשָׁ֑ע וּבְחַבְלֵ֥י חַ֝טָּאת֗וֹ יִתָּמֵֽךְ׃ כג ה֗וּא יָ֭מוּת בְּאֵ֣ין מוּסָ֑ר וּבְרֹ֖ב אִוַּלְתּ֣וֹ יִשְׁגֶּֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
בני לחכמתי - [לשמור מזמות - שתשמור המזימות בלבך, ינצורו בעסק הלמוד:]
פסוק ב:
[בני לחכמתי] - לשמור מזמות - שתשמור המזימות בלבך, ינצורו בעסק הלמוד:
פסוק ה:
רגליה - יורדות למות ולשאול יורדות צעדיה, אשר יתמכוה.
פסוק ו:
תי"ו תפלס. ותי"ו תדע. לנוכח המוזהר והוא בני לחכמתי הקשיבה.
פסוק ו:
נעו מעגלותיה - חסר וכן הוא נעו רגליו מעגלותיה, או המעגלות הם ינועו על דרך משל, כאילו הם נעות ומניעות הזרה ופירוש ראשון נכון. וכן הפירוש ארח, שתשים בו חיים אולי תפלס ותבחרהו נעו מעגלותיה והטעם: הורדתיה לשאול פתאום ולא תרגיש אתה עד רדתה, שמא תוסר אתה ותפלס אורח חיים. פרוש אחר: במקום שתפלס אורח חיים נעו מעגלותיה והיא לא תדע.
פסוק ז:
ועתה בנים.
פסוק יד:
כמעט עדה - כמו שנה מן הנועדים, כמעט שתבוא עוד מעט מן הצרות.
פסוק יד:
הייתי – תחת אהיה. פרוש אחר: כמעט שאוחיל ויעבור יצר הרע לא עשיתי כן אלא הייתי בכל רע.
פסוק טו:
בורך - מקוה מים,
פסוק טו:
בארך - נובע מים, פירוש שידבק באשתו ולא בזולתה.
פסוק טז:
יפוצו - פירוש יזלו מימי בארך עד שיפוצו מעיינותיך אל החוץ, והוא משל על רוב הבנים.
פסוק יז:
יהיו לך - הפלגים, שהם הבנים הכשרים.
פסוק יח:
מקורך - מקור הבנים.
פסוק יט:
אילת אהבים - שהוא אוהבה והיא מוצאת חן בעיניו.
פסוק כ:
תשגה - תחשב כשוגה אם תמיד תתעסק באהבתה וכ"ש בזולתה, וזהו שאמרו באשתו, אמרו: כי המרבה באהבת אשתו ומשיח עמה תמיד יותר מדאי הוא שוגה, כי אהבת האשה תסיר האדם מעבודת השם.
פסוק כג:
ימות באין מוסר - בעבור שאין מקבל מוסר ובעבור רוב אולתו, ישגה דרך הישרה.