פסוק א:בְּנִי, לְחָכְמָתִי, שנרכשה גם מניסיון חיים, הַקְשִׁיבָה, לִתְבוּנָתִי הַט, הטה את אָזְנֶךָ.
פסוק ב:כדי לִשְׁמֹר מְזִמּוֹת, מחשבות חכמות וכדי שדַעַת שְׂפָתֶיךָ יִנְצֹרוּ, שתשמור על דיבור מושכל ותדע להיזהר מדיבור אחר.
פסוק ג:כִּי נֹפֶת, מתיקות, דברי פיתוי נעימים תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי האשה הזָרָה המעוניינת ללכוד אותך, וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ, החך שלה.
פסוק ד:תחילה דיבוריה מחניפים, חלקלקים ומתוקים, וְאולם אַחֲרִיתָהּ, סופה מָרָה כַלַּעֲנָה, שם של עשב מר. ולעומת חִכהּ החלק היא חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת, המושחזת משני צדדיה.
פסוק ה:רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת, מהלכה מוביל אל המָוֶת, או: אחריתה מוות, אל השְׁאוֹל צְעָדֶיהָ יִתְמֹכוּ, יכוְונו, ואם תתפתה להתלוות אליה, גם אותך היא תיקח לשם.
פסוק ו:אֹרַח חַיִּים פֶּן־תְּפַלֵּס, היזהר מליישר לך דרך חיים קצרה, כביכול. נָעוּ, הסתובבו, התרחקו מַעְגְּלֹתֶיהָ, מסלוליה עד שלֹא תֵדָע. מחמת מיעוט ניסיון החיים שלך אתה עלול לחשוב שהדרך להגיע אל בית הזרה ובחזרה קלה ומהירה, אך מה שנראה לך גיחה קטנה, הוא למעשה דרך מסוכנת. דרכיה של המציאות 'החלקה' נפתלות ומסובכות.
פסוק ז:וְעַתָּה, בָנִים, שִׁמְעוּ־לִי, וְאַל־תָּסוּרוּ מֵאִמְרֵי־פִי.
פסוק ח:הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ – מעל האשה הזו את דַרְכֶּךָ, וְאַל־תִּקְרַב אֶל־פֶּתַח בֵּיתָהּ. מדובר באשה נשואה, שמחפשת בחורים לפעמים רק לשם הרפתקה ולפעמים לקשר עמוק יותר, ואילו היא מסבכת את המסכן שמתפתה לה.
פסוק ט:היזהר פֶּן־תִּתֵּן לַאֲחֵרִים את הוֹדֶךָ, תפארתך ונכסיך. אתה עלול להלוות לה כסף, להעניק לה מתנות ולהשקיע בה כוחות. היזהר שמא היא תיקח ממך הכול, וּפן תיתן שְׁנֹתֶךָ לְאַכְזָרִי. אתה עלול לכלות את ימיך בגלל נצלנותה.
פסוק י:פֶּן יאכלו ויִשְׂבְּעוּ זָרִים כֹּחֶךָ, את כל מה שיש לך, וַעֲצָבֶיךָ, עמלך, רכושך שיגעת בו יהיה בְּבֵית נָכְרִי. בסוף יתברר שמאחורי האשה הזו קיים מנגנון שלם הסוחט ממך כסף.
פסוק יא:וְנָהַמְתָּ בְאַחֲרִיתֶךָ, סופך שתרגז ותרטון מכאב, בִּכְלוֹת, כאשר בעקבות התהליך הזה יכלה בְּשָׂרְךָ וּשְׁאֵרֶךָ, בשרך, או: שאריתך.
פסוק יב:וְאָמַרְתָּ: אֵיךְ שָׂנֵאתִי מוּסָר, וְתוֹכַחַת נָאַץ, שנא, ביזה לִבִּי?! למה לא שמתי לב לתוכחות,
פסוק יג:וְלֹא־שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל מוֹרָי, וְלִמְלַמְּדַי לֹא־הִטִּיתִי אָזְנִי?!
פסוק יד:כתוצאה ממעשי כִּמְעַט, בן-רגע הָיִיתִי בְכָל־רָע, במצב רע מאוד בְּתוֹךְ קָהָל וְעֵדָה, בקרב החברה והשופטים.
פסוק טו:שְׁתֵה־מַיִם מִבּוֹרֶךָ, וְנוֹזְלִים שאב מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ שלך. אם רצונך בקרבת אשה, פְּנה אל אשתך ולא לאשה זרה.
פסוק טז:במקום ללכת למעיינות אחרים, יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ, ברכתך שלך החוּצָה, בָּרְחוֹבֹת, במרחבים יזרמו פַּלְגֵי־מָיִם, והם ירוו ויצמיחו. כך תהיה מקור שופע ברכה.
פסוק יז:יִהְיוּ מימיך לְךָ לְבַדֶּךָ, וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ. שמור את מה שיש לך – ביתך וחייך.
פסוק יח:יְהִי־מְקוֹרְךָ, מעיינך בָרוּךְ, וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ.
פסוק יט:הלא אשתך היא אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן, דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל־עֵת, בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה, תתפתה, תהגה ותחשוב תָמִיד.
פסוק כ:יש לך אשה יפה ואוהבת, המספקת את כל צרכיך הגשמיים והרוחניים, וְלָמָּה תִשְׁגֶּה, בְנִי, בְאשה זָרָה, וּתְחַבֵּק חֵק נָכְרִיָּה?!
פסוק כא:כִּי נֹכַח, מול עֵינֵי ה' דַּרְכֵי־אִישׁ. ה' רואה את כל מעשיו של האדם, וְאת כָל־מַעְגְּלֹתָיו, דרכיו, אורח חייו אשר הוא מְפַלֵּס.
פסוק כב:עֲווֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ, ילכדוהו – אֶת־הָרָשָׁע, וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ של עצמו יִתָּמֵךְ, יסתבך. אין הכרח בעונשים מן החוץ דווקא; האדם יוצר את המלכודות לעצמו.
פסוק כג:הוּא יָמוּת בְּאֵין, בהיעדר מוּסָר, וּבְרֹב אִוַּלְתּוֹ, טיפשותו יִשְׁגֶּה, יטעה. הצעיר שאליו מופנות אזהרות אלה מרגיש אדון לעצמו. הוא מסתובב ברחובות העיר ועשוי לפגוש את האשה הזרה מרצונו או מרצונה. כאן נאמר שהאשה האחרת – שדרך העולם להימשך אחריה – אינה אלא חזון תעתועים של יופי, שבפועל מוליך לבאר שחת בגשמיות וברוחניות. כאמור, במובן הסמלי הכוונה לחכמות: יש לך תורה שהיא שלך והיא לפניך – ולמה אתה פונה לאסכולות, שיטות ודתות זרות? אם תתפתה אחריהן, בסופו של דבר תפסיד, תסתבך ותיהרס על ידיהן.