בני אם תקח אמרי וגומ' להקשיב לחכמה וגומ' כי אם לבינה וגו' אם תבקשנה וגו' אז תבין וגו' כי ה' יתן חכמה וגו' יצפון לישרים וגו'. הכונה היא דאחר שאמר חכמות בחוץ וגו' שהתורה היא מכרזת על האדם כל ימיו ואף אחרי צאתו לתרבות רעה עתה הם דברי שלמה שמזהיר לאדם לשמוע מה שאמרה לו החכמה וזהו אם תקח אמרי וזהו שסיים להקשיב לחכמה אזנך כי התורה תקרא חכמה וחכמות ואפשר דהטעם דלעיל קראה חכמות מלבד מה שפירשתי יש טעם נוסף כי להיות שלכמה כתות דברה תורה לז"א חכמות דלכל אחד מזהרת אופן חכמה אחת משא"כ כאן מצוה א' הוא מצוה לכולם שישמעו לתורה ועוד מצוה דברים אחרים הנאותים לו כאשר יבאר באו' תקח ותצפון דלמה שנוגע לדבר החכמה אמר לקיחה שיקח בממון כל הון ביתו יתן אבל דברי שלמה אינם בחיוב כ"כ אלא תצפון כאשר תמצאם לא תזלזל בהם הלא תצפנם ויהיו בעיניך לדבר יקר:
פסוק א:
או יאמר שהכונה ע"ד מה שכתוב והיה אם שמוע תשמע וגו' בודאי תשמור חקי ה' כאומרם במדרש משל לרופא שריפא כל תחלואי איש ברטיה א' שמעו ותחי נפשכם ולז"א בני אם תקח אמרי ותשמע דברי תורה בודאי שתצפון מצותי שהתורה תהיה מעשה אותך לקיים המצות ואו' ומצותי בתוספת וא"ו להיות שעושה מצוה גם בקיחת אמרי נועם ת"ת לזה כתב בתוספת וא"ו לומר כי ב' בידו או יאמר ע"ד אומרם ז"ל תורה בעידנא דעסיק בה אגנא ומצלא שלא יבא לידי עון אשר חטא לז"א בני אם תקח אמרי דע כי לא אמרי לבד אתה לוקח אלא גם המצות תצפון אתך פירו' לא תבא לידך עבירה ותעשנה ולא תבא לידך מצוה ותמנע מעשותה אלא הכל תהיה מקיים:
פסוק א:
או יאמר בני אם תקח אמרי אם תרצה ללמוד תורה ותקח לך התורה ליקוחין ותרצה שתתקיים בידך ומצותי תצפון אתך ב' מצות הא' היא שלא תלמוד להתיהר. והב' שלא תלמוד לקנטר בהרחיק ממך ב' דברים הללו תקח אמרי ותזכה בהם. או יאמר בני אם תקח אמרי ע"ד אומרם ז"ל הלומד ע"מ ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד והלומד ע"מ לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשו' לז"א כי כאשר תקח התורה תהיה ע"מ לעשות וז"א תקח אמרי תהיה ע"מ ומצותי תצפון אתך. עוד ירצה לומר בני אתה ובתנאי אם תקח אמרי ופי' מלת אם הוא תנאי למלת בני תדע אימתי אתה בני אם תקח אמרי והנה יכוין הכתוב לומר קיחה ומצפון על התורה והמצות ולז"א אם תקח אמרי ומצותי כי תיבת מצותי תסוב למעלה וגם תיבת אמרי תסוב למטה שתחזור עליו תצפון ופי' זה ע"ד מה שגילו דעתם ז"ל בפסוק את כספך לא תתן וגומר ועכ"פ אתה צריך לתת טוב טעם למה קבע בפשטיות הנשמע לתורה קיחה ולמצות צפינה ונראה כי המצות לא יצטרך לקחת מהזולת אלא אשר יעשה מהמצות כי ידועים המצות ולא יצטרך לחכם גדול להודיעו אבל התורה היא דבר בלתי גבול לידיעת' כי מה שתדע עוד יש לאלו"ק מלין לז"א קח אבל המצות שידועות לו יצפון פי' שישמרם:
פסוק א:
או יאמר כי הנה תמצא כי דברי שלמה הם ב' בחינות הא' הם דברי חכמות אשר החכם ידע אמיתותם והב' הוא צווי בלתי הכרח מהחכמה. לז"א בני אם תקח אמרי כנגד דברים אשר יקובלו מצד עצמן כאשר יקח אותם יספיק לו שהוא לבדו יצפנם וכנגד המצות שאינו מכריח בדבר חכמה לעשותם אמר ומצותי תצפון אתך ויעבור זמן אז תדע אמיתות דברי כאשר הוא מפרש בסיום דבריו להקשיב לחכמה אזנך זה כנגד אם תקח אמרי וכנגד מצותי תצפון אתך אמר תטה לבך לתבונה והנה תמצא כי הרבה כתות שומעים דברי החכם אבל לא ראי זה כראי זה הא' הולך ושומע ומבין שטחיות הדברים אבל אינו מעמיק בענין לדעת היוצא ממנו אלא מכניס בזו ומוציא בזו. ויש כת אחרת שמדקדקים לדעת המכוון היוצא מהמאמר וילביש הענין בו ויאמר אלה הם מעשי וזה יקרא תבונה וכת הג' יש תן לחכם ויחכם עוד שיותר ממה שתצוה אליו ויתחכם ענין מתוך ענין ויאמר בשומעו המוסר והתוכחות מה אני יושב ומצפה עד יום מותו ואז על כתף יסבלוהו קדרה בליעה מאיסו' משערין בכולה לאיסור ואנה יוליך את חרפתו ותמצא כנגד ג' דברים הללו יש ג' עבירות באדם כי יש עבירות אשר יעשה האדם ויספיק לו הטבילה ויש ע"י הגעלה ויש ע"י ליבון האש. והם אלו הטבילה היא במים ארבעים סאה וזה יועיל לכאשר יחשוב האדם מחשבות רעות אשר לא תעשנה צריך לטבול במים להעביר המחשבה העולה על רוחו ולזה היתה עולה באה לזה יטבול במים ויעביר טומאתו ממנו. ויש דברים אחרים שצריכין הגעלה והם באכול האדם דבר איסור שהגוף בלוע מאיסור כקדרה הבלועה מאיסור זה צריך הגעלה וההגעלה היא התענית שע"י התענית מרתיח כל הגוף ומזיע ופולט האיסור וזהו יותר טוב לו ולא תבקע כריסו כאשר לא תוכל לסבול גיעוליה בקבר ותשפוך לו על פניו ואם יגעיל הרי פלט האיסור. ויש דברים שבלועים ביבש באור והם צריכין ליבון ואלו הם המוציא ש"ז והכועס והמרחיק דברי רז"ל שלא להאמין בהם וכל זה חוטא באש כי הזרע והחימום הוא אש יוצא מגופו וכן הכעס כנגד אלו צריך ללבן והליבון הוא עסק התורה בתמידות ביגיעה שהיא אש ע"י אש התורה תוציא בליעת האיסור שנבלע בגוף האדם בעבירה. והנה תמצא כי כל זה הוא תיקון לג' יסודות שבגוף שהם אר"מ אבל עפר אודיעך קושט אמרי אמת שדינו כדין האיסורין דהלכה רווחת אין כלי חרס יוצא מידי דופייו לעולם ולזה לא עלתה לאדם הראשון כאשר חטא ובלע כלי חרס שלו איסור אין לו תקוה אלא לשוב לכבשן האש מוצאו שנתבשל בו והוא לשוב אל הארץ אשר לוקח ממנה ותמצא כי יש צדיקים אשר הרבו ללבן גופם בתורה עד שהוציאו דופיו ממנו ואלו נרמזים דתמצא דכלי זכוכית הם מן העפר ואף להם נתנו חכמים שיעור כי שבירתם זו היא טהרתן שלא יועיל להם כמה וכמה ולזה מרע"ה לא הועילה לו רוב תורתו ונפטר והוכרח לשבירה האמת כי שבירתו אינה חשובה שבירה כלל כי כבר הוא מהותך מדופיו אשר בלע בימי אדם ולזה שמעתי מת"ח א' משם המפרשים אמתני' דמיום שמת רבי בטלה זכוכית לבנה היא זכות הגוף כך שמעתי. וכפי דברינויתבאר פי' הענין כמין חומר כי למה לא יראו להמשיל הענין אלא לזכוכית הלבנה אלא לומר כי כולם התנאים הקדושים ע"ה היו הם וכיוצא בהם שימצא גופו מלובן ולא יצטרך למיתה שהיא השבירה אלא מצד שיסודו בעפר וכבר אמרה תורה שאין כלי חרס יוצא מידי דופיו אלא בהחזירו אל כבשן האש וכלי זכוכית הם חרס ואו' מלת לבנה פי' גם ימצאון צדיקים וכמעשה דרב אחאי בר יאשיה שהגם שהיה בקבר היה כשוכב בעפר למה זה דומה לכלי חרס הנכנס לתנור ואין בו מה יאכל התנור הרי הוא כמות שהיה ואם כן הרי רב אחאי שהיה אחר הצדיק הנז' ואיך אומר בטלה זכוכית לבנה לז"א זכוכית לבנה שכל רואיה יגיד כי אינה עפר כלל לרוב זכותה כלל וזה ישיגנו ברוב עסק התורה והקדושה שלא יצטרך למיתה אלולי חטא אדה"ר והגם שימות אין מיתתו נקרא מיתה אלא שכיבה ואפשר לרמוז זה בקרא דכתיב זאת התורה אדם כי ימות באהל פי' כי מועלת התורה ללבן ולזכך האדם כאשר מועלת המיתה לגוף לעכלו זאת התורה היא עושה כמו אדם כי ימות וגו' ואשר לזה מצא שהע"ה להעמיק בענין הנדבר אליו וזה כתבתי כנגד ההמון וכנגד אמיתות הענין שהוא מדבר בעוסקי התורה יצונו לטרוח בתורה להשיג עמקה לא לשטחיות הדברים אלא החכמה והתבוננות בה ולהוציא דבר מתוך דבר כי זהו עיקר הידיעה שנצטוינו עליה דכתיב וידעת היום והשבות אל לבבך וגו' כי כל העוסק בתורה בלי טורח לרדת לעמקה הרי זה ככוסס חטים מבלי דעת ואחר עשות מלאכות הנעשות בחיטים יטעם כצפיחית בדבש וזה העוסק בתורה צריך להתיש כחו ולהעמיק לדעת עומק דבריה וזה נקרא תבונה ואחר שירד לעומק הענין יולדו לו עניינים רבים וזה נקרא בינה שהוא דבר מתוך דבר באופן כי צריך האדם להבחין ולדעת כל הנדבר אליו מחכמה ואחר שידע עומק הענין אז כמה עניינים יסתעפו לו דבר מתוך דבר ולז"א שהע"ה להקשיב ויטב [ויטה לב לתבונה היא להבחין עומק הענין לא כמצות אנשים מלומדה וטעם שאני מבקש ממך להבין הענין היטב כי תאמר אם ארצה לקבל דבר חכמה בשמעי למה אטרח לתבונה יהיה באיזה אופן שיהיה בשלמא אם תצוה על הבינה שהיא הגדולה שאני מבין דבר מתוך דבר הנאמר טוב אבל אם אין לי להבין אלא הענין עצמו למה נצטער להעמיק בו אם ארצה לקבלו לז"א כי אם לבינה תקרא ותרצה להשיג לבינה אם תרצה להשיג לה צריך אתה להשיג התבונה קודם ואחר שתהיה מעמיק בענין ליודעו משם תעלה להשיג התבונה מפתחי הבינה היא התבונה באופן כי התבונה הוא עומק הדבר וטעמו ויסודו והבינה הוא מה שיצא מזה וזהו דבר מתוך דבר וכנגד ב' דברים הללו אמר אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה והנה תמצא כי הכסף הרוב ימצא כפי הטבע אם ירכוב אניות ולפחות בהשתדלות מלאכה וכדומה אבל המטמון לא כל אדם יטרח וישיג לז"א כנגד התבונה שהוא להבין הענין בעצם יהיה כביקוש כסף והבינה כמטמונות ומי ישיג למציאותו ואחר שיהיו לך דברים הללו חכמה ותבונה ובינה אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא הכונה היא שתמצא כשישיג האדם לחכמה ותבונה הרי הוא יודע יראת ה' ב"ה אבל לא ידע אלא הנמצא כתוב אבל מה שאין לו מקרא מנין ידע אבל כאשר יגיע למעל' הבינה אז ידע דעת אלקים ממש פי' מה שבדעתו שלא נתפרש בתורה מבינת האדם בתורה ידע כל נעלם ולזה דקדק לומר מלת תמצא כדבר שהוא אבוד מעיני אדם והוא מצוי כפי האמת שכל מה שיש בעולם וכל החכמות וכל המושכלות כולם בתורה וכן ארז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ והכל מהתורה אלא שמהעדר דבר אמנם אחר שתעשה כל הכתוב אז תמצא דעת אלקים וזהו ומגלין לו רזי תורה וחזר לתת טוב טעם כי יבין יראת ה' ודעת אלקים והוא שכתוב כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה הכונה כי כאשר נתן ה' התורה לישראל הנקרא חכמה הכל נת' בין החכמה בין התבונה בין הדעת שהוא פנימיות התורה אבל מה שנתן נגלה שהוא תורה שבכתב שיכול כל אדם להשיג והן מפורש בתורה אבל דברים האחרים שאני אומר לך לא נתנם בכתיב' אלא מפיו הלכ' למשה מסיני והכל רמוז בתורה וחזר לתת טעם למה עשה ה' ככה ולא בא הכל מפורש לז"א יצפון לישרים כו' פי' כדי שתהא מתשת כחו של אדם להבינה וע"י זה יוסר חלאת פשעיו ופי' לישרים היינו תדע באיזה אופן יהיו נעשים ישרים בלי עיקום חלאת פשעים ע"י תושיה וזהו דוקא למי שיש לו תחלואים בנפשו אמנם להולכי תום מגן הוא שאינם צריכין לטרוח להבינה שאין להם מונע והוא ע"ד אומרו כי שמש ומגן ה' וגו':
פסוק א:
או יאמר מגן הוא להולכי תום כי מי שאינו צריך להתיש כחו כי הולך בתום אפ"ה יש לו שכר גדול להיות לו למגן. או יאמר יצפון לישרים פי' כי כונת ה' ב"ה שדעת ותבונה אמרם למשה והם בתורה בדרך נסתר הטעם הוא שלא יבינו אלא הישרים ולא הרשעים שאינם ראויים סודות התורה ואם היה הכל גלוי היו יודעים אותו אפילו הרשעים בלי יגיעה משא"כ עתה אין יכולין להבינה הרשעים עד שיתישו כחם ואז מתכפר עונם ומבינים ומזה נמשך שעשו רז"ל סייגים שלא יכשל האדם בעיקר התורה או יאמר מגן כו' כי כאשר ילך האדם בתום לא יכשל בעומק התורה עד שיתיש כחו בדעת עליון אז יבין אבל קודם שטחיות הדברים יעמדו לפניו למגן פי' כמגן. ונשאר לידע כפי מ"ש שהחכמה תקדם ואח"כ התבונה ואח"כ ישיג לבינה א"כ הול"ל מפיו כו' תבונה ובינה ונראה כי הבינה בעת יצטרך האדם להבין דבר מחבירו תקרא בינה ואחר שהבין הדבר ההוא תקרא דעת וזהו ודעת אלקים תמצא ולז"א מפיו דעת וכו' כי הוא יתברך בעל דבר בערכו לא יקרא אותו דבר בינה אלא בערך המוציאו מתוך דבר וטעם או' תבונה אחר או' דעת שיורה כי היא יותר גדולה ולא היא כונת הכתוב כך היא מפיו דעת שלא נתן בנגלה ולא זה בלבד נתן בהעלם אלא אפי' התבונה מפיו נאמרה כי כן תמצא כי תורה שבע"פ לא נאמרה בפי' אלא מפיו יתברך ונמסרה מפה אל פה ולא ניתנה לכתיבה. עוד ירצה לומר יצפון לישרים ע"ד אומ' ז"ל למשמאילים בה עושר וכבוד למימינים בה אורך ימים עולם שכולו ארוך והכונה כי מי שעוסק בתורה בכל כחו כימין הזה שהוא כח האדם זוכה לאורך ימים ומי שעוסק ביד כהה בלי טורח יזכה בעה"ז לעושר וכבוד והנה תמצא כמה ת"ח שעוסקים בתורה וטורחים ויגעים בה בעומקה ובפירושה ולא יגעו ולא יעפו ומתישים כחם בה מרוב אהבתם ויש כת אחרת שלומדי' מהתענג ומרוך בלי טורח ויגיעה כפורע חובו ומבקשים אולי לא ימצא להם מעורר מדני' להקשות ולפלפל כי יגעים ובורחי' מלשמוע דברי טרחא וקוראי' לזה המעיין וטורח כי הוא מבלבל מי יתן אפה וידעו כמה תתבלבל נשמתם בגיהנם וכאשר יהי' ניכוים בחופת חבריהם היגיעים לז"א כנגד המיימינים יצפון לישרים תושיה שיצפון להם זכותם לעולם שכולו ארוך ודיקדק לומר לישרים כי יש מתישים כחם בה ואין עולה להם כגון שלומדים לקנטר ובאים בעקיפו' שלא בדרך ישר לז"א שתהיה תורתם ישרה ויעמיקו בתור' בפלפול ישר זהו שאומר עליו יצפון. וכנגד כת המשמאלים תהיה להם למגן בעה"ז בשמאלה עושר וכבוד וזהו מגן להולכי תום שאינם רוצים להתחכם אלא ללמוד התורה בתמימות תם מה הוא אומר בלי חכמה ודעת ועיקר התורה היא החכמה שכן הוא אומ' אני חכמה שיסודותיה בנויה על החכמ' וכפי פירו' זה מקרא דיצפון לישרים אינו קשור עם מה שלמעלה ממנו אלא הודעה כי צריך לחכמה ולתבונה וזולת זה אפי' שכר עה"ז אין לו וכן תמצא שארז"ל גם בלא דעת נפש לא טוב שצריך לדעת חכמת התורה וכן בזוהר דבעיא למנדע כו' לנצור ארחות משפט ודרך חסידיו ישמור. הכונה כי מלבד אשר צוה על מה שנוגע אל נותן התורה באו' להקשיב לחכמה אמר עוד כנגד המעשה לעצור כי תהיה הכונה בכל האמור לב' עניינים על החכמה ועל המעשה שהוא לנצור והוסיף לומר ודרך חסידיו ישמור לומר כי האדם אשר יכנס בחצר בית המלך הפנימית לעשות ככל הכתוב צריך להתנהג לפנים משורת הדין כמנהג החסידים כי אורחות משפטהוא מה ששורת הדין נותנת ודרך חסידיו הוא ע"ד למען תלך ואמר ארחות לשון רבים ודרך לשון יחיד להיות כי ארחות משפט ירבו מלמנות מינים ממינים משפטי ה' אבל דרך חסידים הוא דרך א' כולל לעשות תמיד לפנים משורת הדין ואו' מלת חסידיו דהיל"ל חסידים אלא הכונה היא חסידיו של המשפט אותם המתחסדים במשפט שאינם מדקדקים לעשותו בדיוק והולכים בדרך טובים וזהו חסידיו וטעם הענין להודיעך מה מדת חסידות הוא או' כי הרבה מיני חסידות יש לז"א כי הוא מדבר בענין שהוא בו דהכונה היא דבאותו משפט ישמור דרך המתחסדים בו ודוק או יאמר כי אומרו לנצור ארחות כי יכוין לומר כי הדרך שיביאהו להיות נשפט עליו ישמרהו שלא יכנס בשופטי' ובזה כאשר יהיה לא אפשר שינולח מהיצר דכאשר ירחיק עצמו מכל דבר שיצטרך לדון אם כדין עושה אם לאו אם כן בבא אליו רשע שהוא היצר בהכרח שיצטרך להחטיאו להמציא לו טעם לבא אל העבירה וכאשר יקח לו דרך כי ארחות משפט ינצרם שלא לבא בהם א"כ גירא בעיניה דשטנא. ואו' ודרך חסידיו ישמור פירש דכאשר יראה דרך חסידות לא יאמר כי דבר זה אינו חמור כ"כ כשאר איסורין אלא יעשה לו שמירה הגם שאינו אלא דרך חסידו' עכ"ז לא תשמע לדברי היצר המפתה אותך להקל בהם באו' כי אין זה מעיקרי התורה ואם יקל בזה יבא להקל בעיניו אפילו בעיקרי הדת ואחר שיהיה לך זה שתעשה כל הכתוב לעיל בין בעסק התורה והידיעה בין במעשה אז תבין צדק ומשפט ומשרים וגו' והנה צריך אתה לדעת כי מהו שצריך האדם להקדים הוא המשפט ואח"כ הצדק ע"ד או' עשיתי משפט וצדק ואם כן הי"ל להקדים משפט ולכתוב צדק עם משרים. אכן הכונה היא לומר כי אחר שישמור משפט ודרך חסידיו ולא יכשל בהם ויתן לב עליהם אז יבין מהו הצדק שהוא לפנים משורת הדין ומה הוא המשפט וכפ"ז להיות שכל עצמו לא בא אלא להסיר לו שלא יטענו כי זה הדבר אינו אלא צדק לזה הקדים להזכירה ועיקר קושיתו עתה לא חלה לזה לא הקדים בהכרח המשפט. כי למה יקדימנו בכתוב אם הטעות הוא אחר האמת בו שיחזור צדק כנז' ואו' ומשרים כל מעגל טוב הכונה שאחר שידע ויהיה בר דעת אין לחוש לו הרי הוא יודע כי כל המישרים שהם מעשים שלפנים משורת הדין הם כל מעגל טוב ולזה לא אמר וכל מעגל טוב לומר שהמישרים הם כל מעגל טוב:
פסוק י:
כי תבא חכמה בלבך וגו' מזמה תשמור עליך וגו' להצילך מדרך רע וגו' העוזבי' ארחות יושר וגו' השמחים לעשות רע וגו' אשר אורחותיהם וגו' הן עתה יאמר שלמה ע"ה כל טובות הנמשכים לאדם בעשותו כל האמור שכאשר תבא חכמה בלב האדם פי' שיהיה לב חכם לימינו שהיא התורה שכל מחשבותיו הם בתורה עד שתאמר שהחכמה שהיא התורה בלבו וזה ימשך מרוב התמידיות זה חשק בתורה והוא ע"ד או' דהע"ה חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך פי' כי רגליו היו מוליכין אותו לת"ת מה שלא חשב כן דרשו חז"ל וכפ"ז יבא ק"ו מכ"ש ללב בן דעת שתשכון בו התורה ולז"א כי כאשר תבא החכמה בלבו ועוד ודעת לנפשך ינעם פי' הנה תמצא כי כל עוד אשר נפשו של אדם לא תתאוה לכל דבר דעה הרי הוא מוסגר ביד היצר ותתאוה אל הכסילות וכאשר תתאוה הנפש אל הדעת יצאה מתחת יד הקליפה ולז"א ודעת לנפשך ינעם כאשר תגיע לגדר זה. או יאמר כי מבטיחו שכאשר יעשה כל הכתוב יגיע לגדר זה אשר תאוה נפשו לדעת ובהגיעו למעלה זו לא ירא ולא יפחד מב' דברים לא מיראת העון שמא יכשל או יכשילהו אחרים ולא מיראת שום דבר רע בעה"ז כי היא תגין עליו ותצילהו. וז"ש מזמה תשמור עליך שלא תבא לידי זנות ולהיות שתוקף היצר הוא בזנות לזה בחר מכל העבירות הזמה ואמר כי התורה תשמור אותו לבל יכשל וזה אם נפרש מזמה מהזמה אבל אם נפרש כי פי' מזמה היא התורה תקרא מזמה כמו שפי' רש"י במסכת ע"ז אעפ"כ צריך לתת טוב טעם ודעת מדוע לא בחר ליחס לתורה אלא בכינוי זה לדרוש ממנה ב' דברים כנז' והאמת דפשיטות הדברים יורה כי מזמה היא על התורה כמו שתרגם יונתן וכפי זה יתבארו הכתובים ע"נ כי התורה תעשה לומר ב' דברים והיינו תשמור עליך ותנצרכה כאשר הוא מבאר דבריו מה היא השמירה ומה היא הנצירה וקודם נדקדק פי' הכתוב הזה כי תמצא שעון הזנות הוא ברעיון כאשר תאוה נפשו ולז"א מלת מזמה פי' כי מחשבה הקדושה שיש בך תרחיק מחשבת הטומאה וזהו תשמור עליך לבלתי תכנס בך מחשבה זרה דדבר ערוה כאשר הוא גומר דבריו בפסוקים שאחר זה ואמר תבונה תנצרכה לומר שלא ירא מרעות יעברוהו ורשעים יזיקוהו כי אחר שהגיע לתבונה היא תצילהו מראות ברע וזהו תנצרכה כי אחר שיודע להעמיק בענין לדעת תוכיותיו הרי שמור ועומד וחזר לבאר דבריו מאיזה דבר הוא אומר שתהיה לו שמירה והתחיל מדבר שסיים בו שהוא תבונה תנצרכה ואמר להצילך מדרך רע שלא תעשה ענין שיצא לך ממנו רע. או יאמר כי זה מההשגחה כי ה' ב"ה ישמרהו אלא עיקר דבריו הוא שישמרהו מאיש מדבר תהפוכו' להיות כי בני אדם הם בעלי בחירה ורצון ואין מידם מציל לז"א כי הוא בתבונתו תצילהו מאיש מדבר תהפוכות כי יבא אליו ויראה כי הוא אדם טוב והוא מתהפך. או יאמר תהפוכות מהופך ועומד כי לא בפיו כלבו וזה יקרא איש תהפוכות ומי ידענו לשמור ממנו תבונה תנצרכה מאדם כזה וכנגד או' מזמה תשמור עליך אמר להצילך מאשה זרה מנכריה וגו' שלא תפול בפח שלה כי התורה תשמור עליך ממנה. או יאמר דכונת הכתוב להיות שהאדם יש בו ב' עניינים העיקרים אשר בהם יזכה ובהם יאבד והם ברית הלשון וברית המעור ובכלל זה הם רעות השכליות בדיעות ובדיבור ורעות הגופניות מטבע חומר האדם כאשר אבאר וכנגד הב' אמר להצילך מדרך רע כי תמצא כי המוציא שז"ל נקרא רע כאו' ז"ל על קרא דויהי ער כו' פי' שלא יכשל בדרך הרע שלא יבא לידי קרי ח"ו והוא הנק' דרך רע ועוד להצילך מאיש כו' פי' מהיות אתה איש מדבר תהפוכות פי' כי אמרו ז"ל כי גהינם נקרא תהפוכות בסוד להט החרב המתהפכת וכל המדבר לשון הרע וכדומה שוחה עמוקה פה זרות והנה ארז"ל כי לשון הרע הוא מדברים שאין אדם שניצול מאבקה בכל יום לז"א להצילך מהיות כך וכך ותיב' להצילך מושכת כל הכתוב ואו' העוזבים כו' דקשה כמו שהתחיל לדבר בלשון יחיד הול"ל להשלים לשון יחיד פי' להצילך גם מאותם העוזבים ואות המ"ם דמדרך ומ"ם דמאיש תשמש גם למילת העוזבים וכאלו אמר מהעוזבים או יאמר דהכתובים הללו יגידו ענין גדול אשר נתנבא עליו שלמה הע"ה והנה תמצא שארז"ל ששלמה עשה אזנים לתורה וכמו שכתוב בזוהר חדש וז"ל עיר קטנה ואנשים בה מעט דא אורייתא ומשום דאנשים בה מעט היא קטנה ובא אליה חכם דא שלמה מלכא ומילט העיר בחכמתו מיד האפיקורסים ומינים וע"ש באורך באופן כי שלמה בא לשמור נגדיות התורה. או יאמר כי יכוין כי הנה הרשעים הנז' מלבד מעשה הרע שהמציאו תורה חדשה כוזבת מדעתם לכמה אומות שטעו אחריהם וזאת הדת הכוזבת בחרו בה הם וההולכים אחריהם ושמחים בה להיות שמתרת להם כמה איסורין חלב ודם עריות וכיוצא ומלבד זה אלא שיש להם שמחה בהתהפך איש ישראל לדתם וזהו השמחי' בתהפוכות רע פירוש באותם המתהפכים לעשות רע כאשר עינינו רואות בשתי הדתו' כי זו היא שמחתם ואשר לזה אמר להצילך מדרך רע שיש בהם ב' דברים שצריכין שמירה הא' היא פיתוי התר העבירות והפיתוי אשר יתפתה האדם בראותו כי ישמחו לו ויטיבו לו ומצד זה יתפתה ושיעור הכתובים כפ"ז כן הוא כי כאשר תעשה כל הכתו' ותשיג חכמת התורה היא תורה אותך כל הכתוב ובזה תתרחק וזוהי ההצלה עצמה כי כאשר תהיה בך התבונה היא תנצרכה מדרך רע ומאיש מדבר וכו' ובאיזה אופן תהיה הנצירה כאשר תדע מצד תבונתך כי הם עוזבים ארחות יושר על אופן הנז' ושמחים לעשות רע כמו שפי' דזו היא ההצלה דממילא תמאוס ברע בראותך אותו בהם ובראותך אורחותיהם עקשים וגו' פשיטאשתתרחק מהם מכל אופנים שתהיה דתם לא תבחר בה אשר אורחותיהם עקשים פירוש כנגד דבר איסור והלכות עריות אמר השמחים וגו' וכנגד מה שנוגע בדתיהם בענין דיני ממונו' וטוען ונטען וכל הדינים אמר אשר אורחותיהם וגו':
פסוק טז:
להצילך מאשה זרה וגו' העזבת אלוף נעוריה וגומ' כי שחה אל מות ביתה וגו' כל באיה לא וגו'. הכתובים מוסבים למעלה כנגד מה שאמר מזמה תשמור אמר שהשמי' היא מאשה זרה מנכריה וגו' הכונה היא כפשיטו' הנשמע והנה תמצא שיש ב' מיני זונות הא' היא המופקרת לכל וזוהי רעתה היותה זונה הב' שאינה זונה אבל היא עתה נתנה עיניה בזה האיש ואפשר שתמאוס באחרים זולתו אבל בו חשקה והיא לא נכריה שה' ב"ה גזר שתהיה לו נכריה מצד היותה בעול' בעל אמר כי מב' סוגים הללו תצילך התורה שלא תפול באחת מהנה וטעם או' בנכריה אמריה החליקה ולא אמר כן בזרה דתמצא דאשה זרה היא תופשת ביד וידועה לכל לז"א סתם להצילך ממנה אבל הנכריה אינה זרה כאחרת ולזה לבד נשאה עיניה ודקדק לומר אמריה החליקה דאפי' לזה אינה תובעת בפי' אלא התחלת הרשע היא עושה והוא שמדברת לו בחלק לשונה דברי אהבה וריצוי לבא אל מכוון העבירה. או יאמר דהכונה היא שכל המחלקת לשונה תקרא נכריה ושיעור הכתוב כן הוא מנכריה ומי היא אשר תקרא נכריה אותה שאמריה החליקה ואו' העוזבת מתחיל ממה שסיים שהיא הנכריה לו ואמר שהיא עושה ב' דברים רעים הא' העוזבת אלוף נעוריה שמזנה תחת בעלה ודבר זה הוא זר מאד דאפי' אם לא היתה מצווית עליו אעפ"כ מצד אלוף נעוריה שלא תבגוד בו יחוייב הדבר להיות גנאי מאד ואומ' תיבת עוזבת לרמוז כי זאת הנכריה בעשותה המעשה המכוער היא נאסרת על בעלה שכן הוא הדין אסורה לבעל לז"א העוזבת שהיא עזבתו לחלוטין וגם לא עמד בפניה איסור שאסר עליה ב"ה וז"א ואת ברית אלהיה שכחה. או יאמר דכאשר היא עוזבת אלוף נעוריה אשר היא מיוחדת לו פשיטא דמכ"ש שמה שיחדה ה' לו לעם סגולה בליקוחין מכ"ש שתשכח כי ה' ב"ה עם ישראל כמציאות הזה הוא שישראל יש לו בהם ליקוחין כדין כי יקח אשה שאמ' רשב"י ע"ה דרכו של איש לחזר על אשה ואין דרכה של אשה לחזר על איש כן יחוייב הדין כי אדונינו הוא יחזר על אבידתו עמו ונחלתו באופן כי האשה אשר בגדה באיש נעוריה גם ברית אלהיה הפרה בריתו אחר שכתבתי זה מצאתי מדרש בפ' נשא וז"ל איש איש כי תשטה אשתו שמועלת וכופרת בשנים באשה של מעלה ובאשה של מטה ע"כ וכפ"ז הם עצמן דברי שלמה שפי' כאן העוזבת אלוף נעוריה גם ברית אלהיה וגו' ופירש לנו ד"ת וכל זה כנגד האשה הלזו אשר התחילה לזנות במה שמחלקת אמריה ואפשר לומר כי כל הכתוב מדבר באופן אחר ורצונו לומר להצילך מאשה זרה ולא זו אף זו שהתחילה להחליק לשונה להיות זרה וכנגד אותה שהתחילה להחליק לשונה אמר העוזבת לא אמר שעזבה כבר אלא עוזבת פי' עתה היא רוצה לעזוב גם או' שכחה פירוש היא רוצה לשכוח ואו' כי שחה וגו' פי' כי זאת אשר אמריה החליקה היא שוחה אל מות פירוש מטה את עצמה אל מות ואל רפאים מעגלותיה פירוש המעגל שהיא הולכת בו הוא הילוך ודרך אל רפאים הגם שעדיין לא עשתה מעשה אלא אמריה החליק' חלק לשונה סימן לכל זה. או יאמר דמ"ש כי שחה יכוין על אשה זרה שאמר בתחילה ודקדק לומ' כי שחה כבר אל מות ביתה כבר זרה היא ואו' מלת כי שחה המכוון הוא כי המות יתיחס אליו עומק הן בבחי' הגוף שיורד אל תחתית הארץ הן בבחי' הנשמה אל תחתית שאול לז"א כי ההולך אל בית הזרה הלזו ידוע ידע כי יותר עמוקה ממות וזהו כי שחה אל מות אפי' אל שיעור המות שחה היא ביתה ואל רפאים מעגלותיה על אופן הנז' וזהו בדרך משל והמכוון בזה כי הנה ההולך לגהינם בכל יום הוא מתכפר מפשעיו ועולה ברוב הזמן משא"כ זאת בכל יום יוסיף להשתקע ובזה יותר שחה ביתה כו' ואל רפאים מעגלותיה פי' לא מלבד ביתה אלא אפילו ההולכים בדרך להתקרב אל ביתה אותם המעגלות דומות אל הרפאים פי' הורגיו וחוזר לתת טעם מדוע יקרא למעגלות רפאים להיות כי בודאי הבאים אצלה לא ישובון כי כאשר דרכו מעגלותיה דע כי בודאי שלא ישובון כאשר יפגע ההורג לאיש שלא ינצל ממנו כן דרך הזה ידמה אל רפאים כי כאשר האדם ישים לדרך פעמיו ויתחיל לשים מגמת פניו אל העביר' אין נמלט ובודאי שלא ישוב בתשובה מדרך הזה ולא ישיג בדעתו לדעת אור החיים לימלט ממנה להיות שנכנסת בו רוח רעה ומפנה מלבו אורחות חיים ולא ישיג לדעתה ואמר תיבת ישיגו כונתו היא לומר דהגם כי זה האדם יחשוב בדעתו לשוב לא ישיג כאדם שמקוה לדבר וטורח עליו ולא ישיגנו והטע' כל עוד שהיא בדעתו וזהו שאמר באיה פי' שעדיין בדעתו לא פינה ממנו מחשבת זאת האשה הזרה מהנמנע שיוצדק בדעתו להשיג אורחות חיים ואמר אורחות לשון רבים הכונה שלא ישיג מכולם אפי' אחד שכולם רחוקות ממנו משום דהוי כטובל ושרץ בידו אין לו טהרה עולמית עד יפנה טומאת החטא ואז ונחה עליו רוח ה' והיא תורינו אורח חיים:
פסוק כ:
למען תלך בדרך טובים וגו' כי ישרים ישכנו ארץ וגומר ורשעים מארץ יכרתו וגומ' הכתובים הללו זולת מה שפירשתי אין להם משמעות כי מה קשר ושייכות יש לפסוק דלמען תלך עם פסוק לא ישיגו אורחות חיים זה אין לו הבנה אכן הכתוב הזה נמשך עם מה שכתוב למעל' כי תשא חכמה בלבך מזמה תשמור עליך וגו' להצילך וגומ' מרעות השכליות בדעות ובדבור כאמור לעיל, עוד להצילך מרעות הנמשכות מטבע הגוף כאמו' עוד מלבד שלא תעשה רעו' אלא שבאמצעות ידיעתך בתורה הוא התורה תדריכך למען תלך בדרך חסידות וזהו למען תלך בדרך טובים וכן תמצא בש"ס דמפרש קרא בלפנים משורת הדין וצריך לדעת מה היא כונת הכתוב שכפל הענין במלות שונות טובים וישרי' דרך ואורחות והליכה ושמירה ולמה אמר בתחלה לשון יחיד דרך ובסוף אמר לשון רבים אורחות. ונראה כי שלמה המע"ה יכוין לומר להאדם כי ירגיל עצמו להיות טוב החלטי לכל ולא יפלס להטיב לפעמים ולפעמים לא אלא טוב לכל ואפילו להמשיך רע ממנו לזולת כפי הדין והאמת אתו אפ"ה ירחיק שלא ימשך ממנו אלא טוב וזהו לפנים משורת הדין ולז"א לשון יחיד דרך טובים שאין נמשך רע מהם וענין זה נכלל בקרא דוהלכת בדרכיו טוב ה' לכל כאשר עינינו רואות טובו ית' לכל ואמר מלת דרך להיות מלת דרך יורה על דבר שדרכו בו רבים והוא דרך ידוע לכל וכן הוא דרך הטוב שכל הנבראים ימשך להם ממנו טוב ולא רע הוא דרך כללי וידוע מחול לרודפך ולא תרדוף אדם ואומרו ואורחות צדיקים תשמור הכונה היא דמה שאמרתי לך שתלך בדרך טובים הוא אחר שאורחות צדיקים תשמור פירוש אחר שתעשה אורח צדיקים שהוא דבר שכפי הדין דרך משל כי יהיה ריב בין אנשים וכל א' תובע עלבונו כפי דעתו ויאמר אחד מהם כאשר ירצה לותר בחלקו לומ' הרי הוא מקיים למען תלך בדרך טובים שמחל בעלבונו כפי דעתו שנעלב הוא ויוצא מזה שלפי דעת שכנגדו שהוא הנעלב ואינו רוצה למחול ולא יאמר זה האדם הרי יצאתי ידי חובת למען תלך בדרך טובים דאפשר דאפילו אורחות צדיקים עדין לא שמר דאם יהיה כפי האמת שהא' הוא הנעלב הרי זה שחושב בדעתו שקיים למען תלך בדרך טובים הרי הוא הולך בדרך רשעים אלא אימתי הוא מקיים דרך טובים אחר שישמור אורחות צדיקים וידע כי בודאי הוא הנעלב אז יקיים דרך טובים וימחול לו או יותר לו תביעתו ותמצא שמלת צדיקים יורה על ההולכים על שור' הדין ולא לפנים משורת הדין וכן אמרו במס' חולין יע"ש, והנה תמצא בבני אדם שיש בהם ערמה דכאשר יולד בינם ובין הזולת הפרש ממון או דברי עלבון ויצעקו הנעלבים משכנגדם וכאשר יראו שרוצים לבא לפני אמצעי לגלות הנעלב מעלבונו יתחכמו להצדיק עצמם וישארו בחזק' נעלבי' ע"ד הזה שיאמרו בדרך שברון לבב ובתמהון עינים כמי שלא מצא מי יציל עלבונו הריני מוותר מחלקי ומוותר ומוחל ובכלל עלבוני אני מוסיף לומר כי אני הוא שהעלבתי שכנגדי כדבריו כן הוא ומידי דהוה שהוא נעלב בגוף הענין וסובל גם סובל להודות כי הוא עולב וזה מצד צדקו ואדם כזה הוא רע ובליעל צריך כל אדם להתפלל לה' שיצילהו מגשת אליו ולפעמים יולד באדם מחסרון ידיעתו כי הוא נעלב ויעשה כאמור אשר לזה חשש שלמה המע"ה ואמר שעיקר צואתו שאומר למען תלך בדרך טובים לא שיעשה בדרך ערמה ותחבולה כאמור אלא אחר שיודע מי אומר ויצדיקו הצדיק אז אם יוותר ויהיה טוב הוא המקיים דברי שלמה ע"ה ואמר אורחות להיות. כי לענין בירור הדבר בין אנשים אין הענין ברור כ"כ ולזה יקרא אורחות כמו שפירשתי. או אמר בלשון רבים להיותו מתחלק במשפטים ובאופנים ובדרכי' הרבה כאשר ישפט כפי הדין משא"כ דרך הטוב הוא דרך אחד כללי להטיב לכל לז"א דרך. ואמר תלך ותשמור להיות ההליכה בדרך טובים אינה אלא לפנים משורת הדין מה שא"כ אורחות צדיקים היא בהכרח חיובי מחייב ולז"א לשון שמירה שהוא חייב בה וכמו שפי' שיעור הכתו' ונתן טעם לזה לבל ידאג האדם וירע בעיניו במחילתו בהנוגע לו בכבודו ובעלבונו לזה הוא מנחם אותו אם בבחינת צער הנוגע לו אמר שלא יחוש כי יש להתענג בטובה צפונה וז"א כי ישרים וגו' כאשר אבאר בס"ד וכנגד כי יחם לבבו על אותו רשע אשר עלבו והלך בשלם אומר לו ורשעיםמארץ יכרתו וגו' כאשר אבאר. עוד ירצה באומרו ואורחות צדיקים תשמור פי' שיהיו אורחותיו צדיקי' לא של צדיקים אלא האורחות עצמם הם צדיקים והמכוון שלא יקח לו דרך שיביאהו לרעות אלא דרך שלא ימשך לו ממנו אלא צדק ולזה שינה לומר לשון רבים שתחזור מלת צדיקי' על האורחות ושיעור הכתוב כך הוא דהגם שאמרתי שתלך בדרך טובי' ותמיד יהיו מעשך שתמחול בחלקך אפילו הכי אנכי מצוך שלא תלך בדרכים שיביאוך לידי דבר שתצטרך למחול ולוותר לא כן אלא מעיקרא תלך בדרך צדק שלא תצטרך כו' ואם תצטרך אז תלך בדרך טובים באופן צריך לעשות ב' דברים ותהי זאת נחמתך כי ישרים ישכנו ארץ הנה תמצא שאל"ף קמ"ץ לרמוז לארץ העליונה למעלה. דע כי יש ב' ג"ע שלמעלה צרור החיים ועל זה אמרו בזוהר ויקרא דוהיה מידי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו אבל ותמימים שהם העושים לפנים משורת הדין יהיו שם תמיד לעולם ועד וזה יותר לזה אנכי מצוך למען תלך וגו' וכנגד הרשעים אמר כי גם בהם יש ב' סוגים הא' הם רשעי' מצד תוקף יצרם והב' הם רשעים מצד גבהות הלב שבהם בה' בגדו ואלו הם המינים ומורדים ופושעי ישראל והמבזים לומדי תורה. והנה יש רשעים כמה וכמה ואפ"ה לעת"ל יש תקוה להם כדאיתא במדרש כי לעת"ל כאשר יעמוד זרובבל ויאמר קדיש ויענו כולם אמן ואפי' רשעי גהינם יענו בקול גדול ואז הקב"ה שואל בהם ומתמלא עליהם רחמים ואומ' מה אעשה להם אחר שיצרם גרם להם כו' ע"כ הרי שיש מין רשעים שמתעכבי' בגהינם עד אותו זמן אפ"ה אז מתמלא ה' עליהם רחמי' ומוציאם מגהינם ומרפא אותם ומכניםם לג"ע כמו שמסיים שם המדרש ויש רשעים אחרים שאין להם תקומה ולא יראו לעולם עדן. וההפרש שבין רשעים לרשעים הוא שיש רשעים שמחמת תוקף יצרם עוברים דברי ה' ב"ה ויש רשעים דבשאט בנפש' בוגדים בה' והענף הזה הוא רמוז במילת אפיקורוסים שמנו חז"ל. כת הראשונ' יש להם תקוה שישיגו ג"ע אלקים בתכלית הענין כאמור במדרש שהבאתי וכת האחרת אין להם תקוה ותוחלת כל עיקר ולז"א הכתוב כנגד ב' סוגים הללו ורשעים מארץ יכרתו זה כנגד כת הראשונה פי' שיהיו נכרתים מארץ העליונה אבל זה אינו אלא בעולם אחר דהיינו עד אותו עולם שיתחדש כאמור בדברי המדרש הנז' אבל הבוגדים שהם כנגד הכת הב' שהם כנגד האפיקורוסים אין להם תקוה לחלוטין. ותוכיות הענין הוא לומר דאל ירע בעיניך הצדיק כשיהיו עולבים אותך ותהיה טוב לרעים ולטובים לך ותהי זאת נחמתך כי ישרים וגו' כנגד מה שירע לך מאשר אליך הרי בזה אתה מרויח טוב ביותר לעולם הקיים כמ"ש לעיל. וכנגד מה שירע לך מצד ראותך תוקף הרשע וזדונו ואשר שולל שללך ומבזה אותך בשאט בנפש וידאג לבך ממנו אל תדאג על זה כאשר תדע שהרשעים מארץ יכרתו ובוגדים ימחו ממנה אין צער ועונש גדול מזה להם אוי ואבוי להם ואתה אשריך בזה תהיה מרוצה תמיד ולא תקוץ מהם: