פסוק א:בני. אמר שלמה במקום ה׳ לבן תחשב לי אם תקח אמרי בלבך:
פסוק א:תצפון. לשומרם מן השכחה:
פסוק ב:להקשיב. ר״ל אמרי המה להקשיב אזנך לחכמים ולהטות לבך לתבונה:
פסוק ג:כי אם. כאשר תקרא לבינה להתקרב אליה:
פסוק ד:ככסף. כהמבקש את הכסף:
פסוק ה:ודעת אלהים. הם רזי התורה:
פסוק ו:יתן חכמה. יתן לך חכמה מפיו ר״ל יגלה לך מסתרי החכמה כאלו מפיו יאמר לך:
פסוק ז:יצפון. ה׳ הסתיר רזי התורה ושומרם לתתם לישרים בלבותם ומגן הוא להולכי תום דרך להצילם ממכשול:
פסוק ח:לנצור. להשכילו לשמור ארחות משפט כי הוא ישמור דרך חסידיו לבל יטו מדרך האמיתי:
פסוק ט:אז. ר״ל כאשר תחפש אחר החכמה ובעבור זה ישכילך ה׳ אז תבין וכו׳:
פסוק ט:כל מעגל טוב. תבין מהו המעגל היותר טוב:
פסוק י:כי תבוא. כאשר תבא החכמה בלבך והדעת תהיה נעים לנפשך להתאות לה בחשק נפלא:
פסוק יא:מזמה. אז מחשבת החכמה תשמור עליך:
פסוק יב:מדרך רע מאיש. מפתויי איש המדבר תהפוכות, ר״ל המהפך דברי התורה אחר דעתו המשובשת:
פסוק יג:העוזבים. ר״ל העוזבים דרך האמיתי:
פסוק יד:השמחים. כאשר יעשו הרע ישמחו ולא ידאגו כדרך המאמין בהשגחה ושכר ועונש שאף אם בא לידו דבר עבירה בהסתת היצה״ר מלא הוא מדאגה מאימת הדין:
פסוק יד:בתהפוכות. בעת ימצאו מקום להפוך הכוונה אחר רוע מחשבתם:
פסוק טו:ארחותיהם עקשים. ר״ל אין חברה ישרה בכל דרכי למודם:
פסוק טז:להצילך. מוסב למעלה לומד החכמה תשמור עליך להצילך מאשה זרה היא אשת איש שהיא זרה לך:
פסוק טז:מנכריה. מהאשה הנכריה ההיא אשר מחלקת אמריה בפתוי והסתה:
פסוק יז:אלוף נעוריה. בעל נעוריה:
פסוק יז:ואת ברית. כי גם הנשים נכנסו בברית ה׳ לקיים מצות ה׳ ולא תמעול מעל באישה:
פסוק יח:כי שחה. בית הזונה הוא מקום מדרון לרדת בה אל המיתה:
פסוק יח:מעגלותיה. ההולכים אל ביתה הולכים המה אל מקום הרפאים הם המתים שנרפו ונחלשו וכוחם תש ור״ל הבא אל ביתה יוכשל בה ויאבד נפשו:
פסוק יט:כל באיה. כל הבאים אליה לא ישובון מדרכם הרע כי קשה מאד לפרוש ממנה ולא ישיגו עוד מעתה ארחות חיים ונאמר אף למשל על דרכי כי קשה מאוד לפרוש ממנה אחר שהורגל בה:
פסוק כ:למען תלך. מוסב למעלה לומר החכמה תשמור עליך מזה למען תלך בדרך טובים אשר ימנעו ללכת בדרך הזה וארחות וכו׳ וכפל הדבר במ״ש:
פסוק כא:ישכנו ארץ. יהיו שוכנים בארצם עד עולם:
פסוק כא:יותרו בה. בעת יגרשו ממנה הרשעים אז המה ישארו בה: