פסוק א:אחרי שהזכיר בפרשה הקודמת דברי החכמות והוא אמרו חכמות בחוץ תרונה חוזר מחבר הספר ואומר בני אם תקח אמרי כלומ' אם תקבל אמרי ומה שאני מצוה אותך יהיה שמור בלבך וצפון שלא תשכחהו.
פסוק ב:להקשיב לחכמה אזניך ר"ל ומה שאני מצוה אותך שתהיה אזניך קשבת לשמוע החכמה ותטה לבך לתבונה כלומ' שתסיר לבך מתאות הזמן ותטה אותו אל דרך אחר והוא לשמוע התבונה.
פסוק ג:כי אם לבינה תקרא כלומ' אם יסור לבך מלכת אחרי הבלי הזמן ותמורת קראך אליהם תקרא אל הבינה ואל התבונה תתן קולך ולא אל התענוגי' הגשמיים.
פסוק ד:אם תבקשנה ככסף כלומ' ותהיה דרישתך החכמה ובקשתך אותה לא בעתות הפנאי ובשעות הנפסדות רק שתבקשנה במבחר זמניך ובמבחר השעות ותשים כל רעיוניך עוסקים בבקשתך כאשר אתה עושה בבקשתך הכסף ותחפש אחריה למצאה כאדם שהוא מחפש בכל מאמצי כחו למצוא אוצרות חשך ומטמוני מסתרים.
פסוק ה:אז תבין יראת ה' כלומ' אז בעת שתדרוש החכמה ותחפש אחריה על הדרך הנזכר תבין יראת ה' כלומ' תשיג מן החכמה מה שתחייב נפשך לירא מן האלהים כי אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד כי כפי מה שישיג האדם רוממות האל ית' שמו וגדולת מלאכיו הקדושים וצבאות מעלה כן תרבה מדת הענוה והכניעה בנפשו ויירא מאלהיו וימצא דעת אלהים והענין שהוא ישיג מידיעת אלהיו באמצעות החכמה מה שלא יוכל להשיג בלעדיה.
פסוק ה:ואפשר שכוון באמרו להקשיב לחכמה אזניך לחכמה האלהית הנקראת חכמה סתם. ואמרו תטה לבך לתבונה ר"ל חכמת הלימודים הנקראת אמרי בינה. ואמר כי אם ישתדל בלימודים השתדלות הנזכר ישיג באמצעותם יראת האלהים וידיעתו כפי היכולת. וידוע כי בחכמת הלימודים אשר מכללה חכמת התשבורת יעלה בה אל חכמת הגלגלים וישיג בהם יראת האלהים כי בעת שיראה שמיו מעשה אצבעותיו ויתבונן בשיעור גרמיהם ובמספר כוכביהם ובשיעור גופם ובתנועותיהם וישתכל ברחקים המבהילים אשר בינינו וביניהם. ומה שיש מן הרוחק בין גלגל לגלגל אז יכיר רוממות האל ית' שמו ויראה עצמו בריה שפלה אין מן הראוי שתחשב לכולם בערך אל צבאות מעלה ויירא מאלהיו וישומם בחשבו איך נסגר בזה העולם כעוף בתוך הכלוב אין מנוס ממנו יקחהו בעליו לרצונו וישימנו שם לרצונו. וכן המין האנושי ושאר המינים השפלים נסגרו בעולם הזה לרצון האלהים ית' שמו. הביאנו הנה בעת שגזרה חכמתו ית' ויקחנו מן העולם הזה ברצונו. וכמו שחכמת הלימודים תביא האדם לידי יראת ה' כן החכמה האלהית מביאה אל ידיעת האלהים וידיעת דרכיו ואז ימצא האדם חן בעיניו ית' כאמרו הודעני נא את דרכך ואדעך למען אמצא חן בעיניך. הודיע כי מי שידענו הוא המוצא חן בעיניו.
פסוק ה:גם אפשר כי אחרי שהזכיר על חכמת המוסר בפרשה הראשונה ועל החכמה האלהית בפרשת חכמות בחוץ תרונה התחיל עתה בזאת הפרשה השלישית לזכור חכמת הלימודים ואמר בני אם תקח אמרי כמו שקראה בתחלת הספר הזה אמרי בינה לפי שזאת החכמה איננה רק אמרים בלבד כלומ' הבנה בלב שיחוק בלבו קוים ושטחים מופשטים מהגולם מבלתי שיהיה להם מציאות בו חוץ לשכל ולפיכך ראוי לקראם אמרים. ואמרו להקשיב לחכמה אזניך תטה לבך לתבונה אם תבקשנה ככסף וגו'. אז תבין וגו'. רמז באלה הפסוקים כי זאת חכמת הלמודים אפשר להגיע לה האדם מעצמו כשידע ההקדמות תחלה ואינו צריך לרב יורהו כי אם ההקדמות בלבד לפי שמופתיהם הם גמורים נותנים העילה והמציאות יחד ולפיכך המופת ידריכהו ולא יטה אנה ואנה. ולכן אמר אם תבקשנה ככסף כלומר אם תבקשנה אתה מעצמך ואין הדבר כן במוסר ובחכמה כי צריך בהם מלמד מובהק מקובל קבלה שלימה והוא שאמר בפרשה שאחר זה בטח אל ה' בכל לבך ואל בינתך אל תשען ר"ל כי ידיעת ה' ית' והוא הבטחון בו בכל לב תהיה כשלא תשען אל כונתך ואמרו אז תבין יראת יי' ר"ל לאחר שתדע מוסר והוא מה שהזכיר בפרשה הראשונה. והחכמה והוא מה שהזכיר בפרשה השנייה. ואמרי בינה והוא מה שהזכיר עתה. אז תהיה שלם ותבין יראת יי' ודעת אלהים תמצא.
פסוק ו:כי יי' כי יתן חכמה הוא נתינת טעם למה שהזכיר וזה בעבור שהזכיר אם תבקש החכמה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת יי' ודעת אלהים תמצא. אמר לא יפלא ממך זה הדבר ולא יהיה נמנע בעיניך שיחול עליך שפע השכל בעת שתשוטט ברחובותיו ותשתדל בבקשתו כי האל ית' שמו שהוא מבוע החכמה לא יכזבו מימיו רק הוא חונן ונותן בלא הפסק וזה רצה באמרו כי יי' יתן חכמה כלומר נותן בתמידות והחסרון מצד המקבלים כמו שאמר כי עמך מקור חיים. כי עזבו מקור מים חיים את יי'. דמו השפע השופע מאתו ית' בלי הפסק למקור מים חיים שמימיו נובעים ומתפשטים הנה והנה.
פסוק ו:ואמרו מפיו דעת ותבונה ר"ל והוא ית' המצוה בקנין דעת ותבונה. או יאמר כי יי' יתן חכמה כלומ' אע"פ שאמרתי כי בחכמת הלימודית והם אמרי בינה תוכל לדעת מעצמך. החכמה האלהית אינה כן כי צריך אתה בה לקבלה איש מפי איש מפי הגבורה והוא שרמז באמרו מפיו דעת ותבונה.
פסוק ז:יצפון לישרים תושיה ר"ל הוא ית' שמו צופן בעבור הישרים דבר נצחי ודבר שהוא יש לא דבר שהוא הבל כקניינים הזמניים. ובעבור שתענוג הנשמות הוא דבר צפון ונעלם מעיני שכלינו ואין לנו דרך להשיגו על אמיתתו אומר עליו יצפון לישרים תושיה על דרך מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. ותושיה הוא שם נגזר מן יש ורוצה בו ידיעת האל ית'.
פסוק ז:והדבקות בצרור החיים מגן להולכי תום ר"ל כי האל ית' מגין על התמימים שהם ההולכים בדרך תמים לדמיון המגן שמגין על בעליו. וההגנה הזאת היא שיגן בעדם מקורות הזמן כי הם למעלה מהזמן ויגן גם כן בעדם מן הצרה המעותדת לנפשות המקצרים בעבודת האלהים.
פסוק ח:לנצור אורחות משפט הוא דבק עם מגן להולכי תום כלומ' שהוא ית' מגין לאותם שהולכים בתמימות כדי לנצור אורחות ה' ית' שהם ארחות משפט. והוא ית' גם כן הדרך שילכו בה חסידיו ישמור שלא יכשלו בה.
פסוק ח:או יאמר כי מפי ה' ית' היא ידיעת החכמה העליונה ולא יוכל האדם לדעת מעצמו בחכמת הלימודים והוא ית' צופן לישרים תושיה והיא חכמה ידע בה האדם חכמת האלהות בבירור על הדרך שהיא חכמת ההגיון לידע בה חכמת הטבע ותועלת זאת החכמה היא לנצור ארחות משפט כלומר לשמור דרכי המופת.
פסוק ט:אז תבין כלומ' אם תבקש החכמה על התנאים האמורים אז תבין צדק ומשפט ומישרים כל מעגל טוב ר"ל תשכיל צדק ומשפט ומישרים האמורים בתחלת הספר באמרו לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומישרים שהצדק הוא היושר להגיע כל בעל חק אל חוקו ולתת לכל נמצא מן הנמצאות כפי הראוי לו. והמשפט הוא לדון במה שראוי על הנדון יהיה חסד או נקמה ומישרים הוא שיווי המדות וללכת בם בדרך הבינונית כאשר פירשנו בתחלת הספר.
פסוק ט:או יאמר אז בעת שתבקש החכמה על הדרך האמתי תבחין בשכלך המחויבות והנמנעות והאפשריות וכל דרך ישר ונאות בבקשת החכמה.
פסוק ט:או יאמ' שתשכיל לעשות ההקדמות נקיות מן ההטעאה ושתהיינה הקדמות של צדק ומשפט ואז תהיה התולדה מישרים ר"ל ישרה ונכונה בנויה על מכונות היושר.
פסוק י:כי תבוא חכמה בלבך וגו' כלומר בעשותך זה תבוא החכמה בלבך והדעת ג"כ ינעם לנפשך.
פסוק י:או יאמר אתה תוכל על המופתים האמתיים רחוקים מן ההטעאה כי תבוא חכמה בלבך והיא תיישירך לעשות המופתים מיוסדים על האמת והיא תשמור עליך מן הטעות כמו שיזכיר בפסוק שאחר זה מזמה תשמור עליך וגו'.
פסוק יא:מזימה תשמור עליך ר"ל המזימה והיא החכמה אשר השתדלת בבקשתה היא תשמור אותך מפגעי העולם או תשמור אותך מן ההיקש המטעה. והתבונה שקנית היא תנצרכה שלא תכשל במופתיך.
פסוק יב:להצילך מדרך רע. ר"ל ויועילוך גם כן להצילך מדרך רע. ובא דרך לשון זכר כמו זה הדרך לכו בו. או מדרך איש רע.
פסוק יב:ומאיש מדבר תהפוכות ר"ל דברים שהם הפך האמת והם –
פסוק יג:העוזבים אורחות יושר ללכת בדרכי חשך כלומר שסרים מדרך האמת ומאמתים בדבריהם השקר שהוא החושך כי החכמה תקרא אור.
פסוק יד:ואמר עליהם גם כן השמחים לעשות רע יגילו בתהפוכות רע. אשר אורחותיהם עקשים ונלוזים במעגלותם כי כל אילו העניינים ראויים ליאמר עליהם.
פסוק יד:או יאמר מזימה תשמור עליך תבונה תנצרכה כלומר שהחכמה תציל האדם שלא יטעה בדרך מדרכי ההטעאה ושלא יתעהו זולתו גם כן בדרכי ההטעאה. ותשמור אותו גם כן ותנצרהו מן העוזבים אורחות יושר ללכת בדרכי חשך והם בעלי האמונות והדעות הנפסדות שהם עוזבים את התורה ודברי הנביאים ודרכי החכמה שהם אור והולכים אחר אמונות בטלות שהם חשך ענן וערפל. והם גם הם שמחים לעשות רע כלומר שמחים בעשותם הרע ולא יתאבלו עליו לחשבם שאין גמול ועונש. ויגילו גם כן בעת שיראו תהפוכות כלומר דברים הפך מן האמת שיעשם איש רע.
פסוק טו:אשר אורחותיהם עקשים ר"ל אשר באורחותיהם והם מדותיהם הם עקשים והם נלוזים גם כן כלומר פתלתולים במדותיהם. והבי"ת אשר במלת במעגלותם משרתת במלת אורחותיהם וכאלו אמר באורחותיהם עקשים ונלוזים במעגלותם.
פסוק טז:להצילך מאשה זרה. אחרי שאמר כי החכמה תועיל לאדם שתצילהו מדרך רע ומאיש תהפוכות. אמר היא תועילך גם כן להצילך מאשה זרה. וקרא אשה זרה [אשת איש] ונכריה כל אשה אל האיש לבד מאשתו שהיא עצם מעצמיו ובשר מבשרו. ואמ' כי החכמה היא תצילהו שלא יכשל באשת איש ותצילהו גם באשה נכריה בעת שתחליק אמריה לפתותו.
פסוק יז:ואחרי שהזכיר הזרה והנכריה דבר בגנותם ואמר העוזבת אלוף נעוריה כלומ' שהיא עוזבת בעלה שהוא ראוי להיות גדול ונכבד בעיניה וגדלה עמו בנעוריה ולא היה לה לעשות זה אפי' אם לא תזהיר התורה על זה. וכל שכן שהתורה מזהרת על זה. וזה רצה באמרו ואת ברית אלהיה שכחה כלומ' שכחה התורה המזהרת על זה לרוע טבעה ובגדה באיש חיקה ועברה על ברית אלהיה.
פסוק יח:כי שחה אל מות ביתה ר"ל יש תועלת גדול בענין החכמה המצלת אותך שלא תתפתה אחר הזרה והנכריה כי שחה אל מות ביתה ואל רפאים מעגלותיה כלומ' נתיבותה הם מדריכות האדם אל המות וביתה היא שחה ועמוקה עד המות. וזה המות הוא מות זמני כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם. לא ישא פני כל כופר ולא יאבה כי תרבה שוחד זהו במה שיחטא על בעלה. אמנם במה שימרה מצות אלהיו הוא מעותד עם כל זה אל העונש הרוחני.
פסוק יט:כל באיה לא ישובון הכינוי במלת באיה שב אל הזרה ואל הנכריה ואמר כי כל התועים אחריה בקושי הם יוכלו לשוב לדרך הטוב כי יהיו נמשכים אחריה ולא יסורו מדרכם הרעה. ולא ישיגו אחר המות דרכי העולם הבא.
פסוק יט:ואפשר שהכנוי במלת באיה שב אל ביתה הנזכר ואמר כי כל הבאים אל ביתה לא ישובו עוד כי היא שחה עד המות ואם כן ימותו בבואם שם מיתה זמנית ולא ישיגו ארחות חיים במותם.
פסוק כ:למען תלך בדרך טובים ר"ל החכמה תצילך שלא תלך בעצת רשעים כדי שתלך בדרך אנשים טובים וארחות צדיקים תשמור בלבך ובזכירתך כדי ללכת בהם. או תשמור ארחות צדיקים שלא תפרוץ גדרם.
פסוק כא:כי ישרים ישכנו ארץ ר"ל כי הישרים לא ימותו בלא עתם כמו הנסתים אחר הזרה והנכריה רק ישכנו בארץ שאננים בעוד בחיים חייתם כי הם לא יזיקו ומתוך כך לא יוזקו. מצורף אל זה שהשגחת ה' ית' עליהם לשמרם מכל היזק והאנשים התמימים יותרו בארץ ותהיה להם אחרית ותקוה טובה. ואמר יותרו בה כלומר שלא יכרתו מן העולם בלא עתם רק ישארו בארץ אחרי מות הרשעים אשר קומטו בלא עת.
פסוק כא:ואפשר שאמרו ותמימים יותרו בה שב אל הישרים הנזכרים ואמר כי האנשים הישרים הם ישכנו לבטח בארץ ושלמים מכל מום ותמימים בלי חסרון אבר יותרו בארץ מה שאין כן ברשעים.
פסוק כב:אמנם הרשעים הם יכרתו מן הארץ בעבור רשעם כי מארת ה' בבית רשע בהיותם בעולם הזה וגם במותם יכרתו מארץ חיים וגם הבוגדים יהיו נסחים מן העולם הזה בלא עתם ויהיו נכרתים מצרור החיים.
פסוק כב:או יהיה אמרו ובוגדים יסחו ממנה שב אל ורשעים מארץ יכרתו. ואמר כי הרשעים בעבור רשעם יכרתו מן העולם הזה בלא עתם ולא יספיקו בידם לעשות תשובה רק בהיותם בבגידותם יכרתו מן העולם.
פסוק כב:ואפשר שהחכם הזה קרא זרה ונכריה דרך המינות וכל אמונה כוזבת ודעת בטל ואמר כי החכמה תציל האדם מהאמין אמונה כוזבת ודעת בטל. וכל אמונה מבלעדי תורת משה היא אמונה כוזבת ודרך מינות שהיא מביאה האדם להניח אלהים חיים והתורה שהיא הברית אשר בין אלהים ובינינו. ואמרו כי שחה אל מות ביתה ואל רפאים מעגלותיה הוא מבואר כי המינות והאמונות הנפסדות הם מאבדים נפש האדם ומסירים אותה מחיי עד ומביאים אותה אל הכליון הגמור ומדרך המינות גם כן שכל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים כי אין מספיקים בידו לעשות תשובה ומתוך כך לא ישיגו ארחות חיי עד לעולם שכולו ארוך. למען תלך בדרך טובים כלומ' החכמה תצילך שלא תתפתה אחר בעלי האמונות הכוזבות למען תלך בדרכי התורה ותשמור ארחות הצדיקים שומרי מצותיה לטוב לך כי הישרים ישכנו בארץ שאננים ושלוים זמן גדול והתמימים שהם השלמים והם למעלה מהישרים יותרו בה יותר ויותר. ואפשר שארץ במקום הזה רמז לארץ החיים. אמנם הרשעים יכרתו מן העולם ויהיו נכרתים מארץ החיים גם כן.
פסוק כב:גם אפשר שקרא הנפש הצומחת והנפש המרגשת זרות ונכריות לפי שהם זרות ונכריות מעצמות האדם כי הכח השכלי משאר כחות הנפש הוא הדבר אשר בו נתעצם כי מה שיעשה האדם לצורך השלמת נפשו והוצאת שכלו מן הכח אל הפועל או הוא נקרא עובד אדמתו ונוטר כרמו זולתו ואז לא ישבעו זרים כחו כי הוא משתדל במה שהוא עצמותו. ואיננו זר מעצמותו אמנם בעת שישתדל האדם לצורך תאות העולם והקניינים הזמניים והוא העמל שיהיה לאדם תחת השמש אז הוא עובד אדמת זולתו והענין שהור ישתדל על דבר שהוא חוץ מעצמותו וישבעו הכחות החמריות שהם זרים כחו ועצביו בבית נכרי ולפיכך אמר כי החכמה תצילהו מהיות ניסת אחר החומר ותאוותיו המסיתים אותו לסור מאחרי אלהיו. ואמר על הנפש המתאוה העוזבת אלוף נעוריה כלומ' שהיא עוזבת הכח השכלי שהוא אלוף נעוריה הראוי שימשול בה לפי מה שכוונה התורה באמרו ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך. ואת ברית אלהיה שכחה כי מדרכה לרדוף אחרי קנייני העולם ולדבקה בהם ולסור מדרכי האלהים. ודרכיה מביאות אל המות הזמני ואל העונש הרוחני אחר המות. וכל באיה כלומ' הנמשכים אחר תאות יצרם לא ישובו ולא ישיגו ארחות חיים כי אהבת ה' ית' ואהבת העולם הם שני הפכים ולכן מי שדבק באהבת קנייני העולם הזה לא ישיג חיי עד. ודע כי דרך התורה והחכמים הנמשכים אחריה היא לקרוא החומר בשם אשת איש זונה. וזה לסיבה מפני הדמיון אשר ביניהם כי החומר לא יעמוד לעולם בלא צורה לדמיון אשת איש שהיא בעודה אשת איש היא עם בעל לעולם. ומדרך החומר שהוא לעולם יפשוט צורה וילבש צורה ולא יסור מעשות כן לעולם אכלה מחתה פיה ואמרה לא פעלתי און וזה אמת שטבע המציאות כן חייב. וכן האשה המנאפת תמיר בעלה באחר ואחר באחר ולא תסור מעשות כן ואל זה כוון באמרו העוזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה. כלומר שהצורה אשר בחומר שהוא אלוף נעוריה החומר הוא משתדל להפשיט הצורה ההיא וללבוש צורה אחריה.